זה יורם ברוכיאן. הוא מנהל מהבית שלו גמ"ח של משקפיים.
"אנחנו משאילים משקפיים לאנשים שנשברו להם המשקפיים בשבת, או שקנו חדשים והם מחכים שהם יהיו מוכנים", אומר ברוכיאן, בן 50 מירושלים. "כשהקמתי את הגמ"ח פניתי לאופטיקה הלפרין, והם נתנו לי כמה עשרות זוגות משקפיים מיותרים. היום הרבה חנויות שולחות לנו משקפיים מיותרים כתרומה. אנחנו גם מעניקים משקפיים במתנה לנזקקים".
70 עמודים של גמ"חים יש ב"מדריך החרדי", ספר הטלפונים של ירושלים לבדה, ביניהם גמ"ח מיטות מתקפלות, גמ"ח תחליפי חלב אם וגמ"ח מלכודות עכברים.
תעשיית הגמ"חים החרדית מגלגלת שני מיליארד שקל, יותר ממחירה של צוללת - כך על פי הערכתו של פרופ' יורם מרגליות מאוניברסיטת תל אביב, עמית המכון החרדי למחקרי מדיניות. זהו מארג עצום של ארגוני חסד פרטיים, ותפקידו בכלכלה החרדית מהותי.
גמ"ח הם ראשי תיבות של גמילות חסד, ולמעשה זה ארגון פרטי, בדרך כלל יוזמה של אדם אחד, שמחליט לסיע לאנשים במקרה חירום, ולתת להם איזשהו ציוד או שירות שהם צריכים, בלי תשלום. בעצם, יש ארגון גדול ומפורסם אחד שכולכם מכירים שהתחיל כגמ"ח משפחתי קטן - יד שרה.
גמ"חים קטנים כאלה יש לכל צורך בעולם: הורה שנתקע בלי טיטולים לתינוק בלילה או בשבת יכול להגיע לגמ"ח טיטולים, לקבל אותם ולקנות חדשים תחתיהם מאוחר יותר. גמ"ח תרופות יתן תרופה למי שנגמר לו בחג. גמ"ח איפור כלות מסייע למי שידה אינה משגת לשלם על איפור מקצועי לפני החתונה. גמ"ח מקררים ישאיל מקרר יד שנייה למי שהתקלקל לו המקרר עד שיצליח לקנות חדש, וגמ"ח כיסאות ושולחנות ישאיל למי שעורך אירוע בבית ולא יכול לשכור ריהוט. "קניתי מאה כיסאות כתר ו-35 שולחנות לעילוי נשמת קרובי משפחה", אומר אליהו חסון, בן 55 מירושלים, שהקים את הגמ"ח לפני עשור. "כל אזרח שמעוניין להשתמש עבור שמחה או לכל סיבה מוזמן לבוא ולהשאיר צ'ק פיקדון. אם אני פנוי אני יכול לתת את הכיסאות לשבוע, כמובן ללא תשלום".
"כל אזרח שמעוניין מוזמן להשאיר צ'ק פיקדון". אליהו חסון. צילום: עקיבא ווייס
אבל אם רוצים להבין את הכלכלה הפנימית החרדית, ולפענח איך החרדים מקיימים משפחות כל כך גדולות בכל כך מעט כסף, צריך להעמיק בסוג אחד ספציפי של גמ"חים, שמתעלה הרבה מעל ליוזמות הביתיות הקטנות, ויש בו ארגונים גדולים וחזקים שמגלגלים עשרות מיליוני שקלים - הגמ"חים של ההלוואות.
