תסתכלו שניה על הגרף הזה:
מה שאתם רואים בגרף הזה הוא את הגירעון הממשלתי המצטבר בכל חודש, בשנים 2016 (הכחול) והשנה (הקו האדום).
הגירעון הוא ההפרש בין הכנסות הממשלה (בעיקר ממיסים) לבין ההוצאות שלה. כשהקו הוא מעל לאפס, זה אומר שההכנסות של הממשלה גבוהות מההוצאות שלה, וכשהקו הוא מתחת לאפס, זה אומר שההכנסות של הממשלה נמוכות מההוצאות שלה.
אם תביטו על הגרף בתשומת לב תוכלו לראות שרוב הזמן, גם ב-2016 וגם ב-2017, הקוים הם מתחת לאפס, כלומר שרוב הזמן ההוצאות של הממשלה גבוהות מההכנסות שלה. כלומר, רוב הזמן הממשלה במינוס - בגירעון.
אבל תסתכלו על הקצה הימני של הגרף, זה שאין בו עדיין קו אדום אלא רק קו כחול.
זה מה שקרה לגירעון הממשלתי המצטבר בחודש דצמבר 2016. מגירעון מצטבר של 7.8 מיליארד שקל בחודש נובמבר 2016, הוא צלל לגירעון תהומי של 25.5 מיליארד שקל בחודש דצמבר. כלומר, בחודש אחד בלבד, המינוס הממשלתי העמיק ב-18 מיליארד שקל כמעט.
מה נסגר?
כפי שאפשר לראות, אין עדיין נתונים לגבי הגירעון הממשלתי בחודש דצמבר, אבל אם ללמוד מניסיון כל השנים הקודמות (לא רק 2016), הגרף הולך להיראות די דומה. כלומר, גם בחודש דצמבר השנה הגירעון של הממשלה, המינוס שלה, צפוי להעמיק במידה משמעותית.
הוא עתיד להיות נמוך יותר מאשר השנה הקודמת - כי השנה ההכנסות של הממשלה גבוהות בערך ב-20 מיליארד שקל לעומת התחזית המוקדמת שלה - אבל הוא עדיין יהיה שם.
הגרף הזה מגלה את אחד הסודות הגלויים בממשלה - משרדי הממשלה מוציאים את מרבית התקציב שלהם בחודש דצמבר. וליתר דיוק, ממש בימים האחרונים של דצמבר. ממש בשבוע הקרוב.
בשבוע הקרוב, בזמן שהחיים עצמם יתנהלו כרגיל, פקידי הממשלה יהיו עסוקים בלשרוף כסף. לכל אורכה ורוחבה של הממשלה פקידים ימהרו לחתום על מכרזים, התקשרויות והתחייבויות, ימהרו לרוץ אל חשבי המשרדים בשביל שיחתמו על צ'קים ועל חוזים, יגערו באנשי אגף התקציבים שיאשרו כבר את התקציבים שלהם, והכל במין מרתון חצי בלתי אפשרי עד יום ראשון הבא בחצות, רגע לפני שהשנה תתחלף מ-2017 ל-2018.
ואז, אחרי שיסכמו את כל המספרים, גם הקו האדום ייראה דומה לקו הכחול. גם בדצמבר הגירעון של הממשלה יעמיק בבת אחת במידה משמעותית (וצפוי להגיע למינוס של 20 ומשהו מיליארד שקל).
אז למה זה ככה?
תקציב המדינה אמנם מאושר בכנסת ומשרדי הממשלה יודעים מה צפוי להיות התקציב שלהם לכל מטרה ומטרה בשנה מסוימת, אבל הם לא מקבלים את כל הכסף מראש בתחילת השנה. רחוק מאוד מזה. מי ששולט על הברז של הכסף הוא אגף החשב הכללי במשרד האוצר. והחשב הכללי במשרד האוצר מעביר את הכסף למשרדי הממשלה במנות חודשיות, והן לא בגודל שווה.
בחודשים הראשונים של השנה החשב הכללי מעביר למשרדי הממשלה חתיכות קטנות יותר. בין היתר משום שהמשרדים עוד מקבלים עודפים מהשנה שעברה בחודשים האלה (כסף שהם הבטיחו לשלם בשנה הקודמת לספקים חיצוניים אבל עדיין לא הספיקו לשלם בפועל), אבל גם משום שבתחילת השנה ההוצאות שלהם קטנות יותר. המנות החודשיות האלה הולכות וגדלות לאורך השנה, עד שבחודש האחרון - דצמבר - החשב הכללי בעצם מעמיד לרשות משרדי הממשלה את יתרת הכסף שלהם.
