כתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן כלכלי". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.
צליל: כשהייתי קטנה היתה שאלה אחת ששיגעה אותי כל הזמן. איך זה שיש חתיכת נייר שמצויר עליה משהו והיא שווה מאה שקל. הייתי אוכלת על זה לאבא שלי את הראש. איך זה יכול להיות. איך. איך.
דנה: איך לעזאזל עונים על זה?
צליל: אבא שלי היה עונה לי שהמדינה לא מדפיסה כסף סתם, אלא שהוא שווה ערך למשהו שקיים כמו נכסים או מניות או זהב. אבל זה סיבך אותי עוד יותר כי מהההה? מישהו מדפיס כסף? ואם אפשר להדפיס למה לא מדפיסים אינסוף לכולם כל הזמן? ואז הוא היה עונה לי שאז תהיה אינפלציה. אלוהים ישמור מה אתה רוצה ממני.
צליל: היי, אתם על חיות כיס, הפודקאסט של "כאן כלכלי". אני צליל אברהם ואיתי באולפן שאול אמסטרדמסקי ודנה פרנק.
דנה: והיום ננסה לעשות משהו נורא קל: לענות על שאלות של ילדים על כסף.
צליל: רגע רגע, מה זה כסף?
שאול: איך את מגדירה ילדים?
צליל: לשבת פה ולענות על שאלות זה העבודה שלך?
שאול: איך את יודעת שבסוף באמת ישלמו לך כסף על העבודה הזאת?
דנה: אתם מבינים. ילדים הם האנשים הנמוכים האלה שעוד לא התרגלו לגמרי לאיך שהחיים בנויים, ולכן יכולים בקלות לראות עד כמה העולם הזה, שכל כך התרגלנו אליו, משונה לגמרי.
צליל: האמת היא שבאיזשהו גיל אנחנו מפסיקים לשאול את השאלות האלה. אבל לא תמיד זה כי באמת באמת הבנו.
שאול: אז השבוע בחיות כיס: ילדים שואלים על כסף.
דנה: דברים ששכחנו שהם מוזרים!
אלמה שואלת על דמי כיס ועל העובדים בסופרים
אלמה: "כל מיני דברים מעניינים אותי אני ילדה סקרנית".
דנה: זאת אלמה, היא בת חמש וחצי מרעננה.
אלמה: "תחשבו על זה כמו שיעור אנגלית. אם מישהו מלמד אתכם אנגלית והוא מדבר רק באנגלית הוא לא אומר למשל לוג זה כלב אנחנו יכולים להשתמש במילים האלה בלי לדעת מה הדבר הנכון להגיד ומה לא. אם אומרים לי זה שווה עשרה אגורות ואני לא יודעת מה זה בכלל, אני לא יודעת מה להביא להם ולא יודעים".
דנה: אלמה היא הילדה הכי צעירה שדיברנו איתה. היו לה הרבה שאלות על כסף. הנה השאלה הכי קלה שהיא שאלה אותנו.
אלמה: "אני עושה מטלות בשביל לקבל דמי כיס, אבל אני לא יודעת למה עושים מטלות בשביל לקבל דמי כיס".
דנה: "מה למשל?".
אלמה: "עורכת את השולחן אבל נראה לי שרק כשאהיה בת שמונה אבא ירשה לי להוסיף את המטלה להוריד את הפח לדמי כיס".
דנה: "יכול להיות שתקבלי דמי כיס בלי מטלות?".
אלמה: "לא בטוחה. אימא אמרה לי שזה או על מטלות או על התנהגות יפה, אבל ממש יפה".
אלמה."אני ילדה סקרנית"
שאול: היי אלמה, את שואלת למה מטלות בכלל קשורות לדמי כיס. הסיבה היא - ההורים שלך.
ההורים שלך רוצים לחנך אותך לדבר שנקרא ערך העבודה.
תחשבי על זה ככה אלמה: את קמה בבוקר והכל את מקבלת חינם. אחרי שאת אוכלת ארוחת בוקר את לא משלמת עליה, נכון? ההורים שלך לוקחים אותך לגן, אבל את לא משלמת להם על הנסיעה. אם את הולכת לחוג את לא נותנת למורה כסף על זה שהיא עכשיו לימדה אותך. את גם לא משלמת על זה שיש לך חדר ומיטה, ואור ומים, ובגדים, וצעצועים. הכל פשוט נמצא שם.
