קפה פינה של רועי מיימון בפינת הרחובות פרנקל ואברבאנל בפלורנטין הוא קלישאה של קפה שכונתי. בבוקר יום חמישי סטנדרטי, הפינה של רועי הומה לקוחות קבועים שאת רובם הוא מכיר בשמם הפרטי ולרוב אפילו יודע בעצמו מה הם שותים. המקום הומה כלבים ובעליהם, ביחס של שניים לאחד. האווירה הנעימה והפמיליאריות הן מבחינת רועי הנכסים הגדולים של העסק שלו. הן גם הופכות אותו למועמד האידיאלי לשימוש ב-"שקל פלורנטין", המטבע החדש, שנכנס לשימוש לפני כשלושה חודשים.
עמוד הפייסבוק של שקל פלורנטין, כמו גם הסטיקרים החמודים המפוזרים ברחבי השכונה, גורם למטבע להיראות כמו התארגנות חברתית שצמחה מהשטח, מהתושבים עצמם, כמו ניסיון נוסף להקים קהילת מחרוזת. זה מתאים מאוד לאיזור, הידוע כמקום מושבם של צעירים, אקטיביסטים וחובבי התארגנויות קהילתיות. כחלק מהעטיפה המקומית, העמוד מסווג בהגדרות של פייסבוק כקהילה.
השימוש בשקל פלורנטין קל ונוח. אחרי שמורידים את האפליקציה אפשר לטעון אליה כל סכום כסף באמצעות כרטיס אשראי, לקבל 15% תוספת במתנה ולהתחיל לשלם באמצעותה בבתי העסק שמקבלים את המטבע. אפשר למשל לשלם לרועי על קפה וסנדביץ' בלי להתחיל לחפש כסף קטן בארנק או לגהץ את האשראי. פשוט לחפש את הקפה בין בתי העסק בשכונה שמופיעים באפליקציה, להקיש את הסכום לתשלום וללחוץ על אישור. על הדרך, רועי גם יחסוך את עמלת הסליקה שהיה משלם אם היינו בוחרים להשתמש באשראי.
קהילתי ונוח. אפליקציית קולו (צילום: קולו)
השימוש הנוח והמיתוג הזרוק, לכאורה, כאילו עומדים בסתירה. מי בעצם המציא את שקל פלורנטין? האם מדובר באחד העסקים הקטנים בשכונה, כמו הסנדביץ' של הדודות, בא לי טאלי או הפיצה של הזקנים? חיטוט ממושך בחלק האודות של עמוד הפייסבוק מסתיר בתוכו תשובה. האודות מתחיל בתנופה - "הפלורנטין שקל הוא המטבע המקומי של שכונת פלורנטין. המטרה שלו לחבר בין העסקים המקומיים ובינינו תושבי השכונה ובכך לחזק את הכלכלה המקומית", נכתב בגוף ראשון רבים. אבל מי מאחורי זה? מיטיבי הלכת שיוסיפו לגלול יוכלו לקרוא כי הפרויקט הוקם בידי חברת Colu - "בשיתוף עסקים מקומיים ותושבי פלורנטין". אז לא סטודנטים ולא היפים. אבל מי אלו קולו?
כסף לכולם בחינם!
המשרדים של Colu נמצאים במתחם בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב, מתחם הבילויים העמוס והמעודכן ביותר בעיר, ממש מעל הבר של אייל שני. בשיחה עם מנהל התפעול של החברה, אלעד שאבי, הוא מספר שהסטארט אפ החל את דרכו בטכנולוגית המטבעות הוירטואלית בלוקצ'ין, ועבר למטבעות מקומיים לאחר שזיהה ביקוש בקהילות קטנות ברחבי העולם.
המוצר של קולו הוא, כרגע, מטבע מקומי, שבינתיים פועל במקומות בודדים בלבד - בדומה לשקל פלורנטין, החברה פיתחה גם פשפשקל, מטבע לשימוש באזור שוק הפשפשים ביפו, וכעת עמלה על פיתוח קהילה נוספת בליברפול, אנגליה. המטרה היא להמשיך ולהתפתח, לעבור ממטבעות שכונתיים לסקאלה גדולה יותר.
