בבוקר ה-9 בנובמבר התעורר הפרופסור לכלכלה גיא סטנדינג בביתו שבז'נבה וגילה שהוא מחזיק בידו את התשובה שכולם מחפשים לשאלה - איך, לעזאזל, דונאלד טראמפ נבחר לנשיא ארה״ב? "אני מוצף בפניות ובשיחות מעיתונאים ומאנשי עסקים", הוא אומר בראיון טלפוני ל״כאן״, "כולם הבינו פתאום שהקשר בין דונלד טראמפ לפרקריאט חזק מאוד ורלוונטי".
אז מה באמת קרה בארה״ב ביום שלישי האחרון? מה גרם לפועלים המובטלים ששקעו עם תעשיית הרכב האמריקאית לתת את הקול שלהם עבור מיליארדר שלא עשה שום דבר בשבילם אף פעם? למה הצעירים האמריקאים לא יצאו להציל את עצמם? ולאן כל זה הולך? הישענו לאחור, סטנדינג יסדר לכם את זה.
"הצעירים דוחים את הניאו-ליברליזם, אבל גם את הסוציאל-דמוקרטיה הישנה"
כמה מארבעת הדברים הבאים נכונים לגבי מקום העבודה שלכם?
1. אתם מוגדרים כעובדים זמניים או כעובדי קבלן, או חתומים על חוזה זמני, או עובדים בלי חוזה בכלל.
2. אתם לא יכולים להשפיע על תנאי ההעסקה שלכם. לא דרך הצטיינות, לא דרך שעות נוספות, פשוט לא.
3. אין לכם איגוד מקצועי, או שיש איגוד אבל הוא לא באמת מגן עליכם.
4. אתם משתכרים שכר נמוך.
אם השבתם בחיוב על לפחות שלושה מתוך ארבעה מהסעיפים האלה, דעו שגם אתם חלק מהפרקריאט - ״המעמד הפגיע״, או ״עובדים חשופים״, בתרגום חופשי יותר לעברית. מי שאחראי להחזרתו של המושג שובר השיניים הזה לאופנה הוא סטנדינג.
זה קרה ב-2011, כשפרסם את הספר ״הפרקריאט: המעמד המסוכן החדש״. עד סוף אותה שנה, אחרי שגלי מחאות חברתיות פרצו במדינות שונות ברחבי העולם, מספרד דרך ישראל כלה בארה״ב, ספרו של סטנדינג קיבל מעמד נבואי כמעט.
בספר תיאר סטנדינג כיצד מעמד העובדים החשופים הולך ומתהווה היום לנגד עינינו על שבריהם של מעמד הפועלים הישן ושל מעמד הביניים. המעמד החדש שנוצר הוא מעמד חסר ביטחון, הוא פגיע, אנשיו כועסים. הם איבדו את הביטחון התעסוקתי שלהם ואיתו גם את תחושת השייכות לקבוצה חברתית או למפלגה כלשהי. מרוב פחד וזעם הופכים בני המעמד הזה למועדים ליפול ברשת הגאווה והביטחון שפורשים תחת רגליהם מועמדים פוליטיים שמפיצים גזענות והסתה. נשמע מוכר?
כשכינית את הפרקריאט "המעמד המסוכן החדש" - האם מה שקרה בארה״ב הוא הסיכון שדמיינת?
"הרעיון שלי לגבי המעמד המסוכן הוא שיש פה שני סוגים של סכנה", מסביר סטנדינג בראיון טלפוני מז׳נבה, "הסכנה הראשונה היא של עליית פוליטיקאים כמו טראמפ לשלטון, וזו סכנה גדולה. אנשים שלא מסוגלים לתפקד כלכלית הופכים לכועסים ולמנוכרים. אם אי השוויון וחוסר הבטחון הכלכלי ימשיכו להתרחב אנחנו נראה עוד הרבה מגמות אוטוקרטיות ופשיסטיות. עוד ועוד טראמפים יצוצו בכל מקום. הסכנה השנייה היא סכנה לסדר הכלכלי הקיים. העובדים החשופים דוחים את המוסדות הישנים ואת הפוליטיקה הישנה".
אבל כשמדברים על הפרקריאט מתכוונים גם לצעירים עירוניים ומשכילים, והם מתעבים את טראמפ והצביעו ברובם לקלינטון. איפה הם בסיפור הזה?
