צה"ל פרסם היום (שישי) את התחקיר על הקרב בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר וקבע כי צה"ל נכשל במשימת ההגנה על תושבי הקיבוץ. התחקיר קבע כי האזרחים נותרו לבדם מול מתקפת חמאס במשך יותר משש שעות וכרבע מתושבי הקיבוץ נפצעו, נרצחו ונחטפו. כוחות הביטחון הגיעו לשטח ניר עוז כ-40 דקות לאחר הזיהוי האחרון של מחבלים בקיבוץ ולא נתקלו במחבלים בעת פעולות סריקה וחילוץ.
התחקיר קבע כי הכשל הצבאי בכך שלא הגיעו כוחות לניר עוז אינו כשל טקטי או ערכי - אלא מערכתי. הכוחות לא נכשלו בניווט אל הקיבוץ וגם לא השתהו מתוך פחד וגם לא בחרו שלא להילחם. הכשל היה שהמפקדות לא הבינו המצב בקיבוץ קשה במיוחד, ושנעשים בו מעשי טבח וחטיפות בממדים עצומים, ולכן לא תעדפו באופן מיוחד שליחת כוח לניר עוז על חשבון מקומות אחרים.
בזמן מתקפת חמאס בבוקר שמחת תורה, היו בקיבוץ היו 386 תושבים, אורחים ועובדים זרים. 69 נרצחו, בהם 6 שנמלטו לקיבוץ ממסיבת "פסיידק" הסמוכה. 76 נחטפו לעזה, בהם 22 שנרצחו בשבי, ו-5 חטופים בחיים שעדיין שם: איתן הורן, אריאל ודוד קוניו, מתן צנגאוקר ונטפונג פינטה עובד זר מתאילנד. רבע מתושבי הקיבוץ נרצחו או נחטפו.
מה קרה בקיבוץ?
ב-7 באוקטובר הייתה בקיבוץ כיתת כוננות שארבעה מתוך תשעת חבריה נכחו בניר עוז, בהם גם רבש"ץ הקיבוץ, לצד אזרחים בודדים המחזיקים בנשק אישי. למולם, 450 מחבלים שנשאו נשק רב הכולל תחמושת שנועדה לנטרל אמצעי איסוף של צה"ל, רחפני נפץ, נ"ט ומטענים.
בתוך דקות ספורות מאז פרוץ מתקפת חמאס חיילי פלוגת נירים של גולני, שתפסו קו בקיבוץ עם צוות קרב משוריין, שני טנקים ונמ"ר מצאו עצמם מול מתקפה מאורגנת, כשהם בנחיתות מספרית משמעותית.
חברי כיתת הכוננות ואזרחים חמושים הוקפצו מבתיהם וניהלו במשך שעתיים לחימה מול המחבלים. חברי כיתת הכוננות היו בנחיתות מספרית משמעותית מאוד ולמרות זאת הם לא ויתרו, חתרו למגע, הרגו מחבלים ונלחמו זמן ממושך, עד שנפגעו.
כשעתיים וחצי מפרוץ המתקפה, הסתיימה הלחימה המאורגנת בקיבוץ, שלאחריה התרחשו מספר אירועי לחימה בודדים על ידי תושבים חמושים בנשקם האישי. בעקבות כך, מחבלים רבים, שלא משויכים לארגוני טרור, הגיעו לקיבוץ וביצעו מעשי רצח, חטיפה, שריפה וביזה בכל רחבי ניר עוז.
יתרה מכך, המסוק קרב הראשון שהגיע לקיבוץ נאלץ לעזוב חזרה לבסיס חצרים לאחר שנפגע מירי מחבלים. בהמשך הלחימה היו עוד ארבע גיחות של מסק"רים, שביצעו ירי על הציר שמגיע מרצועת עזה ופגעו במחבלים רבים. מאש זו נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ואחת מהם נהרגה.
בזמן שאחד משני הטנקים הגיע לשער הקיבוץ, כשלוש וחצי שעות מאז החלה המתקפה, חוסלו המחבלים שזוהו בכניסה. הכוחות בטנק דיווחו כי הם מזהים בקיבוץ מחבלים נוספים, אך למרות זאת הטנק ירד להילחם עם מחבלים בגדר ונפגע. אחד מאנשי הצוות נפצע, מפקד הטנק המשיך להילחם פצוע למרות תקלות טכניות בכלי, שלאחריו הוא הושבת.
בנוסף, הטנק לא נכנס לשטח הקיבוץ. מפקד פלוגת השריון דיווח בשעה 10:05 כי הוא נע לגדר כדי לחלץ את הנמ"ר היחיד מכיוון שמחבלים טיפסו עליו. מפקד הטנק הצטרף אליו. שני הטנקים הרגו את המחבלים שהיו על הגדר ובסביבתה.
