ישראל לא המציאה את הטבות המס לחברות גדולות. מדינות רבות עושות את זה, אבל בשונה מישראל, רובן לא מעניקות את ההטבות האלו בחינם. הן יוצאות מרווחות משני הצדדים, גם מפתות חברות ענק להגיע ולספק עבודה לתושבים וגם מוודאות שהן לא מוותרות לשווא על מיליארדים מהקופה הציבורית.
כך, מדינות מעניקות הטבות מס לחברות גדולות אך גם דורשות שהן יעמדו בתנאים מסוימים. בארה"ב, למשל, בחוזה שנחתם עם החברות מופיע סעיף קלו-בק (claw back), שאומר שלמדינה מותר לגבות מסים בחזרה. אם הסעיף היה מופיע בהסכם שעליו חתמה טבע עם ממשלת ישראל, הוא היה מאפשר לממשלה שלנו לדרוש שענקית התרופות, שמתכננת לפטר עובדים ולסגור מפעלים, תחזיר את כספי ההטבות.
מפעלים תמורת הטבות מס
37 מדינות בארה"ב כוללות סעיפי קלו-בק בחוזים שלהם. למה המדינות בכלל רוצות להעניק הטבות לחברות ענק? כדי שזה ישתלם לחברות להקים בשטחן מפעלים, שיספקו פרנסה לתושבים.
לכן, כשחברת המכוניות החשמליות טסלה חיפשה מקום להקים בו מפעל חדש בארה"ב, כולם רצו שהיא תבחר בהם. החברה עשתה "מלחמת תמחור" בין כמה מדינות בארה"ב, ולבסוף, זכתה נוואדה, שהבטיחה לטסלה הטבות מס של 1.3 מיליארד דולר במשך 20 שנה. אבל נוואדה לא היתה פרייארית - היא כללה סעיפי קלו-בק בהסכמים שעליהם חתמה עם טסלה. נוואדה דרשה מטסלה שתשקיע כספים במדינה ותעסיק עובדים בתמורה להטבות - ואם היא לא תעשה את זה, המדינה תוכל לדרוש את הכסף שלה בחזרה גם בעוד 20 שנה.
המפעל שבונה טסלה בנוואדה. אם טסלה לא תעמוד בהתחייבויות, היא תחזיר את הכסף (צילום: AP)
גם גוגל נתקלה בדרישות בתמורה להטבות. ב-2014 רכשה גוגל סטארט-אפ קטן מניו מקסיקו בשם טיטאן, שעוסק בפיתוח רחפנים שמונעים באנרגיה סולארית. כשגוגל הודיעה שהיא תמשיך להפעיל אותו מהעיירה מוריארטי שבניו מקסיקו, משרד הכלכלה של המדינה העניק לה סיוע כלכלי של מיליון דולר, כדי שתוכל לשפר את תשתיות הבניין של טיטאן.
ב-2015 הודיעה גוגל שהיא משנה את דעתה ומעבירה את חברת הרחפנים החדשה שלה קרוב יותר למרכז העולמי של החברה סמוך לעמק הסיליקון. מאחר שהעתקת המפעל מניו מקסיקו היוותה הפרה של החוזה בין השתיים, גוגל נאלצה להחזיר למדינה את מיליון הדולר שקיבלה. לפני כחודש, כמחווה של רצון טוב, הודיעה גוגל שהיא מעניקה לעיריית מוריארטי במתנה את המבנה של טיטאן.
5.5 מיליון דולר נוספים חזרו לניו מקסיקו מחברות שקיבלו הטבות בתמורה להקמת מפעלים, אך הפרו את התנאים. ועוד 13.4 מיליון דולר היא קיבלה מחטיבת ייצור השבבים של פיליפס, שסגרה מפעל באלבקרקי לפני הזמן. מה עשתה המדינה עם הכסף? הקימה קרן תמיכה בסטארט-אפים כדי לנסות לייצר לעצמה רווח כפול.
ניו מקסיקו ידעה לנצל גם את העניין שיצרה הסדרה "שובר שורות", שהפכה את אלבקרקי, העיר הגדולה ביותר במדינה, לכוכבת בפני עצמה. בממשל של ניו מקסיקו הבינו שיש להם הזדמנות להעלות את המדינה המדברית על מפת תעשיית הקולנוע ולהתחרות, בקטן, בהוליווד. מ-2010 התחילה ניו מקסיקו להעניק תמריצים לחברות הפקה שרצו לצלם סרטים וסדרות בעיר. מחקר שערכה חברת הייעוץ MNP עבור המדינה מצא שההשקעה הזו השתלמה. בין 2010 ל-2014 מספר המשרות שנוספו למדינה בתעשיית הסרטים והטלוויזיה הגיע ל-16 אלף. במדינה כמו ניו מקסיקו, שגרים בה קצת יותר מ-2 מיליון תושבים, זה המון.