אבל מישהו כן משלם על זה כסף, ואלה ההורים שלך. הם הולכים לעבוד ומקבלים משכורת ובמשכורת שלהם הם משלמים על הדברים האלה.
עכשיו אני מניח שההורים שלך חושבים - מבחינת אלמה, כל הדברים האלה פשוט מגיעים אליה. היא אפילו לא יודעת שהם עולים כסף. ולכן היא עלולה לחשוב שבאמת מקבלים את הדברים האלה חינם. וכשהיא תגדל ותהיה בן אדם מבוגר, היא תצפה שיהיה לה אוכל ובית ומיטה ובגדים בחינם. ואז היה תהיה מפונקת.
ולכן הם רוצים שכבר מעכשיו תלמדי שזה לא חינם. שתעשי מטלות בית ותקבלי דמי כיס וככה תביני שיש קשר בין עבודה לכסף. וכשתגדלי ותצטרכי לחפש עבודה, ולעבוד, תדעי שככה זה בחיים, הרעיון הזה לא יפיל אותך מתדהמה.
אגב, תגלי להורים שלך שהילדים שלי לא מקבלים דמי כיס תמורת מטלות, אלא פעם באבא ואמא שלהם פשוט נותנים להם כמה שקלים שנשארו בארנק או משהו כזה. סתם כי אנחנו חושבים שהילדים צריכים להשתתף במטלות הבית פשוט כי הם גרים בבית וכולם צריכים לעזור, ולא תמורת כסף. אבל כל משפחה יכולה לקבוע מה שהיא רוצה. כשאני הייתי קטן לא קיבלתי דמי כיס בכלל.
דנה: והאמת היא שזה לא תמיד ככה, שאם עובדים יש כסף ואם לא עובדים אין. יש אנשים שלא עובדים, ועדיין יש להם כסף. הם פשוט נולדו ככה וקיבלו אותו מההורים שלהם.
צליל: השאלה הבאה שאלמה שאלה אותנו היתה יותר קשה.
אלמה: "למה בכל סופר בעולם שהייתי דווקא העובדים שם שהם מנקים היה להם עור חום ושיער שחור?".
דנה: האמת אלמה, שניסינו לענות על השאלה הזאת הרבה זמן ולא ממש ידענו מאיפה להתחיל. אז התקשרנו לשאול את רמי לוי. יש לו הרבה סופרים והוא מעסיק הרבה עובדים.
רמי לוי: "למה לכל מי שמנקה יש עור חום? כל עבודה מכבדת את בעליה זה לא בושה לעבוד בכל עבודה ועבודה. גם מי שעובד בניקיון הוא לא פחות מאשר אדם שעובד בעורך דין או איש הייטק כל אחד עובד בהתאם להשכלה שלו ולמשרה הפנויה שהוא יכול לעבוד בה".
דנה: "לא, אבל אנחנו יודעים שיש אנשים שקל יותר להם להגיע לעבודות מסוימות ואחרים שקשה להם יותר וזאת עובדה".
רמי לוי: "מזתומרת, קל להם יותר מבחינת השכלה. שזה התפקיד שלהם. זה התפקיד שלהם, זה מה שהם יודעים לעשות, זה מה שהם למדו לעשות. אותו בן אדם שעבד בתור עובד ניקיון לא יכול להיות הייטקיסט, הוא לא למד את זה. לא עבד בזה. אבל זה הרעיון וזה לא משנה".
צליל: מה שרמי אומר בעצם אלמה, זה שכדי למצוא עבודה יותר טובה מניקיון צריך ללמוד הרבה שנים, ואנשים שהולכים לעבוד בניקיון הם אנשים שלא למדו הרבה. ונראה לי שאפשר להגיד שברוב המקרים זה נכון, לא?
דנה: כן, אבל מה שהוא לא אומר זה למה זה ככה. את מבינה אלמה, זה ממש חשוב: אנשים עם עור כהה הם לא פחות חכמים או פחות מוכשרים. לעתים קרובות הם מקבלים פחות הזדמנויות. חינוך פחות טוב או שיש להם פחות כסף ללמוד.
צליל: דנה, עכשיו נראה אותך מסבירה למה יוצאי אתיופיה, פליטים או מזרחים מקבלים פחות השכלה.
