חמישה לוחמי צה"ל נפלו אתמול (שני) בקרבות בעזה בהם רס"ן במיל' איתמר לוין פרידמן, סמ"ר אור כץ וסמ"ר נווה יאיר אסולין. כל אחד מהם ייזכר לא רק כלוחם, אלא כאדם שהקדיש את חייו למען האחר - בין אם כמחנך, כחובש או כחבר נאמן. סיפוריהם משקפים את דמותו של דור הלוחמים שהתייצב להגנת המדינה ב-7 באוקטובר, והמשיך להילחם בגבורה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
> רשימת הנופלים והנופלות מתחילת המלחמה
"אציל את חיי התושבים במחיר חיי שלי"
רב סרן (מיל') איתמר לוין פרידמן, מורה ומחנך בתיכון גולדווטר באילת, נפל אתמול בקרב בג'בליה כשהכוח שלו נפגע מטיל נ"ט. לוין פרידמן, בן 34, היה מפקד צוות ביחידת הלוט"ר.
במכתב מרגש שכתב לתלמידיו לקראת יום הזיכרון האחרון, ושלא הספיק להקריא בעצמו בשל שירות מילואים, כתב: "היה לי ברור שאעשה הכול להציל את חיי התושבים בעוטף, גם במחיר חיי שלי". מילים שהפכו לנבואיות.
האזינו לריאיון המלא:
"איתמר היה מחנך מאוד משמעותי עבורם, למרות שתקופת כהונתו בבית הספר הייתה קצרה", סיפרה מנהלת בית הספר, אפרת זקס. "הוא דאג לשמור על קשר רציף עם הכיתה גם כשהיה במילואים, לכתוב להם מסרים קצרים ולהגיע לבית הספר בכל פעם שהיה מגיע לחופשה".
במכתבו לתלמידים תיאר לוין פרידמן את חיי המילואימניק: "ברגע אחד אתה שוכח הכול, אתה כבר לא מורה, לא נגר, לא מנכ"ל ולא נהג מונית. אתה לוחם בצבא ההגנה לישראל".
הבוקר נפגשה המנהלת זקס עם תלמידיו של איתמר. "הייתה קשת של תגובות מאוד רחבה, הרבה צער, בכי, וגם כעס", סיפרה.
רב סרן לוין פרידמן הותיר אחריו אישה, ילדים ובני משפחה. הוא יובא למנוחות היום בשעה 15:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין באילת.
"כשאור נכנס לעזה - כל יום הפך לנצח"
"אור היה כשמו - ילד מדהים עם חיוך ענק על הפנים. כל מה שהוא היה זה טוב, טהור ותמימות", כך סיפרה הבוקר נוי, גיסתו של סמ"ר אור כץ ז"ל, בריאיון לתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב.
כץ, חובש קרבי בן 20 מגדוד שמשון בחטיבת כפיר, נפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה. "תמיד הוא היה ילד של אמא, ילד של בית ומשפחה", תיארה נוי. "הוא עזר לכולם - למשפחה, לחברים, בצבא. לפעמים כשלא הרגיש טוב לא אמר כלום כדי לא לדפוק את החברים שלו, שלא יצטרכו לעלות לשמירה במקומו".
האזינו לריאיון המלא:
נוי, שמכירה את אור מאז שהיה בכיתה ד', סיפרה על הדאגה שליוותה את המשפחה בחודשים האחרונים: "בתחילת המלחמה הוא היה באזור דוב"ב, ורק לפני ארבעה-חמישה חודשים עבר לאזור חברון. לקחנו איזושהי נשימה, אמרנו 'אוקיי, יחסית זה רגוע'. אבל לפני עשרה ימים, כשהוא נכנס לעזה - כל יום הפך לנצח".
הפעם האחרונה שהמשפחה ראתה את אור הייתה במרכז הכינוס בשדה תימן, ערב כניסת הכוחות לרצועה. "היה לו מאוד חשוב שכולנו נגיע", סיפרה נוי. "בערב לפני שנכנס לעזה הוא התקשר לכל אחד מהמשפחה. זהו, זה היה זה".
"עשינו תוכניות בבית", המשיכה נוי בקול רועד, "אמרנו שהאור יבוא, שנכין לו את הדברים שהוא אוהב, נלך איתו למקומות שהוא רוצה, נחזיר לו את האנרגיות אחרי התקופה הזאת. אבל זה כבר לא יקרה, זה יישאר רק זיכרונות ורצונות".
על השאלה אם דיברו על הפחד, השיבה: "לא מדברים על זה, מנסים להדחיק את המחשבות הרעות האלה. אבל אין מה לעשות, תמיד יש את הפחד. גם אצל החיילים, גם אצל החייל הכי גיבור - עדיין יש את הפחד שאולי הוא לא יחזור משדה הקרב. אתה הולך למקום בידיעה שאתה אולי לא חוזר, והפחד שם. ועם הפחד ועם הכול - הוא היה גיבור והוא נלחם".
בסיום הריאיון, ביקשה נוי להעביר מסר: "אני רוצה שכמו שאור היה אדם טוב, של נתינה ואהבה, שכולנו נהיה אנשים טובים. שנהיה ביחד. די למלחמות ודי לשנאה. בן אדם הלך להגן על המדינה ולא חזר - מה זה שווה לנו השנאה והכעס? זה לא שווה כלום".
הלווייתו של סמ"ר כץ תתקיים היום בשעה 14:00 בחלקה הצבאית בהר הרצל בירושלים.
"נווה היה לב זהב אחד גדול"
"נווה היה הבן אדם הכי מדהים שיש, עם הלב הכי זהב שיש", כך סיפר אוריאן עמר, חברו הקרוב של סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל, שנפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה יחד עם שלושה לוחמים נוספים מגדוד שמשון.
עמר, שהכיר את אסולין במשך שבע שנים מאז שגדלו יחד בישוב כרמית, תיאר בריאיון ל"בחצי היום" בכאן רשת ב את החברות העמוקה ביניהם: "כל דבר שהייתי צריך הוא היה בא ועוזר לי, היה תומך בי. גם את ההקפצה הכי קטנה לרופא אם לא הרגשתי טוב ולא יכולתי לנהוג - הוא היה בא ולוקח אותי".
האזינו לריאיון המלא:
את הבשורה הקשה קיבל אתמול בשעות אחר הצהריים. "התחלתי לברר דברים עד שפרסמו במודיעין שלנו שנווה חלק מהארבעה אנשים שנפלו. באותו רגע נשברתי שם, לא יכולתי לדבר עם אף אחד", סיפר עמר בקול חנוק.
את השיחה האחרונה ביניהם קיים עם חברו בחופשת הפסח האחרונה: "ישבנו אצלי בבית, שיחקנו שש-בש ויצאנו. עשינו הכל רק כדי שנהיה שמחים, כי לא ידענו מתי הוא יוצא בפעם הבאה".
עמר ביקר אתמול בלילה בבית משפחת אסולין: "הוריו היו שבורים מאוד. לא יכולתי לגשת אליהם מרוב שהיה לי כואב. רציתי להיות חזק ולא להישבר מולם. באתי והבאתי להם מים, הרגעתי אותם, דיברתי איתם. ניסיתי הכל כדי שהם טיפה ירגעו".
אסולין, שהיה בן 21 במותו, הותיר אחריו הורים, אח בן 18 ואחות בת 26. הלווייתו תיערך היום בשעה 15:00.
"נווה היה לב זהב אחד גדול", סיכם עמר, שיישא היום הספד על קברו של חברו.