ההסבר לפער המסתורי בין ההוצאות להכנסות
בכתבה הקודמת בסדרה שאלנו איך משפחות חרדיות גדולות, שבהן שמונה ועשרה ילדים, מצליחות לחיות מכל כך מעט כסף. ראינו שהן עושות את זה באמצעות שילוב של אורח חיים חסכוני מאוד, צרכנות קהילתית, ועזרה של מעונות מסובסדים וקצבאות. אבל בתקציב קטן ומתוכנן כל כך, כל הוצאה חריגה - טיפול רפואי, שיפוץ דירה, נישואי ילד - היא מחוץ למסגרת; ובמגזר החרדי מקובל שההורים קונים לילדים שלהם דירה כשהם מתחתנים, או לפחות את החלק הארי שלה - משימה קשה בשוק הנדל"ן הישראלי של השנים האחרונות, גם עבור החרדים, שמחתנים ילדים רבים בזה אחר זה. איך הם עושים את זה
חלק מהתשובה היא הגמ"חים של ההלוואות. ככל הנראה מאות או אלפי ארגונים כאלה מעניקים הלוואות במגזר החרדי, וקיומם הוא סוד גלוי: איש לא מתעד את הפעילות שלהם או מפקח עליהם. בדו"ח "תמונת מצב" השנתי של מרכז טאוב משנת 2014 מראים החוקרים פער של כ-3,000 שקל בין ההכנסות לבין ההוצאות הממוצעות של משפחה חרדית, וההנחה היא שחלק גדול ממנו מכוסה על ידי גמ"חים. לפי סקר של מכון "סקר כהלכה" ו"המודיע", הגמ"חים הם המקור המועדף על החרדים לקבל ממנו הלוואה. לפני שחרדי יפנה לבנק ויבקש משכנתא כדי לקנות בית, או הלוואה בשביל שיפוץ או חתונה, הוא יפנה לגמ"ח. וכמו שבכל גמ"ח לא משלמים כסף - גם בגמ"ח של הלוואות לא משלמים. אם כדי לקחת משכנתא צריך לעמוד בתנאים נוקשים ולשלם ריביות גבוהות, בגמ"ח אין ריבית, והערבויות והגביה נעשות באופן פנים קהילתי.
"כשעברתי דירה ונזקקתי לסכום השלמה, ניסיתי קודם בגמ"ח של הקהילה", מספר אברהם דוב גרינבוים, איש תקשורת וחסיד גור המכהן כיום בתפקיד רב הקמפוס החרדי בגן יבנה. "שם אין את הריביות המטורפות של הבנקים, ומטפלים בך בכפפות של משי.. צריך להבין שקהילתיות זה לא רק לימודים ובית הכנסת, יש לזה גם מובן כלכלי. בכל קהילה וקהילה נוסד גמ"ח פנימי שמעניק כספים בסכומים גדולים למי שזקוק, כששניים מבני הקהילה חתומים כערבים על ההלוואה".
"קהילתיות זה לא רק לימודים ובית הכנסת". אברהם דוב גרינבוים. צילום: יעקב לדרמן
"לפני ארבע שנים פתחתי עסק", מספר ברוך שטרן, בן 35 מאלעד. "הבאתי שלושה ערבים ולקחתי גמ"ח בסכום של 30 אלף דולר, בהחזר מאה תשלומים. כך הצלחתי לפתוח עסק ללא הנזק של ריביות. אין לתאר את החסד הגדול בזה, את הדברים האלו תמצאו רק במגזר החרדי".
"בלי הגמ"חים לא הייתי מגיע בחיים להון עצמי בשביל לקנות דירה בירושלים", אומר גם יואב ללום, עורך דין בן 37 מירושלים, שקנה ב-2001 דירת שלושה וחצי חדרים במרכז ירושלים ב-800 אלף שקל. "ארבע שנים אחרי שהתחתנתי החלטתי לקנות דירה. קיבלתי עזרה מבני המשפחה, אבל היה חסר לי כסף להון העצמי בשביל לקבל משכנתא. לוויתי כ-50 אלף דולר מעשרה גמ"חים שונים, בסכומים של בין 5,000 ל-10,000 דולר מכל אחד. לכל הלוואה שלקחתי הייתי צריך להביא צ'ק פיקדון ושני ערבים. לימים, כששיפצתי את הבית, לקחתי שוב הלוואה".