דנה: אני חושבת שאת זה דווקא אלמה יכולה להבין בקלות. זה מה שנקרא, לא פייר.
צליל: אבל כן חשוב להגיד משהו אלמה - זה לא אומר שכל הילדים הכהים יהיו מנקים. יש אנשים עם עור חום ושיער כהה בכל המקצועות. פשוט לא מספיק. וחוץ מזה, אנחנו מנסים לשנות את המצב.
יאיר שואל על מטבעות ועל הבנקים
יאיר: "היי, אני יאיר ואני בן עוד מעט תשע עוד חודש וחצי ואני גר ברחוב בועז עשר".
דנה: "ברמת גן".
יאיר: "רמת גן".
דנה: ליאיר יש אח קטן וחמוד בשם מתן וגם יש לו שיטה ייחודית לאיסוף דמי הכיס שלו. חוץ מזה, גם הוא שאל אותנו שאלות נוקבות.
דנה: "מה עוד מוזר בעיניך?".
יאיר:: "חתיכת ברזל שווה מלא, קחי דוגמה. מטבע - זה מוזר שאתה נותן למישהו חתיכת ברזל והוא שמח מזה".
צליל: מוזר תכלס.
דנה: דוגרי מוזר. אבל את יודעת מה עוד יותר מוזר? שאתה נותן למישהו ציור באפליקציה והוא שמח מזה. אז ביקשנו מדנה הלר לענות על השאלה - כי היא סגנית הנשיא בחברת סטארט אפ שנקראת "קולו" שסוחרת במטבע וירטואלי שנקרא "תל אביב שקל".
דנה הלר: "אז כן יאיר, זה די מוזר. האמת כשמתחילים לחשוב מה זה כסף ולמה אנחנו רוצים אותו, מתחילות לעלות הרבה שאלות. פעם אנשים היו מחליפים ביניהם סחורות. אם גידלת עזים ופגשת מישהו שגידל תפוחי אדמה היית יכול להחליף עז תמורת תפוח אדמה. הבעיה היא מה אם אתה לא צריך תפוח אדמה אלא משהו אחר? אנשים חיפשו משהו שיוכלו להחליף ביניהם וישמור על הערך שלו. אז בעצם, זה יכול להיות כל דבר כמעט כל עוד כולנו מסכימים על הערך שלו ולא חשוב מה אפשר לעשות איתו".
צליל: אוקיי. אז מה שדנה אומרת כאילו, כל הקטע עם כסף זה לא כמה הוא שווה אלא שכולנו מסכימים שאפשר להשתמש בו לעשות החלפות. אם מדינת ישראל היתה מחליטה שחודים של עפרון זה עכשיו כסף אז יש מצב שזה היה תופס.
דנה: ויש גם ביטקוין.
צליל: לא, לא, העניין זה בלוקצ׳יין.
שאול: בואו נגיד פשוט שלפעמים אף אחד לא שואל את המדינה, ועדיין זה תופס. אבל זה נושא לפרק אחר.
יאיר. "מוזר שאתה נותן למישהו חתיכת ברזל והוא שמח מזה"
יאיר: "הדבר היחיד שנראה לי מוזר זה שכשמושכים כסף מהבנק, אתה צריך לשלם על זה!".
דנה: "מזתומרת?".
יאיר: "כאילו אתה נותן לבנק שלך את כל הכסף שלך שישמור לך וכל פעם שאתה צריך את זה, שלושה ארבעה שקלים. מה הטעם? אתה יכול לשים קופה ענקית בבית ולשמור שם! ללכת לבנק זה גם ללכת לאנשהו! מה הטעם? וזה גם לשלם כסף במקום לפתוח את הקופה ולהוציא משם משהו!".
צליל: ביקשנו מד"ר אסף צימרינג, לענות על השאלה הזאת. הוא כלכלן ומנהל הבלוג והעמוד "מבוא לכלכלה ג'". הנה התשובה של אסף.
