כלי הטיס הלא מאוישים הפכו לחלק אינטגרלי בשדה הקרב המודרני. צה"ל, שהתנסה לראשונה בטכנולוגיה הזו כבר בשנת 1971, מדגים בשנים האחרונות כיצד לעשות שימוש יעיל ביכולת ההתקפית שלה - דבר שניכר במיוחד במלחמה נגד איראן. רב סרן ג', מפעיל כטמ"ם, חשף היום (רביעי) בריאיון בתוכנית "קלמן ליברמן" כיצד נראים אחורי הקלעים של הצוות שיושב בגבולות ישראל, אך פועל עמוק בשטח איראן.
"יש הבדל גדול בין הכטב"ם שחודר לישראל לבין כלי הטיס שאנחנו מטיסים. במקרה שלהם, הם משגרים אותם לנ"צ או למקום כלשהו ואין בן אדם שמפעיל את זה", הסביר סרן ג'. "במקרה שלנו יש צוות - החל מצוות טכני שמכין את המטוסים, ועד צוות טיסה שמטיס אותם ומבצע את המשימה. אני חושב שזה הבדל משמעותי ורואים את זה בתוצאות".
האזינו לריאיון המלא עם רס"ן ג' בכאן רשת ב
מדובר בשני כלים שונים, עם איכויות שונות. "במקרה שלהם מדובר בכלים קטנים שהולכים לכיוון אחד. במקרה שלנו אנחנו עם כלים גדולים יותר שטסים מישראל עד לאיראן, מבצעים את המשימה, מחפשים משגרים, מחפשים כטמ"מים או כטב"מים, מחפשים טילים וטסים חזרה לארץ להתחמש מחדש".
המלחמה עם איראן, מדינה עצומה בעלת טופוגרפיה מורכבת, מזמנת אתגרים רבים. "אנחנו מתאמנים לאירוע הזה במשך שנים, וביתר שאת בחודשים האחרונים. וכמו שרואים את התוצאות, התאמנו, התאמנו טוב. האתגר הוא כמובן למצוא את המטרות בשילוב עם שאר כוחות וזרועות הביטחון, ובסוף להשלים את המשימה בטווחים כאלה שהם רחוקים. זה כמובן מאתגר גם ברמה האישית, גם בצוותית וגם לטייסת כטייסת. כמובן גם לעורף ולמשפחה שנשארת בבית".
"אנחנו לא תמיד יודעים מראש מה יהיו המטרות", ציין רב סרן ג'. "היתרון בעולם הכלים המאוישים מרחוק זה שאנחנו מאוד ורסטיליים, ואנחנו מתאימים את עצמנו למצב בשטח. אנחנו מחפשים בהתאם למה שקורה את המטרות, ואנחנו דואגים להשמיד אותן על מנת למנוע ירי לשטחנו".
איך נראה יום בחיי צוות של מפעילי כטמ"מים? "כדי להסביר את זה צריך להתחיל בשלב שלפני שהכטמ"ם ממריא. הצוות הוא צוות רחב. הצוות הטכני שמכין את המטוס ומחמש אותו, את הצוות שאחראי להמראתו וטס את כל הדרך לשם, ואת הצוות שמבצע את המשימה, שכולל לדוגמה את מפעיל המצלמה, שאת הביצועים שלו רואים בכל הסרטונים שמפורסמים על ידי דובר צה"ל. כל הצוות הזה ביחד זה סוג של תזמורת שעובדת יחד עם התזמורת הגדולה יותר, שהיא צה"ל, על מנת להביא את התוצאה הסופית שאנחנו רואים פה".
איראן זו לא עזה. "הטיסות לוקחות הרבה מאוד זמן. אנחנו, כצוותי משימה וטיסה, מתחלפים בערך כל ארבע שעות. ככה יוצא שאנחנו גם מטיסים את המטוס ליעד וגם מבצעים את המשימה שם, ופשוט מתחלפים כי זה מאוד ארוך. המטוסים שלנו שוהים באוויר עשרות שעות".
"אנחנו נלחמים נגד צבא, בשונה מעזה ולבנון ששם נלחמנו נגד ארגוני טרור. כשפורטים את זה לרמת המטרה בקצה, ברמת משגר כזה או אחר, אז האתגר הטקטי הוא די דומה - לחפש את המטרה, למצוא אותה וכמובן לתקוף אותה או להכווין מטוס קרב שיתקוף אותה. אבל זה פשוט מאוד רחוק ביחס למה שאנחנו רגילים. כמובן שהעליונות האווירית שהושגה על ידי חיל האוויר מאפשרת לנו טיסה יחסית חופשית. אנחנו מבצעים את המשימות ומשמידים משגרי טק"ק בעומק איראן".
הלילה הראשון של המתקפה תפס לא רק את האיראנים בהפתעה, אלא גם לא מעט ישראלים. אבל עבור לא מעט אנשים במערכת הביטחון היה זה הרגע אליו התנקזה כל עבודתם המאומצת במשך שנים. "החוויה העיקרית שאני לוקח היא דווקא לא מהלילה, היא מהבוקר. בשנתיים האחרונות הייתי נותן נשיקה לילדים בליל, אומר להם שאני הולך לשמור עליהם ויוצא למילואים. באותו בוקר של חמישי אמרתי להם שאני הולך, והרגשתי יותר מאי פעם שזה בשביל לשמור עליהם. זאת החוויה שלי. חושב שיותר חזקה מהחוויה המבצעית בקצה".
"בדור של הילדים שלי או עשרות שנים מהיום, אני מעריך שהכוח האווירי בעולם ייראה אחרת. אבל נראה לי שבטווח הזמן הנראה לעין, השילוב הזה של מטוסים מאוישים ולא מאוישים שעובדים ביחד במשימות הנדרשות הוא מה שאנחנו נראה. אני מפעיל כלים לא מאוישים כמה עשרות שנים, וזה נראה שונה היום מאיך שזה היה נראה לפני 20 שנה, ואני מעריך שזה יראה שונה גם בעוד 20 שנה".
