שורד השבי עומר ונקרט התראיין היום (חמישי) לסוכנות הידיעות רויטרס, וזעם על כך ששאר החטופים עדיין נמצאים בעזה, גם לאחר שכל העולם שמע את סיפורי הזוועה של המשוחררים: "אני לא מצליח להבין את העניין הזה, שאתם שומעים מה אנחנו מספרים, שמעתם אותי, אני בכל מקום, שמעתם אותנו בכל מקום. איך אפשר להשאיר שם אנשים עוד דקה אחת? איך?".
על החטופים שעוד מוחזקים בעזה, אמר ונקרט: "אין להם את החופש שלהם, ולי לא יהיה את החופש שלי אם לא יהיו פה כולם. זה לא רק גיא ואביתר, זה כולם. מספיק שיש עוד בן אדם אחד שחווה את 7 באוקטובר, שחווה את השבי ועוד נמצא שם – אני עצור. אני יכול להרגיש שאני צועד קדימה ומשתפר, אבל זה אף פעם לא יגיע לנקודה שבה זה צריך להיות, כי אין פה את כולם".
"השאירו אותי רק בתחתונים, ספוגים בשתן, במשך שלושה ימים"
ונקרט תיאר את הרגעים במיגונית ממנה נחטף: "פתאום היה צבע אדום, ונהיה מאוד מאוד חם. התחיל להיכנס עשן והבנו שמציתים את המיגונית. האש התחילה להיכנס כבר פנימה. הם השאירו את הגופות שהיו בכניסה למיגונית. בשלב הזה הצלחתי להרים את עצמי ונדהמתי לגלות שבחרו לא לירות בי, אלא לחטוף אותי".
ונקרט סיפר כי כשהגיע לעזה, תושבים בכל הגילאים התסערו על המשאית: "בני שנתיים על הכתפיים של ההורים שלהם, עם אבנים, עושים עליי לינץ', חוסמים את הטנדרים של חמאס ומנסים למשוך אותי ממנו - בזמן שהם מכים אותי בכל דבר שהיה להם".
לאחר מכן, הוחזק ונקרט למשך זמן קצר בבית חולים ברצועה שם היה קשור ובתחתונים, לאחר שהמחבלים הפשיטו אותו בזמן החטיפה. "אחר כך הועברתי לטנדר אחר, נסענו במשך כמה דקות, מתחת לאדמה. שם הייתי עד יומי האחרון. לא יצאתי פעם אחת מאז 7 באוקטובר".
"היה לי טקס הספד לעצמי, למי שהייתי. דמיינתי את אמא ואבא נפרדים ממני"
ונקרט שיתף כי בתקופת השבי, המחבלים הכו אותו ואת החטופים שהוחזקו ביחד איתו. "השאירו אותי קשור בתחתונים במשך שלושה ימים עד שהביאו לי משהו ללבוש, התחתונים שלי היו ספוגים בשתן כי השתנתי במכנסיים מרוב פחד כשהם חטפו אותי. הם החליטו להחמיר את התנאים שלי, בין אם זה אוכל או מים, כדי להתעלל בי נפשית ופיזית. הם הורידו את כמות המזון".
"נתנו לי פיתה אחת ביום, והיא הייתה מכוסה בעובש", המשיך ונקרט. "בשלב מסוים הם גם ירקו, השפילו, קיללו, וגם התעללו פיזית. הם הכו אותי מספר פעמים בצינור עופרת".
ונקרט אמר כי הרגיש בנקודת אל-חזור, ואף ערך "טקס הספד" לאדם שהוא היה. "אמרתי לעצמי שלום קודם כל, ואז דמיינתי את אמא שלי ואבא שלי נפרדים ממני".
שורד השבי אמ כי החטופים שעדיין נמצאים בעזה מלווים אותו מאז השחרור: "אני יכול להגיד שכל צעד שאני עושה כדי להתקדם, אני חוזר שעה אחת אחורה כשאני מבין שהם עדיין שם. אני מתעורר עם זה בבוקר, אני הולך לישון עם זה בלילה. זה בכל דקה ביום שלי. הם חלק ממני, היינו ביחד 250 יום מתחת לאדמה".