אסף צימרינג: "אהלן יאיר, ושאלה מעולה. תשובה על השאלה שלך יש שני חלקים, והם נוגעים בדיוק בשני הדברים שבנקים עושים. הדבר הראשון שבנקים עושים הוא לשמור על הכסף שלנו. נכון שאנחנו יכולים לעשות את זה גם לבד, נניח מתחת למזרון בבית. אבל הבנקים ממש טובים בלשמור על הכסף שלנו. כשהכסף שלנו בבנק אנחנו יכולים להיות די שקטים שאף פורץ לא יצליח לגנוב אותו. חוץ מזה, כשהכסף שלנו בבנק אז אנחנו יכולים לבקש אותו מהבנק לא רק כשאנחנו ליד הסניף שלנו בשכונה, אלא גם אם אנחנו מבקרים בעיר אחרת, ואפילו בארץ אחרת. במקום שנצטרך לקחת איתנו מזוודה מלאה בכסף לטיול בחו"ל, או בנהריה, אנחנו יכולים פשוט לבקש את הכסף שלנו מהסניף של הבנק שלנו בנהריה, או אפילו בחו"ל. בגלל שזה מאד נוח לנו מצד אחד, ובגלל שהבנק צריך להשקיע כסף כדי לאפשר לנו את כל הדברים האלה, הבנק גובה מאיתנו כסף על השירות הזה, ולמרות זאת, בגלל שזה כל כך נוח, אנחנו מעדיפים לשים את הכסף שלנו בבנק. לסוג חשבון הבנק שמאפשר את כל זה קוראים "עובר ושב".
אבל בנקים עושים עוד דבר חשוב. לפעמים, כשאתה שם את הכסף שלך בבנק, לא רק שאתה לא משלם על זה, אלא שהבנק משלם לך על זה! לזה קוראים תכנית חיסכון, וזה הדבר השני החשוב שבנקים עושים. אם נניח קיבלת דמי כיס, ובסוף החודש נשאר לך קצת כסף, אתה יכול לשים אותו בבנק בתכנית חיסכון. כשאתה שם את הכסף שלך בתכנית חיסכון, הבנק משלם לך כסף על זה! כל חודש, הבנק משלם לך קצת, והתשלום הזה שהבנק נותן לך כל חודש נקרא ריבית".
צליל: אנחנו לא הולכים להגיד כלום?
דנה: על מה?
צליל: על זה שהסיפור הזה עם תכנית חיסכון כבר לא עובד מי יודע מה?
שאול: הוא לא עובד כרגע, כי הריבית בעולם היא אפס. וכשהריבית בעולם היא אפס, גם הריבית שתקבלו על הפיקדון בבנק היא קרובה לאפס, ולכן בתקופה הזו אנשים משקיעים את הכסף שלהם בצורות אחרות - הם קונים דירות, הם משקיעים אותו בבורסה, חלק קונים ביטקוין - ביטקוין! אבל מתישהו, בעתיד, כשהריבית תעלה, החיסכון בבנק שוב יהפוך להיות אפיק חיסכון סביר. אבל זה רק חלק מהסיפור. כי בנקודה הזו צריך לשאול - למה שהבנק ישלם לנו על ריבית הכסף שלנו? למה הבנק רוצה שניתן לו את הכסף שלנו?
דנה: כי לבנק יש תוכניות גדולות לזמן הזה שהכסף שלנו אצלו.
אסף צימרינג: "כשאתה שם את הכסף שלך בבנק בתכנית חיסכון, הבנק לוקח את הכסף הזה, ומלווה אותו לכל מיני אנשים שצריכים הלוואה: אנשים שקונים בית למשל, או אנשים שמקימים מפעל חדש. גם האנשים האלה, שצריכים הלוואה, משלמים לבנק כל חודש ריבית, ממש כמו שהבנק משלם לך ריבית כל חודש. חלק מהריבית הזאת הבנק נותן לך, ואת השאר הוא שומר לעצמו".
עידו שואל על השטרות החדשים
עידו: "שלום, אני עידו, אני לומד בכיתה ג' ואני מעוניין בנושא הכלכלה כי זה תמיד שהייתי קטן רציתי להרוויח וכל הדברים האלה. השאלה שלי היא למה כל הזמן משנים את השטרות?".
עידו. "למה כל הזמן משנים את השטרות?"
צליל: קל, כי השטר של לאה גולדברג מהמם.
דנה: שאלנו את מי שאשכרה משנה את השטרות, את אמיר ספרנוביץ, מנהל מחלקת המזומן בבנק ישראל.