נכון לעכשיו, מבחינת משתמש הקצה, המטבעות המקומיים עדיפים על השקל הרגיל לקניות בתוך השכונה. מעבר לנוחות שתיארנו קודם, על כל טעינה של כסף מקומי מעניקה קולו 15% נוספים. הפקדתם 100 ש"ח? קיבלתם 115 שקל פלורנטין או פשפשקל. שער ההמרה קובע ששקל אחד שווה לפשפש אחד, כך ש-15% הם בונוס על חשבון החברה, קידום מכירות. נדגיש: התוספת הזו שקולו נותנים למי שמשתמש בשירות שלהם היא לא כסף וירטואלי, אלא 15 שקלים חדשים שיוצאים לחברה מהכיס וניתנים להמרה בידי רועי מקפה פינה וחבריו בחזרה לשקלים עבור תשלומי שכר דירה, מס הכנסה או כל דבר אחר מחוץ לשכונה.
העסקים הקטנים מרוצים (צילום: קולו)
הפגישה עם קולו מבלבלת. מצד אחד, הם מודים בעצמם שהם עסק ולא ארגון צדקה. הם אפילו מתעקשים להדגיש את זה. אבל מצד שני המילים שחוזרות הכי הרבה במהלך השיחה איתם הן "פיתוח קהילתי". השיח כולו נשמע קצת כמו פעולה בבני עקיבא, רב איזכורים קהילתיים וחף ממספרים מדויקים, כמו למשל מספר המשתמשים החוזרים לאפליקציה, שהחברה טוענת כי עדיין מוקדם לחשוף. כשאנחנו מנסות לרמוז שלחברה מטרה להתעשר על חשבון הקהילות, שאבי נזעק. אנחנו באמת מהטובים, הוא אומר, ומספר על קידום בעמוד הפייסבוק של כלבו שכונתי קטן ולא ממותג שנזנח במהלך ימי הגשמים. אנשי השטח של החברה עובדים בצמידות כדי לסייע לעסקים הקטנים שהצטרפו לשירות, ובהחלט אפשר להאמין להם כשהם מספרים שהעסקים הקטנים נהנים מתשומת הלב ומרשת התמיכה שקולו מספקת להם. "הם עצמאים, הם קטנים, אף אחד לא רואה אותם", מדגיש שאבי. אבל השאלה נותרת בעינה. קולו גייסה עד כה 12 מיליון דולר - האם המודל העסקי שלהם הוא לשרוף אותם כמה שיותר מהר, ולכן הם מחלקים היום כסף בחינם לכולם?
מעבר לסכום אפס
בעולם שמדבר בשפה של משחק סכום אפס, התחושה בפגישה עם קולו היא שלא ברור איך הם הולכים להרוויח ואיך אנחנו הולכים להיפגע. כשנכנסים קצת יותר לעובי הקורה, מסתבר שהטרמינולוגיה הזו פחות רלוונטית לחברות של היום. קולו משתייכת לגל חברות בעולם פוסט מחאה חברתית, שבאמת מנסות לעשות משהו חברתי או לפחות לשדר מסר חברתי, אבל גם לא מתנצלות על זה שהן רוצות להרוויח.
יצרנו קשר עם אדן שוחט מקרן אלף, אחת המשקיעות הגדולות בקולו. בשיחה הסביר שוחט כי מודל הרווח של קולו לא מדיר שינה מעיניו, שכן כל עוד נשארים בסביבת הכסף - הכסף יגיע. קולו היא חברה שמתעסקת בהעברה של כסף בין אנשים, לא משנה איך נקרא למטבע, ולכן בסופו של דבר היא תגזור את הקופון שלה יחסית בקלות. שוחט נותן שתי דוגמאות לאופן שבו ההיכרות האינטימית עם הקהילה והעסקיים המקומיים עשויה להכניס לקולו הרבה כסף. הראשונה היא דרך עמלות סליקה.