זה נשמע כמו מקרה קיצוני למי שלא בא מהמגזר החרדי ורגיל לכך שלפני שלוקחים משכנתא צריך לחסוך כסף שנים ארוכות, והרבה פעמים גם להיעזר בהורים, כדי לגייס את הסכום הראשוני - 25% לפחות ממחיר הדירה. אבל במגזר החרדי זו לא תופעה יוצאת דופן: הגמ"חים מאפשרים לחרדים לעקוף את התקנות של בנק ישראל ולקחת הלוואה של 25% ממחיר הבית או יותר, לבוא עם הכסף הזה לבנק ולקבל משכנתא - ולהישאר עם חוב גדול ומסוכן מאוד של 100% ממחיר הבית.
הפטנט של הגמ"ח המרכזי: מאיפה לגמ"חים יש כסף?
חלק מהגמ"חים מתבססים על תרומות של הקהילה, אבל זה לא מספיק. רובם מגייסים כסף מקרנות ומפיקדונות של יהודים אמידים, הרבה פעמים מחו"ל. אבל יש מודל אחד ייחודי, שיצא לדרך לפני 15 שנה ומאז הפך לשלאגר של ממש: הגמ"ח המרכזי.
הגמ"ח המרכזי הוא הגדול במגזר, והוא הוקם על ידי משה מונטג, בן 38, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבית שמש. הגמ"ח מופעל על ידי עשרות מתנדבים, ובמערכת שלו רשומות 30 אלף משפחות שמגלגלות ביחד עשרות אלפי שקלים.
ככה עובד הפטנט: כל משפחה שנולד לה ילד יכולה לצרף אותו לגמ"ח עד גיל שלוש. להצטרף לגמ"ח אומר לתרום 40 שקל בגמ"ח כל חודש במשך עשר שנים; אחרי עשור, שבו המשפחה תרמה בסך הכל 4,800 שקל, מגיע לה לקבל בחזרה מהגמ"ח מענק של 2,400 שקל - והלוואה של 40 אלף שקל ב-100 תשלומים, ללא ריבית.
40 אלף שקל זו אולי לא הלוואה משמעותית כל כך כשמדובר בחתונה או בדירה, אבל על כל ילד, מסביר מונטג, אפשר לתרום עד ארבע יחידות. "האבא תורם 160 שקל בחודש, שזו תרומה של 19,200 שקל במשך עשור, ממנה הוא יקבל 9,600 שקל בחזרה ועוד הלוואה של 160 אלף שקל בתנאי החזר אופטימליים, של מאה תשלומים וללא שום ריבית. אם הצד של החתן מביא 160 אלף והצד של הכלה מביא 160 אלף שקל, כבר יש לך 320 אלף שקל. עם הסכום הזה יש לך מספיק הון עצמי לדירה של מיליון שקל". לפני עליית מחירי הדיור, אומר מונטג, ההלוואה של הגמ"ח יכלה להחליף את המשכנתא כולה.
מונטג, אם חילוני ירצה להצטרף לתוכנית, תסכים?
"אם יהיה ביקוש במגזר הכללי הגמ"ח המרכזי ישקול להקים מערכת כספים עבורו, כדי להקל עליו בנישואי הילדים. אבל לא שמענו עד היום שיש ביקוש. במגזר הכללי אין לחץ כלכלי לחתן את הילדים כמו במגזר החרדי. חוץ מזה, יש אצלנו מערכות שלמות שקיימות על כך שסומכים על מילה של בן אדם. בעל גמ"ח יכול לתת 100 אלף דולר תמורת שטר חוב בפתק, אתה מכיר חילוני שייתן סכומים כאלו בצורה כזו? יש לנו פיקדונות של אנשים שרוצים לעשות חסד עם הכסף שלהם. במקום שהכסף ישב סתם בחשבון הוא ישמש לחסד בינתיים. במגזר החילוני זה יעבוד? אנשים יסכימו לוותר על האפשרות להשקיע את הכסף ולנסות להרוויח?"