אמיר ספרנוביץ: "האמת היא, שלא כל הזמן מחליפים שטרות, אלא בערך כל 10-15 שנים. תהליך ההחלפה הוא ארוך ואני מבין שלך זה מרגיש כאילו כל הזמן מחליפים שטרות. אני חושב שכשהיית בערך בן 5 בשנת 2014 התחלנו בתהליך החלפת השטרות והחלפנו את שטר ה-50 ש"ח עם הדמות של המשורר שאול טשרניחובסקי. שנה לאחר מכן, כשהיית בן 6 בערך, החלפנו את שטר ה-200 ש"ח בדמותו של אלתרמן. ובחודש האחרון בסמוך לחג החנוכה כשאתה כבר בן שמונה אנחנו מחליפים את שטר ה-20 ש"ח בדמותה של רחל המשוררת ואת שטר ה-100 ש"ח בדמותה של לאה גולדברג. ולשאלתך החשובה - למה בכלל להחליף שטרות? זה כמו לשדרג ולהחליף את המכשיר הסלולרי. בדיוק כמו שההורים שלך שידרגו את הסלולרי שלהם כך בנק ישראל משדרג את השטרות והופך אותם לבטוחים יותר ונגישים יותר".
צליל: אז כל הפסטיבל הזה של משוררים ומשוררות ומזרחים ומזרחיות ולמה ה-200 בצבע של ה-50 וה-50 בצבע של ה-20 זה כדי למנוע זיופים?
דנה: בדיוק.
צליל: הגיוני סך הכל.
דנה: כן. חכי יש גם הפעלות.
אמיר ספרנוביץ: "לדוגמה, אם תחזיק את השטר של 20 ש"ח עם דמותה של רחל תוכל לראות בברור את הספר המוזהב. אם תטה מעט את השטר תוכל לראות קו זוהר נע מעלה ומטה על הספר. זהו סימן ביטחון. ואם תביט היטב בפס הזוהר בצד של השטר תוכל לראות שכשמטים את השטר מופיע שם המספר 20 ש"ח והמנורה מסימני חג החנוכה. גם זה סימן ביטחון. סימני הביטחון מבטיחים שתזהה בקלות שטר אמיתי ושטר מזויף.
הסימנים זהים בכל השטרות. מה שמשתנה משטר לשטר זה האורך - 20 ש"ח הקצר ביותר, 200 ש"ח הארוך ביותר. זה נועד להקל על לקויי ראייה לזהות את הערך השונה של השטרות.
כמו שהטכנולוגיה של מכשיר סלולרי מתיישנת כך גם הטכנולוגיה של סימני הביטחון על השטרות התיישנה והיה צורך לעדכן אותם ולהפוך אותם לבטוחים יותר".
יונתן שואל על פנסיה
יונתן: "קוראים לי יונתן, אני בן תשע, אני מתל אביב".
דנה: "אז מה רצית לשאול?"
יונתן: "מהי פנסיה?".
דנה: "מהי פנסיה?! מי שמעת מדבר על פנסיה?".
יונתן: "שמעתי שסבתא שלי בפנסיה".
דנה: "אוקיי, מה זה אומר, שהיא בפנסיה?"
יונתן: "לא יודע".
יונתן. "מה היא פנסיה?"
שאול: דבר ראשון, אין מצב שיונתן שאל על פנסיה. אתם אמרתם לו לשאול על פנסיה, פשוט תודו בזה, ילדים לא שואלים על פנסיה. אבל בשביל הסיכוי הקטן קטן שזו בכל זאת שאלה אמתית, אז שתדע יונתן שפנסיה זה הדבר הכי מגניב בעולם.
בגדול, אתה עושה מה שאתה רוצה, לא הולך לא לבית ספר ולא לעבודה ומקבל על זה כסף. ולפני שאתה מתלהב ואומר שאתה גם רוצה, אז זה בעייתי, כי מי שנמצא בפנסיה הם אנשים מבוגרים שכבר לא עובדים יותר. ואם אתה שואל מאיפה מגיע הכסף שהם מקבלים אם הם לא עובדים? הוא מגיע מהחסכונות. מי שחוסך כסף בזמן שהוא יכול לעבוד, ולא מבזבז את כולו, בסוף אמור להישאר לו מספיק למתי שהוא כבר לא יעבוד. תחסוך יותר, תוכל לבזבז יותר.
צליל: אתה הולך עכשיו להגיד לו להתחיל לחסוך לפנסיה, נכון?
