חורים נוספים מתגלים במאגר המידע המקוון החדש של חברות הביטוח לרוכשי מכוניות יד שנייה. לא רק שהמאגר לא כולל מידע על המכונית שהוגדרו "אובדן להלכה" (נזק של 40%-60% מערך הרכב), דבר שעשוי להשתנות בעקבות דיווח של "כאן כלכלי", כעת מתברר שהמאגר לא כולל פרטים גם אודות מכוניות ליסינג, או כאלה שהיו ברשות חברות ליסינג בעבר.
המאגר, שהיה תמיד ברשות חברות הביטוח ובינואר הקרוב ייחשף לראשונה לציבור, עובד באופן הבא: בתמורה לתשלום של עשרה שקלים, הוא מציג פירוט של כל התביעות שהוגשו לחברות הביטוח בעשור האחרון במקרים של פגיעה במכונית או תאונה. כלומר, המאגר נועד לגלות כמה כסף התקבל בגלל התאונה ומהו שיעור ירידת הערך שספגה המכונית.
אלא שכ-250 אלף מכוניות בישראל אינן כלולות במאגר הזה ואין אפשרות לדעת עליהן דבר. מדוע? מכיוון שמדובר במכוניות שנמצאות ברשות חברות ליסינג, כמו שלמה סיקסט, אלבר ואלדן. זה גם אומר, שאם תרכשו מכונית שהיתה בעברה בחברת ליסינג, הרי שהמידע שיופיע במאגר בעניינה יהיה חלקי ויכסה רק את התקופה שהיתה בבעלות פרטית.
למה זה קורה? מכיוון שחברות ליסינג גדולה לרוב לא מבטחות את המכוניות שלהן באמצעות חברות ביטוח אלא מבטחות אותן בעצמן (ביטוח מקיף וצד ג'). זה אומר שיש להן מעין "קופה קטנה" שמשמשת אותן למקרה שבו הן צריכות לשלם בגין תאונה שבה הייתה מעורבת אחת המכוניות שברשותן. הבעיה היא, שבניגוד לחברות הביטוח, חברות הליסינג אינן כפופות להוראות המפקחת על הביטוח וכתוצאה מכך משלמות באיחור רב לכל מי שתובע אותן, אם בכלל. כעת מתברר שחברות הליסינג אינן חייבות בדיווח פומבי על ההיסטוריה הביטוחית של המכוניות שברשותן, ולכן גם לא מעבירות מידע למאגר של חברות הביטוח (ותודה לגולש יניב שהסב את העניין לתשומת לבנו).
במשרד התחבורה, בגיבוי יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל, מעוניינים כעת לחייב את חברות הליסינג לבטח את רכביהן בחברות ביטוח, או לכל הפחות להיות כפופות לרגולציה נוקשה יותר, אך העניין טרם הוסדר.
ייתכן שזה המצב גם בקרב חברות האוטובוסים, שכן כשניסינו להוציא דו"ח ממאגר חברות הביטוח בנוגע למכונית משומשת שנרכשה לפני כחודשיים ועברה תאונה קטנה ב-2016 (כפי שדווח בהיעדר פירוט בידי המוכר) - הדו"ח לא הניב שום פרטים לגביה. הסיבה לכך היא שחברת האוטובוסים "דן", שככל הנראה היתה זו שפגעה במכונית, מבטחת גם היא את ציי האוטובוסים שלה בעצמה - ולכן לא מדווחת למאגר החדש על תביעות ששילמה בעבר.
נקודת תורפה נוספת של המאגר היא שרק הבעלים של המכונית יכול לדלות מידע לגביה מהמאגר. למרבה האירוניה, זה אומר שדווקא הצרכנים - מי שאמורים ליהנות מיתרונותיו של המאגר ומהשקיפות שהוא מקנה - אינם יכולים להשתמש בו, אלא רק לקוות שהבעלים יואיל להוציא את המידע עבורם. האם כך נראה ופועל מאגר שנועד לשרת את הצרכן? בנסיבות הנוכחיות, התשובה היא לא.
תגובת מרכז הסליקה של חברות הביטוח: "האתר יושק רשמית רק בינואר הקרוב. האתר נועד לספק מידע חשוב לצורך קבלת ההחלטה, האם לרכוש רכב משומש שבוטח. המידע נמסר לבעל הרכב לפי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות). בזכות השירות לציבור שמעניק האתר המידע על הרכב מחברות ביטוח שונות נמצא במקום אחד. בכוונתנו להוסיף בעתיד לאתר מידע, שלא אושר קודם לכן, לגבי כלי רכב שהוכרזו על ידי מבטח כאובדן גמור להלכה ולפיכך טעונים תיקון לפי הפרוצדורה הקבועה בחוק ".