"יש שלוש קבוצות של פרקריאט", מסביר סטנדינג. "הקבוצה הראשונה מורכבת מקהילות ומשפחות שהיו בעבר חלק ממעמד הפועלים. אלה פועלי חגורת החלודה, תושבי מדינות צפון מזרח ארצות הברית שאיבדו את עבודתם כשנסגרו מפעלי התעשייה הכבדה שם. אנשים שהיו פעם פרולטריון עם גאוות יחידה והיום יש להם עבודות לא יציבות ומשכורות נמוכות מאוד, וכבר אין להם זהות תעסוקתית מגובשת. זו קבוצה לא משכילה, והיא מקשיבה לפופוליסטים כמעט פאשיסטים כמו דונלד טראמפ ומארי לה פן בצרפת, ומתפתה בקלות להצביע להם.
״הקבוצה השנייה היא מהגרים, מוסלמים ומיעוטים אחרים, שהקבוצה הראשונה עושה להם דמוניזציה. והקבוצה השלישית היא אותם צעירים שהלכו לאוניברסיטה כי הבטיחו להם עתיד, אבל כשהם סיימו את הלימודים הם גילו שאין להם עתיד ושאין להם מבנה קריירה יציב ושהם נשארו עם חובות. הם הפכו לפרקריאט".
באדום: אזור חגורת החלודה, ארה"ב (צילום: מתוך ויקיפדיה)
למי הצעירים האלה הצביעו?
"הם תמכו בברני סנדרס, ובג'רמי קורבין בבריטניה, ובעוד כמה פוליטיקאים כאלה, אבל הם לא מוכנים לצאת מהבית כדי לבחור בהילרי קלינטון או כדי להישאר באיחוד האירופי. דברים כאלה לא מייצגים שום דבר חדש עבורם, זה לא נראה להם רלוונטי לחיים שלהם, לא מעניין אותם ולא מלהיב אותם".
ברני סנדרס (צילום: AP)
אז שני חלקים אחראים לעלייתו של טראמפ: הפועלים העניים שהצביעו לו, והצעירים המשכילים שלא הצביעו בכלל.
"אני לא חושב שזה הוגן להגיד שהם אחראים לזה. האחריות היא על המפלגה הדמוקרטית ועל הילרי קלינטון. היא לא הציגה הציגה חזון שרלוונטי לפרקריאט. מעמד הפועלים כבר הצביע בעבר לדמוקרטים. אבל זה השתנה, כי המעמד הזה התפורר ואין לו יותר נרטיב של מעמד פועלים. זו הסיבה שמפלגות סוציאל דמוקרטיות מפסידות בהרבה מקומות, כמו בגרמניה, למשל. הן לא שינו את הגישה שלהן כדי לתמוך בפרקריאט.
"והפרקריאט הצעיר והמשכיל - הוא לא רוצה לחזור אחורה, לעבר. הוא דוחה את הניאו-ליברליזם הישן אבל הוא לא רוצה גם את הסוציאל-דמוקרטיה הישנה. הוא רוצה לחיות בחברה טובה, בת קיימא, הוא רוצה חינוך טוב, הוא רוצה חופש לבחור בכל מיני מסלולי חיים, שליטה על הזמן שלו. הוא לא מוצא את מה שהוא מחפש במפלגות הפועלים".
הילרי קלינטון (צילום: AP)
"רוב האנשים לא יפסיקו לעבוד גם אם הממשלה תיתן להם הכנסה בסיסית בחינם"
זו הנקודה שבה התאוריה של סטנדינג מקבלת תפנית מעניינת. ׳הכל נשמע מאוד נכון׳, אני אומרת לו, ׳ובאותה מידה גם הפתרון נראה נורא ברור: מדינת רווחה במודל הסקנדינבי׳. סטנדינג לא בעניין.
"הספרים שלי תורגמו לשבדית ולנורבגית, וגם בשבדיה וגם בנורבגיה קיבלתי המון תגובות מאנשים שהבינו בדיוק על מה אני מדבר. אי השוויון גדל דרמטית גם במדינות האלה. אנשים שם מרגישים שאין להם שליטה על החיים שלהם ושאין להם בטחון כלכלי.