דנה: עזוב אותו, הוא רק ילד.
שאול: האמת היא שזה רעיון לא רע. אם אנחנו רוצים להיות בטוחים שלילדים שלנו תהיה פנסיה כשהם יזדקנו, אנחנו יכולים להתחיל לחסוך להם מעכשיו.
נועה שואלת על אי שוויון בין גברים ונשים
נועה: "אני נועה היילפרן, לומדת בכיתה ח', בת עוד מעט 14".
דנה: "מאיפה אתם?".
נועה: "הוד השרון.
שמעתי לא ממזמן שמשלמים לנשים פחות מגברים וזה ממש קומם אותי".
דנה: "אוקיי, מה השאלה שלך בעצם כאן? למה אין שוויון?".
נועה: "מי חשב על הרעיון שנשים יקבלו פחות משכורת מגברים? זה ממש הזוי".
נועה. "מי חשב על הרעיון שנשים יקבלו פחות משכורת מגברים?" (צילום: שי שרון)
דנה: יש משהו באמת באמת מוזר בזה שנשים מרוויחות פחות מגברים, נועה, והן מרוויחות הרבה פחות. ב-2016הפער הזה הגיע ל-35% - כלומר נשים הרוויחו 35% פחות מגברים. על כל שקל שגבר הרוויח אישה הרוויחה 65 אגורות בממוצע - וזה נחשב התקדמות. אנחנו בתקופה הכי טובה להיות בה אישה בהיסטוריה.
אז למה אנחנו מרוויחות 35% פחות? יש לזה הרבה סיבות.
צליל: הסיבה העיקרית לפער היא היקפי משרה. נשים עובדות פחות שעות מגברים: 37% מהנשים עובדות במשרה חלקית, ו-18% מהגברים, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אז אולי תגידי, אוקיי, זה הגיוני שמי שעובד פחות מרוויח פחות. אבל למה נשים עובדות פחות? סביר להניח שזה קשור לכך שנשים עדיין לוקחות על עצמן את רוב העבודה בבית ומחפשות עבודה שבה הן יוכלו לחזור מוקדם לילדים. כן, אפילו שאנחנו בשנת 2017, זה עדיין ככה.
דנה: בכל מקרה גם אם בודקים כמה גברים ונשים מרוויחים בממוצע לשעה, עדיין יש פער - 84 אגורות לכל שקל. אז איזה עוד סיבות יש? הסיבה השנייה היא בחירת מקצועות: נשים נוטות לבחור מקצועות שמרוויחים בהן פחות. לפי דו"ח של מרכז טאוב למשל, 26% מהנשים בגלאי העבודה עובדות בחינוך, ורק 8% מהגברים. לעומת זאת, 28% מהגברים עובדים בתחומים מדעיים וטכנולוגיים, ורק 10% מהנשים. כשרוב המורים הם מורות, אבל רוב המתכנתים גברים - זה יוצר פער. גם הפער הזה מצטמצם, אבל לאט.
צליל: ויש לכך עוד סיבות: נשים מתקדמות פחות לתפקידים ניהוליים. הן מפספסות הזדמנויות להתקדם כשהן יוצאות לחופשת לידה. הן חוששות לבקש כסף ולנהל משא ומתן על המשכורת שלהן, והן גם פשט סובלות מאפליה - אנשים חושבים שמגיע להן פחות כסף או שהם פחות מתאימות לתפקידים בכירים.
דנה: בכל מקרה, אף אחד לא החליט שנשים צריכות להרוויח פחות, זו תוצאה של הרבה סיבות - ואף אחת מהסיבות האלה הוא לא גזרה משמים. כדי שזה ישתנה אנחנו צריכים לטפל בכל אחת מהבעיות האלה - לאפשר לבנות ללמוד מדע בדיוק כמו בנים, למשל, ולדרוש ממקומות עבודה שיאפשרו לעובדים שלהם לעבוד פחות שעות ולהיות יותר בבית, גם לאבות וגם לאמהות, בלי שזה יפגע בשכר שלהם. וגם יום אחד, כשאת תחפשי עבודה, להיות אמיצה ולדרוש שכר שווה. זה יעזור לכולנו.