זה מה שקרה בניר עוז: צירוף קטלני של מצב כה חמור והיעדר כוח צבאי
לאורך כל שעות המתקפה היו ניסיונות מצד חברי הקיבוץ באופן פרטי, ועל ידי ראש הצח"י מול המועצה האזורית ומול גורמים נוספים, לדווח על תמונת המצב בקיבוץ. במפקדות לא הצליחו לגבש תמונת מצב ברורה של המתרחש בניר עוז. הן בשל הלחימה ב-60 מוקדים, שרשרת הפיקוד שקרסה מהפלוגה ועד האוגדה, המפקדות שהיו תחת אש וההיערכות שהייתה של שגרה ולא מלחמה. גם בציר קבלת ההחלטות האזרחי ובחמ"לי העורף במפקדות נוצר עומס.
לפי התחקיר, היה מידע שהופק בזמן אמת כמו תצפיות, תובנות שעלו בשיח בין מכלולי האש ומסק"רים, אך המכלולים לא הצליחו להפוך את המידע לתובנה מבצעית. בין המידע שהגיע למפקדות - אויב בניר עוז ומעשי רצח וחטיפות. עקב הגעת המידע ממקומות רבים נוספים, לא היה ניתן להבין כי ניר עוז במצב קשה מיישובים אחרים.
ההשפעה של קריסת מערכות הפיקוד והשליטה, בעיקר בחטיבה ובאוגדה, היא הגורם מרכזי לכך שלא נבנתה תמונת מצב ולכן כוחות לא תועדפו לניר עוז. מהפיקוד ומהמטכ"ל, שלא היו תחת מתקפה, נדרש היה לצפות שבידיעתם את המצב הקשה בדרגים שתחתם ינסו לחתור לתמונת המצב האמיתית ולא להסתמך רק על דיווחים.
"מאוחר מדי": איפה היה הצבא?
אל המוצב הסמוך לקיבוץ, מוצב מו"פ, הגיעו עשרות מחבלים. 34 לוחמי גולני התבצרו בחדר האוכל ונלחמו מול המחבלים שירו לעברם טילי נ"ט. 17 לוחמים נפצעו, 5 נהרגו. הלוחמים במוצב אבדו את שדרת הפיקוד, ולא יכלו לסייע לקיבוץ.
במוצב "הבית הלבן", היו באותה העת שני טנקים ונמ"ר, שיצאו להסתער על הגדר. הם חיסלו מחבלים, אבל רבים אחרים כבר חדרו לתוך הקיבוץ. בתחקיר נקבע שההחלטה זו היתה שגויה מאחר ומשימת הייסוד היא להגן על התושבים והיישובים.
המחבלים כיתרו את המוצבים, חדרו אל חלקם והקימו חסימות על הצירים. לכן, לכוחות היה קשה להבין את תמונת המצב ולשלוט. יתרה מכך, כוחות שהוקפצו לניר עוז נתקלו במחבלים טרם הגיעו לקיבוץ, בעיקר בכביש 232 ונוצר עיכב קריטי שגרם להגעת הכוחות רק בשעה 13:10 - וזה היה מאוחר מידי. כמו כן, כוחות מעטים קיבלו פקודה להגיע לניר עוז, וכוח כוננות גדודי שכן הוקפץ נלחם בצומת מעון ב-9:45 אך נשלח במשך ליישובים האחרים עקב אי הבנת חומרת המצב בניר עוז.
כוח אחר שהצליח לפתוח את הצומת לתנועה, הגיע מאוחר ב-11:45 ולצוות היו נפגעים, בהם מפקד הצוות. עד שכוחות אחרים הגיעו בסופו של דבר לקיבוץ, כאמור זה היה מאוחר. בשש השעות הראשונות למתקפה רוב כוחות התגבור, מאולתרים ומאורגנים כאחד, לא הגיעו למרחב כיסופים - ולא הוכוונו לניר עוז במיוחד.
תושבי הקיבוץ מצאו עצמם שעות ארוכות נצורים בבתיהם, שומעים מבעד לדלתות הממ"ד את המחבלים זורעים הרס ובוזזים את הבתים. התושבים נאבקו על ידיות דלתות הממ"דים בכדי למנוע מהמחבלים להיכנס, לעיתים נכשלו ולעיתים נפגעו מירי דרך הדלת. היו מקרים שהמאבק הצליח והמחבלים לא נכנסו לממ"ד, ובמקרים שהצליחו המחבלים לחדור לממ"ד ההמשך הקשה כלל לרוב רצח או חטיפה.