״השבדים מבינים היום שהמודל הסוציאל דמוקרטי השבדי לא מתאים לפרקריאט. זה פשוט: זה מודל שהעניק לאנשים הגנה באמצעות זכויות עובדים מאוד מתקדמות, אבל לפרקריאט אין עבודה".
אוקי, אז אם אפילו המודל שנדמה לישראלים כמו אוטופיה אינו רלוונטי יותר, מה כן? מה בכל זאת הפתרון שיכול למנוע את המשך עליית הפוליטיקאים הפופוליסטים? מה יכול לעצור את עליית הטוטליטריזם הטראמפי מלשטוף את את העולם? אם שואלים את סטנדינג, הפתרון הוא פשוט: לחלק כסף לכולם, ובחינם.
תארו לכם שאתם מקבלים מהמדינה כל חודש 4,000 שקל. בלי לעבוד, בלי להוכיח לביטוח לאומי שאתם לא יכולים לעבוד, בלי לשים אצבע בלשכה. פשוט כסף לחשבון שלכם על עצם היותכם קיימים, כדי שיהיה לכם ממה לחיות. הכנסה בסיסית ללא תנאי.
בעיני פרופ׳ סטנדינג זו התשובה לטראמפ, לברקזיט וללה-פן. הוא גם מקדיש לה את חייו: סטנדינג בן ה-67 הוא ממייסדי BIEN - הרשת הבינלאומית למען הכנסה בסיסית, שמפיצה את בשורת ההכנסה הבסיסית ומקדמת פיילוטים ברחבי העולם; הכנסה בסיסית היא גם השיא של הספר החדש שלו, שיוצא בימים אלה באנגלית, ונקרא ׳השחיתות של הקפיטליזם: למה ההכנסות מהון ומנכסים עולות אבל המשכורות קפואות׳.
"בספר אני מראה שמערכת חלוקת ההכנסות נשברה ושאנחנו לא פועלים יותר בשוק חופשי, למה אי השוויון גדל ולמה הפרקריאט סובל והולך להצביע לטיפוסים כמו טראמפ", הוא אומר.
מארין לה פן, נשיאת מפלגת הימין 'החזית הלאומית' בצרפת
זו אחת השאלות הקריטיות והמתסכלות של התקופה שלנו - למה המשכורות לא עולות?
"זה לא עניין של השנים האחרונות - זה ככה כבר 30 שנה. הן קפאו בגלל הגלובליזציה, בגלל המהפכה הטכנולוגית ובגלל ששני מיליארד בני אדם נכנסו לשוק הגלובלי והם מושכים את המשכורות למטה. המשכורות גם לא יעלו ב-20 שנה הקרובות, כי השכר בסין, בהודו ובאינדונזיה עדיין זעום בהשוואה לארצות הברית או לכל מדינה ב-OECD.
״יש לנו שתי אפשרויות: אחת היא לקבל זאת כמצבן נתון, להפנים שההכנסות מהון ומנכסים רק יגדלו ושבעבור הרבה אנשים ההכנסה מעבודה לא תספיק בשביל להתקיים, כך שהפרקריאט, המעמד הפגיע, רק יגדל. ויש לנו אפשרות שניה: לשנות את הדרך שבה אנחנו מחלקים הכנסות״.
מאיפה לממשלות יהיה כסף לשלם הכנסה בסיסית לכולם?
"משלושה מקורות: קודם כל, מדינות מוציאות היום גם ככה המון כסף על קצבאות ועל שירותים חברתיים לאנשים עניים. אפשר להמיר חלק מההוצאות האלה להכנסה בסיסית לכולם. המקור השני יהיה מקרן השקעות ממשלתית כמו שיש בנורבגיה: נורווגיה ממסה את רווחי הנפט שלה ומשקיעה את המסים, ואני חושב שכל מדינה צריכה להקים קרן כזאת ולחלק דיבידנד לאזרחים. המקור השלישי הוא שכל הממשלות גם ככה מסבסדות את בעלי ההון ואת התאגידים בהטבות מס שונות. אם ניקח בחזרה את הסובסידיות וההטבות האלה נוכל להשתמש בכסף בשביל הכנסה בסיסית לכולם".