יאיר שואל מה זו משכורת נורמלית
יאיר: "היי, אני יאיר, אני בן 19 מחדרה. אני רציתי לדעת כמה כסף זה נורמלי להרוויח כשאתה ילד גדול. מה השכר שאני, יאיר, צריך להרוויח כדי שאני אוכל לחיות. כדי שיהיה לי את הכסף שלי, שיהיה לי טוב. לא המון המון המון. שלא יהיה לי חסר. כמה רוב האנשים מרוויחים. וילד גדול, כאילו, שסיימתי צבא, שסיימתי ללמוד, סיימתי כל מה שאני רוצה לעשות, לטייל, אנארף, ויש לי דירה שלי ואני מפרנס את עצמי ומשלם לעצמי חשבון טלפון. חשבון טלפון, זה כבר ילד גדול".
צליל: היי יאיר, יש כמה דרכים לענות על השאלה הזאת.
יש את שכר המינימום - 5,300 שקל לחודש. מתחת לזה - לא נורמלי. זאת אומרת: לא חוקי. האם זה אומר ש-5,300 שקל זה מספיק כסף כדי להתקיים, או לפרנס משפחה, או לחיות בכבוד או לשלם חשבון טלפון? המדינה לא אומרת. היא רק אומרת שזה שכר המינימום וזהו.
יש עוד תשובה - השכר החציוני - 6,426 שקל בחודש. דמיין שניקח את כל האנשים העובדים בישראל ונעמיד אותם בשורה אחת לפי הסדר, מזה שמרוויח הכי מעט לזה שמרוויח הכי הרבה. האדם שעומד בדיוק באמצע השורה ירוויח 6,426 שקלים. זה השכר שחצי מהישראלים שעובדים מרוויחים פחות ממנו.
יש עוד תשובה - השכר הממוצע - 10,147 שקל בחודש. נכון לחודש ספטמבר האחרון.
אבל כמובן, נורמלי זה בעיקר שאלה של ציפייה חברתית. בכל מעגל חברתי שאתה נמצא בו התשובה תהיה אחרת. ההורים שלך והאנשים שגדלת איתם לא יצפו ממך להרוויח את השכר הממוצע או החציוני. הם היו רוצים שתרוויח לפחות כמוהם, ואם אפשר יותר. המשפחה שלך מהעשירון השמיני, אז כשתהיה ילד גדול, אחרי שתלמד, וכשתשלם לעצמך על דירה ועל טלפון, אפשר לומר בזהירות שיצפו ממך להרוויח תוך כמה שנים לפחות 9,500 שקל בחודש. האמת היא, שבגלל שאתה גבר - אפילו יותר. אם היית מהעשירון הרביעי זה היה משהו כמו 5,000 שקל. בעשירון העליון זה יותר קרוב ל-30 אלף.
יש גם קהילות שבהן יש נורמות אחרות לגמרי. גבר חרדי למשל מרוויח בממוצע 7,500 שקל, אם הוא עובד, ורבים מהם לא עובדים. מקובל שמשפחה חרדית מפרנסת שבעה ילדים מ-9,000 שקל בחודש, וזה נחשב שם לגמרי נורמלי.
דנה: האמת שיש עוד מלא שאלות שנשארו בחוץ.
"אני לא יודעת מה זו אגורה".
"מהו מונופול?".
"למה עשו את הפנגו?".
"למה צריך שהעירייה תרוויח יותר?".
"יש קליפס לשיער, מייצרים אותו במדינה בקצה השני של כדור הארץ, עכשיו היא צריכה לעבור את זה, ואז את זה, ואז את זה, ואז כל זה עולה רק חמישה שקלים. איך זה הגיוני בדיוק?"
שאול: אם יש לכם תשובות לשאלות האלה, או שאתם חושבים שהתשובות שלנו לא מספיק טובות, ויש לכם תשובות אחרות - אנחנו נשמח אם תכתבו לנו בעמוד שלנו, כאן כלכלי, או בקבוצת הפייסבוק החדשה שפתחנו ל"חיות כיס".
צליל: תודה רבה לחברי קבוצת "חיות כיס" שתרמו את היקר להם מכל בפרק הזה: אדם קריב, דנה ודן-יה בר-אל שוורץ ושי פלד. אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה.
דנה: תודה רבה לרום אטיק, העורך שלנו ולטכנאי ההקלטה אסף רפפורט.
צליל: תודה רבה שאול ודנה.
שאול: ותודה רבה לכם.