מונטג המציא את השיטה, אבל היא שוכפלה וקיימת היום בכל הארץ. 28% מהחרדים, על פי סקר של מכון "סקר כהלכה" ו"המודיע", מחזיקים חיסכון בגמ"ח. הגמ"ח מרכזי בבית שמש מופעל על ידי ישראל גוטמן, תושב העיר בן 40. אצלו אפשר להפקיד 400 שקל בחודש, לקבל את הכסף בחזרה מתי שרוצים, או לקחת הלוואה של 40 אלף שקל בפריסה של עד 50 תשלומים. "המטרה של הגמ"ח היא לעזור בקניית דירה או בהוצאות חתונה, זה לא מיועד בשביל לסגור את החודש", אומר גוטמן. "יש לנו 2,000 הוראות קבע חודשיות כאלה, ונכנס לנו מהן כל חודש קרוב ל-800 אלף שקל. חוץ מזה יש לנו הון עצמי של יותר ממיליון שקל מתרומות".
מה קורה כשאי אפשר להחזיר?
אבל מה עושים עם חובות במערכת שמבוססת על אמון, שאין בה ריביות, עורכי דין והוצאה לפועל?
התשובה הראשונה היא מניעה. "ב-12 שנה שהגמ"ח קיים קרה שבע פעמים שהיינו צריכים לפנות לערבים כי הלווים לא יכלו להחזיר", אומר גוטמן. "אתה ממלא טופס בקשה ושואלים אותך מה מטרת ההלוואה וכמה אתה יכול להחזיר כל חודש. הלווה צריך להביא שלושה ערבים שאנחנו מכירים. אנחנו יושבים בכל 20 לחודש, דנים בבקשות ומאשרים למי שעומד בתנאים - כאשר כל אישור חייב לעבור את כל חברי ההנהלה. בחודש שעבר לדוגמה אישרנו 750 אלף שקל".
דברים דומים אומר גם בעל גמ"ח בביתר: "כל מי שמקבל הלוואה של 20 אלף שקל למשל, צריך להביא חמישה ערבים, ואנחנו לא מקבלים כל ערב, רק כאלה שמוכרים לנו".
"אנשים יחזירו חובות קודם לגמ"ח, לפני הבנק, כי הם מרגישים חובה להחזיר לגמ"ח שנתן להם הלוואה ללא ריבית", אומר פרופ' מרגליות. לדבריו, זו גם הסיבה שהגמ"חים משגשגים רק אצל חרדים. "זה היתרון בחיי קהילה, יש נורמות קהילתיות. למה אין גמ"חים במגזר הכללי? כי שם אין אמון. אין כזה דבר שאם יש לך כסף שאתה לא משתמש בו תיתן אותו למישהו אחר כדי לעשות מצווה. אצל החרדים יש איסור לקחת ריבית, אצל לא-חרדים זו בכלל לא שאלה, הם חולמים על אחוז הריבית מהבנק".
אבל כמובן שיש מקרים שבהם אנשים לא מצליחים להחזיר. אז רואים תופעה שנקראת "גלגול": לווה שלא מצליח לכסות הלוואה מגמ"ח אחד לוקח הלוואה מגמ"ח אחר, וכן הלאה. "התקשר אלי אדם שרצה לקחת הלוואה מהגמ"ח ואמר שהוא יכול להחזיר אלף שקל בחודש", אומר מנהל גמ"ח אחר. "שאלתי אותו מאיפה יהיה לך להחזיר? אז הוא השיב שהוא ייקח מגמ"ח אחר כדי להחזיר לי. סירבתי לתת לו הלוואה. הסברתי לו שלהחזיר מגמ"ח אחר זו לא החזרה - אלא בור חדש של חובות".
הקלות היחסית של לקיחת הלוואות, מסביר גוטמן, גורמת לאנשים להתבלבל ולראות את ההלוואות מהגמ"חים כהכנסות ולא כהוצאות. "אנחנו מסבירים לאנשים שגמ"ח זה לא נחשב הכנסה נוספת. אדם שמחשיב גמ"ח כהכנסה בסופו של דבר מגיע להדרדרות כלכלית גדולה, ומי שחושב ש'מקסימום אם לא יהיה לי כסף אני אקח גמ"ח' יסתבך מהר מאוד. אנחנו מסבירים להם שאין דבר כזה לקחת גמ"ח ולא לטרוח להביא הכנסות".