אז נכון שלרוב המדינות אין נפט כמו שיש לנורבגים, ושכדי לבטל את הטבות המס לתאגידים בלי שהם יברחו למדינות אחרות יש צורך בתיאום בינלאומי מרהיב, ובכל זאת המוטיבציה שמאחורי הרעיון, בהקשר הפוליטי הנוכחי, היא שחשובה, גם אם דרך הביצוע לא ברורה לגמרי. ״הרעיון הוא לא לחולל איזה הפיכה כלכלית, אלא לעצור את הגידול באי השוויון ובאי הבטחון הכלכלי שמתדלק את מפלגות הימין הקיצוני. אם לא נזוז בכיוון הזה יצוצו עוד טראמפים בכל מקום ויהיה לנו עתיד פשיסטי. זה נעשה עניין דחוף ממש", הוא אומר.
למה שאנשים בכלל יעבדו במצב כזה? איזה תמריץ יהיה להם לעבוד?
"זה מגוחך לחשוב שאם לאנשים תהיה הכנסה בסיסית מהמדינה הם יפסיקו לעבוד. אם כל אזרח ישראלי יקבל מספיק כסף כדי לעבוד ולשלם שכירות כולכם תהפכו לעצלנים? את היית מפסיקה לעבוד? עשינו פיילוט בהודו, שם 6,000 גברים, נשים וילדים קיבלו הכנסה בסיסית. גילינו שאנשים שמקבלים הכנסה בסיסית עובדים יותר. הכנסה בסיסית מעלה את הבטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. אנשים פחות עסוקים בלפחד ולדאוג, הם נעשים יותר אנרגטיים ופרודוקטיביים ורוצים לשפר את החיים שלהם. הבריאות שלהם משתפרת, התזונה שלהם משתפרת, ההישגים של הילדים בלימודים משתפרים. האם יהיו יוצאי דופן שיהפכו לעצלנים? יכול להיות, אבל כיוון שרוב האנשים נעשים אקטיביים יותר, המחיר החברתי יהיה קטן.
״למעשה, לתחזק מערכת שמוודאת שמובטלים באמת מחפשים עבודה ושמקבלי קצבאות לא יכולים לעבוד זה דבר נורא יקר. הדרך הכי טובה להילחם בדעה הקדומה הזו היא לשאול אנשים - האם אתה היית מפסיק לעבוד אם היית מקבל סכום בסיסי למחיה ולמזון? התשובה היא כמעט תמיד לא".
אם זה נשמע לכם פנטזיונרי לחלוטין, דעו שהרעיון הזה הולך ונעשה ממשי בזמן האחרון. חוץ מהפיילוט המוצלח בהודו, אומר סטנדינג, BIEN ערכה ניסוי גם באוגנדה, שם בני 15-35 קיבלו כ-400 דולר בחודש במשך ארבע שנים. בתום הניסוי התברר כי מספר שעות העבודה עלה ב-17% לעומת קבוצת הביקורת. פיילוטים נוספים ייערכו בקרוב גם בהולנד, באונטריו, בקליפורניה ובאוהיו; בשנת 2017 פינלנד תתחיל לחלק ל-100 אלף מאזרחיה 800 יורו בחודש למשך שנתיים ועיני כל מי שמתעניין ברעיון הזה נשואות כעת לשם בשביל לראות אם הפיילוט הזה יעבוד.
גם בישראל ישנם מי שמקדמים את הנושא. אגב, לא מזמן צלצל הטלפון, וסטנדינג התבקש לבוא ולנאום מעבר לקווי האויב, במפגש הפסגה השנתי של האליטה הכלכלית הגלובלית בדאבוס, בפורום הכלכלי העולמי.
"זה היה משונה מאוד", הוא צוחק, "אני צריך להיזהר, אני לא רוצה להיות מזוהה עם סוג כזה של פוליטיקה. אבל ברצינות, הם הזמינו אותי לשם כי הם מרגישים שהם צריכים להיות מודאגים, והם צודקים. אנחנו נכנסים לתקופה מפחידה, טעונה פוליטית ומעניינת מאוד, שתהיה בה הרבה חשיבה מחדש, ואני משוכנע שבמוקדם או במאוחר הסיטואציה הזאת, של אי שוויון ואי בטחון כלכלי הולכים וגדולים, תלכד סוציאל דומוקרטים בסגנון הישן, שמאלנים בסגנון הישן, ליברלים ואנשי מרכז. אנחנו צריכים לחשוב על פתרון, לעשות את זה באומץ, ולעשות את זה מהר".
