פחות או יותר כשתגיעו לגיל הפנסיה, שם תיגמר תוחלת החיים הבריאים שלכם. זה המסר המבאס שעולה מהפרסום השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) על תוחלת החיים של הישראלים, שפורסם אתמול. לראשונה השנה, הנתונים כוללים גם את תוחלת החיים הבריאים - מושג חמקמק למדי.
ככה זה נראה במספרים: גבר שמת בשנת 2016 נולד בממוצע 81 שנים קודם לכן. אישה שמתה בישראל בשנת 2016 נולדה בממוצע 85 שנים קודם לכן. לגברים ונשים שכבר הגיעו לגיל 65, תוחלת החיים היא קצת יותר גבוהה - 84 ו-86, בהתאמה - כי חלק מהתינוקות פשוט מתים בשנים הראשונות לחייהם ומורידים את הממוצע כלפי מטה.
אבל את זה אנחנו כבר יודעים, אנחנו יודעים שתוחלת החיים בישראל היא די גבוהה ביחס למדינות המפותחות (מקום 8 לגברים ומקום 12 לנשים). אבל מה שלא ידענו באופן רשמי עד כה הוא מה הגיל שבו החיים האלה מפסיקים להיות חיים בריאים.
אז הנה זה: לפי הלמ"ס, תוחלת החיים הבריאים לגברים ולנשים היא 65 שנה. או במלים אחרות, בגיל 65, מתחילות בעיות הבריאות. אגב, כשמשווים את הנתון הזה בהשוואה בין לאומית, ישראל היא כבר לא עד כדי כך מצטיינת. בארה"ב, למשל, תוחלת החיים הבריאים גבוהה מעט יותר (67 לגברים ו-70 לנשים). גם בבריטניה, גם בספרד (74 לנשים ו-70 לגברים), ואלה סתם דוגמאות מקריות.
תוחלת החיים הבריאים היא מושג חמקמק. הלמ"ס מגדירה אותו בתור הגיל שעד אליו תחיו בלי בעיות שמפריעות לכם לתפקוד. מה זה בעיות ואיך מגדירים הפרעה בתפקוד, זה בדיוק החלק החמקמק. ארגון הבריאות העולמי משתמש במדד הזה בשנים האחרונות ועד כה ישראל נמנעה מלהשתמש בו בעצמה, בגלל החמקמקות שלה, אבל הנה, השנה התחלנו.
במקביל, אגב, בקופות החולים יודעים לספר שהחל מגיל 60 בערך, גם לגברים ולגם לנשים, מתחילות בעיות בריאות כרוניות שאפשר לחיות איתן, אבל הן לא נעלמות. החל מגיל 65 יש לאדם ממוצע בערך 5 בעיות כרוניות כאלה. זה יכול להיות משהו כמו פריצת דיסק, או סוכרת, או ברך שצריך להחליף, או כולסטרול גבוה. כל מה שמהווה בעיה שלא נעלמת ושיש לה טיפול שמאפשר לכם לא למות ממנה. אבל גם אם אתם לא מתים, הבעיות האלה מפריעות לכם לחיות את החיים שהייתם רוצים לחיות. בממוצע, כמובן.
מגיל 65 לאדם ממוצע יש כחמש בעיות בריאות כרוניות (צילום: נתי שוחט, פלאש 90. למצולמים אין קשר לנאמר)
הנתונים האלה נעשים אפילו מעניינים יותר כששמים אותם בקונטקסט כלכלי-פוליטי - גיל הפרישה. הגיל שבו אתם אמורים לצאת לפנסיה, הוא פלוס מינוס הגיל שבו החיים שלכם מפסיקים להיות בריאים. גיל הפרישה לגברים הוא 67, גיל הפרישה לנשים הוא 62, ובכנסת דנים האם להעלות אותו ל-64. במשרד האוצר ובבנק ישראל סבורים, בחדרי חדרים, שגיל הפרישה היה צריך להיות הרבה יותר גבוה לשני המגדרים (איפשהו בין 67 ל-70).
לדעתי, אם גיל הפרישה לא יעלה, הפנסיה שלנו לא תספיק לנו לתקופה שבה לא נוכל לפרנס את עצמנו מעבודה. זה לא שהייתי רוצה לעבוד יותר שנים, אבל אנחנו צריכים לחסוך יותר. ומאחר שאנחנו לא מתחילים לחסוך מגיל אפס (וחבל, כי זה היה מקטין את הצורך בהעלאת גיל הפרישה), זו האפשרות שנותרה (בהנחה שאתם לא חושבים שהמדינה צריכה פשוט לממן לכם את תקופת הפנסיה שלכם).
ועדיין, זה נורא מבאס לדעת שעד שנגיע לגיל שבו אפשר יהיה להפסיק לעבוד, זה בדיוק יהיה הגיל שבו לא נוכל ליהנות מהחיים שרצינו בגלל בעיות בריאות. זה לא שלא ידעתם את זה קודם, אבל עכשיו הלמ"ס ממש שמה על זה מספר. אז הנה, שתדעו.