בדיחה מפורסמת מספרת על יהודי ש"גלגל" חובות כל ימיו, עד שחלה, שכב על ערש דווי וכל מנהלי הגמ"חים טרחו לבוא לבקרו - שם הבינו את רוע מצבו הבריאותי. בשעה שעמדו שם כולם, פקח האיש את עיניו ואמר למנהלי הגמ"חים - "עד היום גלגלתי את חובותיי ביניכם, עכשיו אני הולך לבית עולמי. תמשיכו לגלגל את החוב ביניכם".
לטווח הרחוק הפתרון הזה כמובן ייגמר רע. "יש משפחה שליווינו בירושלים, שהאבא שם גלגל חצי מיליון שקל בגמ"חים", אומר גוטמן, שמשמש גם כמנכ"ל ארגון "מסילה", המתמחה בליווי ואימון כלכלי למשפחות חרדיות. "היום הוא מבין שהתהליך גרם לו לאסון כלכלי. לקח לו זמן להפנים שההוצאות צריכות לבוא רק מהכנסות ולא מגמ"חים. "בנינו לו חזון לשיקום כלכלי, וייקח לו לפחות שמונה שנים לשלם את הכול. בינתיים הוא לקח הלוואה משמעותית ונאלץ לשעבד את הדירה שלו".
פנחס רובין, יועץ כלכלי מארגון משאבים, אומר כי התופעה של אברכים שלוקחים הלוואות מגמ"חים היא אכן תופעה מוכרת, אבל לא תמיד מדובר בחוסר אחריות. לדבריו, "אברך שלוקח גמ"ח בשביל לתת אוכל לילדיו הוא לוקח אחריות וטוב שכך. אברך שלוקח כסף מגמ"ח בשביל לחיות ברמת חיים גבוהה יותר - הוא חסר אחריות. אנחנו מטפלים במקרים רבים של אברכים שהגיעו למצב שהם לא יכולים להמשיך עם החובות ומנסים לעזור להם להבין את מצבם".
למיטיבי לכת: אגדת הכסף השחור
יש טענה שהגמ"חים משמשים להלבנות הון בקנה מידה עצום, אבל ההתנהלות של הגמ"חים היום, בעידן בו הכל ממוחשב, וכשהם חשופים לפשיטות של רשות המסים, לא מאפשרת את זה. "הקוראים יגיבו לך בשתי מלים: כסף שחור", צוחק מונטג. "למה כסף שחור? אין לי היום כסף מזומן, אני מקבל רק העברות מהבנק ולכן הכול לבן. מי שרוצה להפקיד 100 אלף דולר, אני שולח אותו להפקיד את זה בבנק". דברים דומים אומרים גם מנהלי הגמ"חים האחרים."בשנים האחרונות קרה שינוי", אומר פרופ' מרגלית. "רוב הכסף בגמ"חים עובר דרך הבנקים וכמעט הכל לבן. אנשים מעדיפים להפקיד בגמ"ח את הכסף מאשר בבנק. כך מתי שירצו הם יקבלו את הכסף בחזרה, ועל הדרך הם יזכו לעשות חסד".
ועדיין, מבחינת החוק הישראלי אין מושג כזה גמ"חים; הגמ"ח הוא לא עמותה ולא מוסד פיננסי - פשוט אין חיה כזאת. גלגול של כמויות כאלה של כסף ללא פיקוח מדאיג את משרד האוצר, שמקדם כבר משנת 2010 את חוק הגמ"חים - חוק שיסדיר את פעילות הגמ"חים, יקבע את הסטטוס שלהם, ויחיל עליהם תנאי פיקוח ושקיפות תאגידיים, כלומר שיהיו להם רואה חשבון, הון עצמי ועוד. כך, בנק ישראל יוכל לוודא שהמפקידים בגמ"חים יהיו בטוחים יותר, ובנוסף למשרד האוצר יהיה מידע על הגמ"חים. אך בעלי הגמ"חים טוענים כי הדרישות החדשות הללו יובילו לקריסתם: לגמ"ח, שאינו גובה עמלות, אין הון עצמי גבוה, ויהיה לו קשה לעמוד בהוצאות החדשות.
