במקביל לפרסום התחקיר של צה"ל על הקרבות במושב יכיני, מג"ב פרסמו את תחקיר הקרב שלהם על הקרבות במושב. בתחקיר מתוארים מעשי גבורה הירואיים של מעטים מאוד: קומץ של לוחמים, ושני אזרחים מתנדבים, הצילו את רוב המושב מטבח גדול וחטופים.
הלוחמים התאספו מיחידות שונות, בהן מג"ב, ימ"מ וסיירת מטכ"ל, יחד עם שני אזרחים אמיצים – אחד עצר את הרכב, ולחם עם 2 אקדחים, והשני, שגר במושב, סיפק ביוזמתו את הרחפן שלו, וכך אפשר היה לראות היכן המחבלים.
בתחקיר עלה כי במושב לא היו נשקים, מכיוון שהם נאספו בידי צה"ל.
הלוחם בדרגה הגבוהה ביותר שנלחם הוא סנ"צ ערן קלימי. במהלך הלחימה הוא נפצע משלושה כדורים, אך החליט להישאר עד שיגיע הכוח שהזעיק.
הלוחמת הצעירה ביותר הייתה רב שוטר רווית חנה אסייג מאשדוד, שהתגייסה פחות משנה לפני 7 באוקטובר, וחלמה להיות לוחמת. אסייג הסתערה לתוך מבנה שבו ידעו שיש מחבלים, ונורתה למוות.
מג"ב וימ"מ איבדו 15 לוחמים שנפלו ב-7 באוקטובר, ו-42 נפצעו. תשעה מהלוחמים נפלו ביכיני.
המחבלים רצחו ביכיני ארבעה תושבים, בהם יונתן חג'בי בן ה-18, שדימם שלוש שעות ליד סבו ודודתו ומת בזרועות דודתו. אדם נוסף שנמלט ממסיבת הנובה נרצח. שתי נשים שנמלטו יחד איתו מהמסיבה נחטפו בידי המחבלים, אבל שלושה לוחמי מג"ב הצליחו לירות בהם ולהבריח אותם, ובכך להציל אותן מחטיפה.
סנ"צ ערן קלימי, המתגורר במושב תקומה בעוטף, מפקד בי"ס ללוט"ר של מג"ב, סיפר על האירועים במושב: "כשהייתה הודעה על חדירה, הקפצתי את כולם לשדרות. בדרך לשדרות ראיתי רכבים נוסעים נגד כיון התנועה במהירות מופרזת. הבנתי שכנראה קורה משהו חריג, עשיתי פרסה ואמרתי לצוות להגיע ליכיני".
"כשהגעתי רכב של מג"ב שסיימו משמרת רצו אליי, ואמרו לי שהנהג נפצע מקליע. הבנתי שאנחנו לקראת היתקלות, וחצי דקה אחרי שמעתי צעקות מהשער של יכיני, 150 מטר משם. רצנו וזיהינו מחבלים מוציאים שתי נשים משער הצהוב עם רובה מכוון לראשן. פתחתי באש לכיוון המחבלים, הם עזבו את החטופות וניהלו איתנו קרב. אחרי חצי דקה קיבלתי כדור ראשון בכתף ימין, והמחבלים נמלטו ליכיני. היום בדיעבד אנחנו יודעים שהם המתינו לנו מאחורי השער.
זרקו עלינו מטענים ורימונים. הצטרף אלינו קצין ממגלן שהגיע מבאר שבע. בזמן שתשאלנו את הנשים הקצין של מגלן זיהה שער נוסף ופתוח, 20 מטר מהשער הצהוב. מזל שנכנסנו משם, אחרת היו מצליחים לחסל את שלושתנו.
המחבלים זיהו אותנו, חדרו לתוך המושב וחיכו לנו אחרי הכביש ביכיני. הם ירו עלינו ונפגעתי מכדור נוסף לברך ימין. החלטתי לא לסגת עד שכוח שהקפצתי יגיע ויסיים את המשימה.
תושב יצא וצעק שאין אף נשק, כי הרבש"צ בתאילנד ואספו את כל הנשקים. המחבלים המשיכו לנוס ואנחנו בעקבותיהם. הקצין ממגלן החליט לחתור למגע, וחזר אלי אחרי שקיבל כדור במפרק יד, שנפגעה קשות, ואחד בברך".
התחמושת כמעט נגמרה, והחלטנו לעשות מה שעשה כוח צביקה, לשחק איתם, כל פעם כדור מצד אחד ולמשוך את הזמן עד שהכוח שלי יגיע. נפגעתי מכדור נוסף ברגל שמאל, שפגע במערכת העצבים של הרגליים. המשכנו להעסיק את המחבלים עד שמגיע כוח נוסף.
לקחתי את הרובה התקול שזרקתי בשיחים כדי שמחבלים לא יקחו אותו, ולקחתי את החטופות איתי. ראיתי 2 לוחמי מגב והפצרתי בהם להיכנס. אחרי צומת הנשיא ראיתי אמבולנס, אמרתי ללוחמת לעקוף ולחסום אותו, והגעתי לסורוקה. הטיסו אותי לאיכילוב להמשך ניתוחים ושיקום".