הרציונל מאחורי השיטה הזו פשוט: אם נעביר למשרדי הממשלה את כל הכסף שעומד לרשותם בתחילת השנה, הם ישרפו את כולו נורא מהר ונמצא את עצמנו באמצע השנה כשהם באים לבקש עוד, כי נגמר. אז לא, לא ניתן להם הכל מראש, אלא נגביל אותם מאוד, ונשאיר להם את יתרת הסכום ממש בסוף. וככה, עם קצת מזל, הם אפילו לא יצליחו להוציא את כל הכסף עד שהשנה תיגמר.
לפי נתוני החשב הכללי, כשחודש דצמבר התחיל, לרשות משרדי הממשלה נותרו 37.5 מיליארד שקל להוציא. זאת בזמן שקצב ההוצאות החודשי הממוצע של כל משרדי הממשלה לאורך השנה היה נמוך יותר - 24.6 מיליארד שקל בחודש. במלים אחרות, משרדי הממשלה יוכלו להוציא בחודש דצמבר 13 מיליארד שקל יותר מאשר בכל חודש ממוצע.
מה זה עושה לממשלה?
אם תשאלו פקידי ממשלה רבים במשרדי ממשלה שונים, השיטה הזו איומה ולא נותנת להם לעבוד. הם יודעים שהם צריכים לחכות לדצמבר בשביל להוציא לפועל תכניות מיוחדות. כי הכסף שזורם אליהם עד דצמבר מספיק רק בשביל הדברים ההכרחיים שמוכרחים לשלם: בעיקר משכורות, וגם חוזים עם ספקים שכבר נחתמו בעבר והממשלה חייבת לשלם (בין אם זה ציוד משרדי או טנקים).
בדצמבר, כשהחשב הכללי פותח את הברז, אפשר להוציא לדרך תכניות חדשות או מיוחדות. חוזים חדשים עם ספקים, התקשרויות שלא נמצאות בבסיס הפעילות הרגיל. כל המיוחדים. עד דצמבר? קשה מאוד להוציא לפועל תכניות כאלה.
רק מה? צורת העבודה הזו מחייבת גם את הספקים הפרטיים של הממשלה להתאים את עצמם לחודש דצמבר. במקום שהפעילות תתפרס באופן נורמלי על פני כל השנה, גם הספקים מתיישרים לדצמבר. רק שבגלל שדברים נעשים בצורה הזו בלחץ, לא תמיד כל החוזים מספיקים להיחתם ואז תכניות עלולות להיתקע ולא לצאת לפועל. וגם ההיפך נכון - משרדי הממשלה יודעים שהם מוכרחים, פשוט מוכרחים, להוציא את כל הכסף שלהם עד סוף השנה (אחרת בשנה הבאה יגידו להם שאם הם הצליחו להסתדר עם פחות, כנראה שהם לא צריכים את כל התקציב שעומד לרשותם).
ולכן ספקים רבים שעובדים עם משרדי הממשלה באופן קבוע מקבלים פניות בסוף שנה ממשרדי הממשלה להוציא להם חשבוניות וחוזים על דברים בלתי נחוצים או פיקטיביים לחלוטין, רק בשביל שיוכלו לחתום על חוזה עד סוף שנה ולחייב את הכסף.
מה היה קורה לו החשב הכללי במשרד האוצר היה מחלקת את הכסף בצורה נורמלית בין משרדי הממשלה לאורך השנה? זו שאלה שקשה לענות עליה. ייתכן שמשרדי הממשלה אכן היו גומרים את התקציבים שלהם מוקדם מדי ואז באים להתחנן לעוד. אבל ייתכן שלא. ייתכן שמשרדי הממשלה היו מגלים משמעת ואחריות ומוציאים את הכסף שלהם בצורה יעילה יותר, מבלי לעוות את השיטה.
כל עוד לא ננסה, הגרף מתחילת הכתבה הזו, ימשיך להיראות מוזר בכל שנה ושנה מחדש.
shaula@kan.org.il