החוק הזה לא קודם במשך שנים בגלל לחץ המפלגות החרדיות, אבל בשנתיים האחרונות הנושא שוב על הפרק. הסיבה: רשות המסים האמריקאית החליטה שהיא רוצה לדעת איפה האזרחים שלה מחביאים את הכסף שלהם, והיא דרשה מישראל, ומעוד 112 מדינות, לחשוף בפניהן את חשבונות הבנק של אזרחים אמריקאים בישראל. הבנקים קיבלו את הדין ובראשון לאוגוסט השנה אישרה ועדת הכספים תקנות ליישום 'חוק הפטקא', שתכליתן להביא ליישום בפועל של ההסכם שחתמה ישראל מול ממשלת ארה"ב. ההסכם הזה מציב בבעיה את הבנקים שבהם מתנהלים החשבונות של הגמ"חים - הם לא יודעים מי הפקיד את הכסף בחשבון של הבנק. הם חוששים מסנקציות אמריקאיות ולכן הם רוצים שהגמ"חים ייצאו מהבנקים. הנושא הזה הגיע לוועדת הכספים, והוחלט להפוך את הגמ"חים לעמותות - בהוראת שעה למשך שנתיים. זה פוטר את הבנקים מלדווח עליהם, כי הם לא נחשבים לגופים פיננסיים.
ההחלטה הזו הציבה דדליין לקידום חוק הגמ"חים: בינואר 2018 תפקע הוראת השעה, והבנקים יהיו מחויבים לדווח עליהם לאמריקאים במסגרת חוק הפטקא. בתחילת החודש אושר בממשלה ובקריאה ראשונה בכנסת, כחלק מחוק ההסדרים, חוק שיאפשר להקים גופים קטנים שיתנו הלוואות עד מיליארד וחצי שקל, ברגולציה קלה יותר מזו שמוחלת על הבנקים. אבל החוק הוצא מחוק ההסדרים - ולדרישת יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ידונו בו בנפרד בוועדת הכספים.
"בעיני משרד האוצר ומשרד המשפטים התנהלות הגמ"חים לא אחראית כי היא פועלת על פי קריטריונים לא ברורים", אומר פרופ' מרגליות. "הנקודה היא שהגמ"חים מתנהלים כך הרבה זמן ולא ידוע לנו על תקלות או קריסות".
איך זה יכול להיות?
"כי זה מנגנון די פשוט. להבדיל ממוסדות פיננסיים רגילים, הגמ"ח לא משקיע את הכסף, הוא מקבל את הכסף כפיקדון, כדי להלוותו בלבד. הסיכון היחיד שלו הוא אי הצלחה בגביית חובות. ההסדרה ראויה, אבל חבל מאוד שהגמ"חים יפגעו בגלל החוק".
היועץ המשפטי לשעבר של משרד האוצר, יואל בריס, העומד בראש צוות היישום של המלצות וועדת ליכט להתחיל לפקח על גמ"חים, אומר ל'כאן' כי "המטרה של ההסדרה הזאת היא לאפשר לגמ"חים להמשיך למלא את התפקיד החברתי החשוב שלהם. לצד זאת, יש חשיבות לעשות רגולציה שתבטיח שהמטרות האלו אכן מתממשות מבלי לפגוע בציבור המפקידים והלווים".
מאיפה בעלי הגמ"חים ישלמו את ההוצאות של הרגולציה?
"אנחנו נאפשר לגמ"חים לגבות עמלות, מה שבעלי הגמחים לא רוצים, ומי שלא יגבה עמלות יצטרך להשתמש בחלק קטן של כספי התרומות לצורך תפעול".
הכלכלה הסודית של החרדים: סדרת כתבות מאת עקיבא ווייס
הכתבה הבאה בסדרה: איך קונים דירות לעשרה ילדים?
