ימים לא פשוטים עוברים על החברה הישראלית. 75 שנים אחרי שהוקמה המדינה, המלחמות החיצוניות הפכו למלחמות פנימיות. זו לא רק המחאה נגד המהפכה המשפטית, או ההפגנות בעד הרפורמה. נדמה שכל השסעים בחברה הישראלית הגיעו לנקודת רתיחה, והסיר הזה שנקרא החיים שלנו פה עולה על גדותיו.
ב-2015, כשעוד הייתי כתב בכלכליסט, הלכתי לכנס הרצליה שהתקיים במרכז הבינתחומי. את הכנס פתח נשיא המדינה דאז רובי ריבלין. הוא עלה על הבמה, ונשא את מה שלימים קיבל את הכינוי - נאום ארבעת השבטים.ריבלין סיפר איך ההרכב של החברה הישראלית משתנה. איך אנחנו הופכים מחברה שהיה בה שבט דומיננטי אחד - השבט היהודי חילוני - עם שלושה מיעוטים קטנים מסביב - השבט הממלכתי-דתי, השבט החרדי והשבט הערבי - לחברה שמורכבת מארבעה שבטים כמעט שווים בגודלם.
האזינו לפרק המלא
חברה שבה לאף אחד אין רוב, חברה שבה לא ברור מי צריך לשבת ליד ההגה ולנווט את הספינה הזו שנקראת ישראל. ריבלין הזהיר בנאומו שאם לא נפנים שהדמוגרפיה תשנה את החברה הישראלית, זה ייגמר בפיצוץ. הוא צדק, זה נגמר בפיצוץ, מוקדם ממה שחשבנו.
אז השבוע בחיות כיס - אנחנו רוצים לעשות משהו אחר. לא לדבר על איך הגענו לכאן, לשנה ה-75, אלא לדבר על איך ממשיכים מכאן קדימה, לשנת המאה של ישראל. איך כותבים מחדש את הסיפור המשותף שלנו, בשביל שישראל תמשיך לשגשג. ארבעה סיפורים של ארבעה גברים ונשים, כל אחד משבט אחר. אנשים שלא רק מדברים, אלא גם עושים, ומנסים במו ידיהם לכתוב כאן סיפור חדש. החלוצות והחלוצים החדשים.
ואם אתם שואלים את עצמכם - מה כלכלי בזה? אז היזכרו בבקשה בדוח שפרסמה חברת דירוג האשראי מודיס על כלכלת ישראל לפני שבועיים. המסר העיקרי שעלה מהדוח שלה הוא זה: אם לא נצליח להבין איך אנחנו חיים אלה בצד אלה, אלה עם אלה, גם הכלכלה שלנו לא תצליח לתפקד.
מגיש: שאול אמסטרדמסקי, עורך: תומר מיכלזון, מפיקה: ליהיא צדוק, עורכת סאונד: רחל רפאלי
