עוד לפני שהסכם הפסקת האש עם לבנון משלים את יומו הראשון, המכה הקשה ביותר עבור חמאס היא בעצם קיומו. ברגע שחיזבאללה התחייב שלא לירות על ישראל בשעה שחיילי צה"ל עדיין בציר נצרים ובג'באליה – נשבר הרעיון שבמידה רבה הוא המאפיין העיקרי של המלחמה הנוכחית – אחדות הזירות. החזון של סינוואר לסיוע איראני בחזיתות מרובות עוד המשיך לחיות אחריו, עד היום. חמאס ייאלץ, גם אם לתקופה קצרה – לשוב ולהילחם בישראל בלי הזירה השנייה בגודלה, בלי הסטת הקשב והכוחות וגם בלי הרעיון שעומד מאחוריה – שיתוף פעולה כלל אסלאמי נגד ישראל.
משום כך זה לא מפתיע שחמאס מיעט להתייחס לאחרונה באופן פומבי למגעים המתקדמים להפסקת אש בצפון. מנהיג חמאס בעזה בפועל, ח'ליל אל-חיה, התראיין במשך כמעט שעה בשבוע שעבר, ולא הזכיר את לבנון כלל. נראה היה שיש בעיקר הכחשה. ביום שני הגיע שלב ההשלמה. בכיר חמאס בלבנון אוסאמה חמדאן נדרש להתייחס למגעים המתקדמים והשיב בריאיון לערוץ אל-מיאדין המזוהה עם חיזבאללה: "אנחנו שמחים מהפסקת התוקפנות של ישראל על לבנון, וההתנגדות של לבנון עמדו לצידנו במשך 14 חודשים". דברי סיכום לחזית הצפונית מנקודת המבט של חמאס.
השאלה הגדולה היא כיצד ישפיע ההסכם, בוודאי אם יימשך זמן רב, על התנהלות חמאס בחזית שלו. הנקודה הרגישה ביותר היא לגבי עסקת החטופים. ישנן הערכות מסוימות בישראל שהסכם הפסקת אש בלבנון, גם בגלל משמעותו הסמלית, יביא לגמישות מסוימת של חמאס במשא ומתן התקוע לעסקה לשחרור חטופים. עם זאת קשה מאוד לראות כיצד ההסכם ישנה באופן משמעותי את עמדת חמאס ובפרט את המחלוקת שעדיין עומדת בין – הדרישה של חמאס להפסיק את המלחמה והתנגדות ישראל לכך.
חמאס שב ומזכיר כמעט בכל יום את הדרישה להפסקת המלחמה ונראה שהיא משמעותית עבורו. יותר מזה, וויתור כזה אם יתקיים סמוך להפסקת אש עם חיזבאללה גם יעביר מסר גרוע מאוד החוצה – כאילו חמאס לא יכול לנהל את המלחמה לבדו ונכנע ברגע שחיזבאללה הפסיק להילחם.
ההערכה הפסימית הזו רק מדגישה את העובדה שהבעיות האקוטיות של ישראל בנוגע לעזה עדיין ישארו איתנו, אפילו אם הסכם הפסקת האש בלבנון יצליח מעל למשוער. מבחינה צבאית חוסלו רוב בכירי הזרוע הצבאית בעזה וצה"ל העביר מסר של מיצוי השלב המשמעותי בלחימה ברצועה, עם הודעתו כבר בספטמבר כי הזרוע הצבאית של חמאס פורקה והוא הפך לארגון גרילה. עם זאת כבר כמעט חודשיים מתנהל מבצע צבאי בצפון הרצועה שכולל גם עדויות על פינוי של מרבית האוכלוסייה.
מעל הכול, 101 חטופים נותרו בעזה וישראל לא הצליחה להשיב אותם הביתה. בנוסף, שאלת היום שאחרי בעזה לא קרובה כלל לפתרון. רק לאחרונה הגיע לשיאו משבר הסיוע ההומניטרי ואיתו הלחץ הבין-לאומי ואפילו צווי המעצר בהאג שהוצאו לנתניהו ולגלנט בשל המלחמה בעזה, ובמקביל שר האוצר סמוטריץ' קרא לכיבוש הרצועה ולעידוד הגירה מרצון של תושביה. בעזה, בניגוד ללבנון, ישראל מתמודדת עם שאלות מוסריות, מדיניות וכבדות משקל הרבה יותר.