אם כיום קולו אינה גובה כסף מהעסקים כלל, בעתיד היא מתכוונת לגבות כ-1% דמי סליקה מכל פעולה - כשהממוצע שגובות היום חברות האשראי בתחום הוא 3%-2% לעסקים קטנים. מעצם העובדה שקולו תייצג קבוצה גדולה של עסקים קטנים, היא תוכל לקבל עמלות נמוכות יותר מחברות האשראי ולשמור אצלה את ההפרש. מההסדר הזה ירוויחו העסקים הקטנים לא פחות מקולו עצמה. פיי פאל, למשל, חיה באותה שכונה בדיוק.
אפשרות אחרת שמוקדם לפסול או לאשר, לפי שוחט, היא הענקת הלוואות. הבנקים הגדולים יכולים לדחות בקשה להלוואה מצד עסק קטן כי הם פשוט לא רואים אותו. לקולו, שעוקבת בזמן אמת דרך האפליקציה אחרי המאזן של העסק והפעולות שהוא מבצע, תהיה נקודת מבט טובה יותר על העסקים הקטנים והיא תוכל לראות את פוטנציאל הרווח שיש בהם ולהעניק להם הלוואות. בעצם, קולו עשויה להפוך לבנק, בנק קטן שמתיימר להיות ידידותי יותר מאלו שאנחנו מכירים, בין אם במיתוג בלבד או גם בפועל, אבל בכל זאת בנק עם כוונות רווח.
בגובה העיניים של השכונה. פלורנטין (צילום: פלאש 90)
מס חברוּת
קולו שייכת לעידן החברותי, להבדיל מהעידן החברתי, של השוק. אם לפני כמה שנים היה פופולרי מצד חברות לעשות לעצמן Green Wash ולהצטייר במיתוג ובפרסום כירוקות וטובות לסביבה - גם אם על ריק - היום הטרנד הוא קהילה. יותר ויותר חברות מציעות ללקוחות שלהם לא רק מוצרים אלא גם תחושת שייכות, דבר שאי אפשר להמעיט בערכו בעבור דור המסכים. בין המודלים העדכניים יש את חברת הביטוח החברתית Lemonaid - חברה ישראלית הפועלת בניו יורק. המודל של למונייד הוא תשלום נמוך במיוחד, אחוז החזרים ומהירות תגובה גבוהים במיוחד - כשהרווח שנשאר בסיום שנת הפעילות חוזר ללקוחות. מוקדם מדי לקבוע האם המודל של למונייד ימשיך לשרת את הלקוחות שלה לאורך זמן. גם חברות כמו Airbnb שגרמו בסופו של דבר לשורה של תחלואים חברתיים התחילו כקהילה מחבקת. להבדיל, גם המודל של Waze הישראלית צמח מתוך קהילת גולשים מגובשי מטרה שהפכו להיות נכס עצום של ביג דאטה, בעל שווי כלכלי משמעותי. מי שעזרו לוויז לגבש את המפות שלה, הגרעין הקשה של הקהילה, תבעו את החברה בטענה שעבדו עבורה בהתנדבות בזמן שחשבו לתומם שמדובר במיזם חברתי ללא מטרות רווח. כשהאקזיט הגיע, הם נשארו מאחור.
בהתבסס על תקדימים אלו, לא מופרך לחשוב שיום יבוא ובו קולו תנסה להרוויח מהקהילה העסקית-צרכנית-מקומית המצליחה שיצרה. כששאלנו את שאבי, הוא דיבר על מודלים של שיתופי פעולה עם חברות מסחריות, אך טען בתוקף שהדאטה של הגולשים בחברה לא תימכר לעולם.
אז כמה שווה תחושת הקהילה של פלורנטין? אין לדעת, אבל בינתיים רועי והקפה הפינתי מרוצים. "יש לי כמה וכמה לקוחות קבועים שהגיעו רק מהאפליקציה", הוא מספר. האם ימשיך לעבוד איתה גם כשתגבה עמלה? הוא חושב לרגע. "אני לא ממש איש עסקים", הוא אומר, "בינתיים הם ממש אחלה איתי". הוא מתנצל ורץ להכין ללקוחה קבועה הפוך קטן, שתוכל לקחת איתה לאודישן, ומאחל לה בהצלחה מכל הלב.