אתר צילומים של "שובר שורות" באלבקרקי, ניו מקסיקו. תעשיית הסרטים הוסיפה לניו מקסיקו 16 אלף משרות (צילום: Getty)
גם מסצ'וסטס השכילה לדאוג לעצמה. חברת Evergreen Solar נאלצה להחזיר לרשויות המס במסצ'וסטס יותר מ-13 מיליון דולר אחרי שסגרה מפעל ב-2011 ופיטרה 800 עובדים. כשהקימה את המפעל התנו הרשויות את הטבת המס בכך שהמפעל יהיה פתוח במשך מספר שנים מינימלי, אבל Evergreen לא עמדה בהתחייבויות שלה – ושילמה.
בימים אלו מושא החיזור של מדינות ארה"ב היא אמזון. לפני כחודשיים ענקית הקמעונאות הודיעה שהיא תקים מטה ומחסנים חדשים שיעסיקו עשרות אלפי עובדים. ומאז ראשי ערים נואשים לקבוע פגישה עם מנכ"ל החברה, ג'ף בזוס, ולשכנע אותו למה כדאי לו להקים את המרכז החדש של החברה דווקא אצלם.
עם זאת, ראשי הערים זוכרים טוב מאוד את המשבר הכלכלי שפרץ בארה"ב ב-2008 וחשף איך חברות ענק קיבלו תמריצים של מיליארדי דולרים – וברגע האמת, כשהגיעו ההפסדים, לא היתה להן בעיה לסגור מפעלים ולפטר מאות אלפים. עכשיו, כשהתחרות רק גוברת, מקבלי ההחלטות יודעים שבכל הקשור לקופה הציבורית, לא נותנים מתנות חינם.
האיחוד האירופי לא אהב את מדיניות המסים של אירלנד
באופן כללי אפשר להגיד שאירופה מסודרת יותר. נציבות התחרותיות של האיחוד האירופי ובית המשפט של האיחוד מגדירים בדיוק מהן הטבות המס ש-28 המדינות באיחוד יכולות לתת לחברות שונות. ב-2015, לדוגמה, החליט בית המשפט להגבלים עסקיים ביבשת כי הולנד צריכה לדרוש מסטארבקס בחזרה עד 30 מיליון יורו בגין הטבות מס לא הוגנות. אחרי הכל, שם רוצים שגם התחרות בין המדינות תהיה הוגנת.
האיחוד האירופי התערב גם בהטבות המס שמעניקה אירלנד. אירלנד משכה אליה חברות ענק בינלאומיות כמו אפל, פייסבוק, גוגל, וחברות התרופות והציוד הרפואי פייזר וג'ונסון אנד ג'ונסון והבטיחה להן שהן ישלמו פחות מס ולא ביקשה דבר בתמורה. אירלנד הציגה לחברות האלה עסקה כל כך משתלמת ("דאבל אייריש"), עד שהן פשוט החליטו שהן רושמות את ההכנסות שלהן אצלה – גם אם הכסף התקבל ממדינות אחרות באזור – וכך הן שילמו הרבה פחות מס.
למשל, אם לקוח בלונדון קנה לעצמו אייפון חדש בחנות רשמית של אפל, הקנייה נרשמה באפל אירלנד - וכך החברה עם השווי השוק הגדול בעולם (893 מיליארד דולר) היתה צריכה לשלם מסים נמוכים מאוד באירלנד, ולא לשלם כמעט כלום בבריטניה.
זה עבד לה די טוב, עד שבשנה שעברה התהפכה התמונה. באיחוד האירופי לא אהבו את הנדיבות של אירלנד. בית המשפט של האיחוד החליט שאפל צריכה לשלם לממשלת אירלנד 13 מיליארד יורו כי ההנחה שהיא קיבלה במסים היתה לא הוגנת.
אירלנד היא רק דוגמה אחת לאופן שבו מדינות מוכנות לעשות הרבה כדי למשוך אליהן חברות גדולות. אבל אירלנד לא פעלה לפי חוקי האיחוד האירופי, ועכשיו היא עשויה להיות בבעיה אם החברות הגדולות יחליטו שכבר לא משתלם לפעול בה.
כדאי לזכור שישראל מתחרה גם באירלנד ובעצם בכל העולם כשהיא צריכה לפתות חברות להעסיק כאן עובדים. הטבות מס נפוצות מאוד ואפשר לחלק אותן - כל עוד האינטרס של המדינה נשמר. הממשלות הקודמות שחילקו את הטבות המס לטבע צריכות לשאול את עצמן אם הן הצליחו לשמור על הקופה הציבורית.