לא רק מחבלי נוח'בה, יחידת העילית של חמאס, פרצו לניר עוז, אלא גם מחבלים שלא משויכים ברובם לארגוני טרור. הם מוערכים במאות בין 300-530 מחבלים שהתארגנו בעידוד ובהנחיית הנהגת חמאס לבצע רצח, חטיפות, הרס וביזה. עם זאת, בצה"ל טרם הבהירו את הסיבות שבגין פרצו לקיבוץ ארבע מחלקות נוח'בה שמנו בין 100 ל-130 מחבלים - במקום מחלקה אחת.
בנוסף, הלך הרוח ששרר בציבור העזתי היה כי הם יכולים להשתלט על העוטף ולהגיע לקיבוץ ניר עוז בפרט - בלי סכנה, מכיוון שאין בו צבא. כמו כן, הטנק השרוף על גדר הגבול הפך למוקד משיכה כאשר שכונת "ח'רבת אחזאעה" נחשבת בצה"ל לחמאסית קיצונית והיא ממוקמת סמוך לגבול. ככל הנראה רוב העזתים משכונה זו מיהרו להגיע לטנק הבוער.
איך זה שצה"ל לא בלם את המתקפה?
- הכוחות לא נערכו, לא התכוננו ולא תרגלו תרחישים בסדר גודל כפי שהיה ב-7 באוקטובר. הגדוד נערך לתרחיש של פשיטה אחת ולתרחיש קיצון של שתי פשיטות. כמו כן, כבר בתחילת המתקפה הכוחות נדרשו להתמודד עם 14 חדירות, מאות מחבלים חמושים ורכובים. מיד עם חדירת המחבלים החלו קרבות בינם לבין הלוחמים. בנוסף, לא הורדה לכוחות שום התרעה ושום חידוד לא נמסר באותו לילה. הכוחות היו ערוכים לפי "כוננות עם שחר" ומתקפת הפתע המשולבת של חמאס עם ירי רקטי, חדירה קרקעית וחסימת צמתים - הקשו על הגעת תגבורת
- כבר בשעה הראשונה ללחימה נפגעו מפקדים רבים ושרשרת הפיקוד והשליטה - קרסה, הכוחות נלחמו לבדם. סמ"פ נפל ליד המוצב, מ"מ השריון נפגע על הגדר ונחטף, המ"מים של הפלוגה נלכדו בחדר האוכל ונלחמו מול חמאס, אחד נהרג ושני נפצע
- חוסר יכולת להעביר תמונת מצב מסודרת - אין שום תיעוד לשיח של גורמי הגדוד או הפלוגה עם גורם כלשהו בניר עוז לטובת הבנת תמונת המצב של המתרחש. הכוחות נלחמו בכל הגזרה ובפלוגה ובגדוד לא הבינו את תמונת המצב, ולכן גם לא דיווחו לחטיבה
- הכוחות נלחמו בכל המרחב ולא עצרו לרגע, למרות קריסת שרשרת הפיקוד. לעיתים לוחמים נלחמו כשהם פצועים ובחוסר של אנשי צוות. לגדוד גולני היו נפגעים רבים ב-7 באוקטובר. הם הגנו על יישובים רבים, אך לא הצליחו להגיע לכולם, גם לא לניר עוז
- אם הייתה ניתנת התרעה לגדוד, אפילו קצרה ביותר, אין ספק כי היה אפשר לצמצם את הנזק מבחינת יצירת תודעה מקדימה שמדובר במלחמה ומבחינת היערכות הכוחות בעמדות וביישובים
- שני פערים בהתנהלות הכוח: היה על הכוח לחבור לרבש"ץ הקיבוץ או לבעלי תפקידים אחרים כדי לברר תמונת מצב ולסייע לחטיבה בתעדוף כוחות; היה על הכוח למנוע את נטרולו של מוצב מו"פ דרום במקרה כזה הייתה לה עתודה שאפשר היה להפעיל לטובת ניר עוז
- הירידה לגדר של צוות הקרב המשוריין הייתה - שגיאה. הירידה המהירה לגדר להשמדת מחבלים בפשיטה
הייתה הרעיון המסדר באוגדה ובחטיבה, אלו היו הפקודות, ועל כך הכוחות התאמנו. עם זאת, במצב חירום ובעיקר כאשר תמונת המצב אינה ברורה יש לדבוק במשימת היסוד - הגנה על היישובים והתושבים. כיתת הכוננות לחמה בגבורה והפגינה תושייה עד שנפגעה - כיתת הכוננות הייתה מאוישת מתחת לתקן שנקבע לה. עם זאת, בתרחיש כזה, ללא סיוע של כוחות הצבא, לא היה סיכוי גם לכיתת כוננות גדולה יותר לעמוד מול כמות אויב כה רבה
