כתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן כלכלי". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.
צליל: היי, זאת צליל ואתם על חיות כיס. מה אתם לובשים עכשיו?
לא באמת. מה אתם לובשים עכשיו?
כמה פעמים לבשתם סוודר החורף?
האם כבר יצא לכם למצוא כרטיס אוטובוס, שלושה שקלים ואוזניות לאייפון בכיס של המעיל משנה שעברה, או שעדיין לא לבשתם אותו? אז השבוע בחיות כיס נדבר על אופנה. דנה פרנק חקרה מה קורה לתעשיה שכולה בנויה על עונות - כשאין עונות יותר? תהנו.
דנה: תשמעו איזה קטע יפה.
דנה: לשיר הזה של חוה אלברשטיין קוראים שיר תשרי. היא הקליטה אותו בשנת 1978, שזה לא בדיוק אתמול אבל גם לא בעידן הקרח. בכל זאת השיר מתאר חוויה שפסה מן העולם - התחושה שברגע אחד הקיץ נעלם ואת מקומו תופס הסתיו. השיר עובר אחד אחד על כל סימני הסתיו הישראלים ומתאר אותם - השמיים משתנים, המנדרינות מבשילות, הרוח קרה והחצב מקשט את כביש החוף. כל זה קורה ברגע אחד בחודש תשרי, כלומר בספטמבר או באוקטובר.
ואת זה בדיוק איבדנו. עכשיו אמצע ינואר, ואני יושבת באולפן בחולצת טי שרט וסניקרס מבד ולא מעור, לא כי אני מהאנשים האלה שלא קר להם, אלא כי לא קר. איבדנו את הסתיו, הכחדנו אותו, ובקרוב מאוד נכחיד גם את החורף.
שרון וכסלר: "אנחנו בתחילת דצמבר, היום היה חם מאוד, 27 מעלות בתל אביב, 24 מעלות בירושלים. תראי את חוף הים בתל אביב".
שרון וכסלר: "החג נגמר, גל החום ממשיך".
שרון וכסלר: "תראו את טמפרטורות המינימום, אלו בדיוק הטמפרטורות שאמורות להיות מקסימום לעונה".
דנה: אלו דיווחים שגרתיים מהמהדורה של כאן בחודש דצמבר, שהוא הדצמבר הכי חם שנמדד בישראל. למען הכנות נגיד שהיו גם דצמברים חמים בשנת 1960 ובשנת 1972 אבל כאן מדובר במגמה: משנת אלפיים אנחנו נמצאים בעידן החם ביותר שנמדד בישראל, לפי נתוני השירות המטראולוגי.
באירופה ובארצות הברית אומנם קר מאוד, אבל אלו צדדים שונים של אותו המטבע: התחלנו את העידן הפוסט-נורמלי של האקלים. כל שנה יש יותר ויותר אירועים חריגים של חום, קור, ויובש. התפיסה של ארבע עונות, חורף קיץ סתיו ואביב, עם אקלים טיפוסי ומחזורי הולכת ומתערערת.
וכשאין עונות - מה קורה לתעשיה שכולה מבוססת על עונות?
חלק ראשון: עונות יש רק באופנה
דנה: כדי להבין איך האקלים משנה את עולם האופנה אנחנו צריכים לדבר קודם כל על הסוודר. הסוודר שאתם לובשים עכשיו, או ליתר דיוק, הסוודר שמקופל כרגע על המדף בחנות הבגדים, כי לא קניתם אותו. את הסוודר הזה, שנמצא על המדף עכשיו, בינואר 2018, מישהו צייר בעפרון על דף בנובמבר 2016. כן כן - לפני שנה ושלושה חודשים. לפני שנה ושלושה חודשים, מי שישבה עם העיפרון היא קרן גיא.
קרן גיא: "היי אני קרן, אני מעצבת אופנה, אני עושה בגדים ואומרת לאנשים מה לעשות - לתופרות, לתדמיתניות, לפעמים גם לבוסית שלי".
קרן גיא. "אני תמיד עובדת שנה קדימה"
דנה: קרן מעצבת בחברה של רינה צין, שהיא מעצבת אופנה ישראלית ותיקה ומוערכת. לפני כן, קרן עיצבה ברנואר ובחברת אופנה מהירה, שיש לה 600 סניפים ולא שמעתם עליה - קוראים לה סלא והיא פועלת ברוסיה ובמזרח אירופה. לפני כן, קרן למדה במילאנו ועבדה בתעשיית האופנה האיטלקית.
קרן גיא: "אני אוהבת בגדים. כבר אמרתי את זה. אין זמן שאני זוכרת שלא אהבתי מאוד מאוד בגדים. והיו לי הרבה מחשבות מאוד מנומקת לגביהם. הם אף פעם לא היו סתם".
דנה: וזה לוח השנה שהיא חיה לפיו במשך שנים: כל שנה, בספטמבר, יש שבוע של אופנת קיץ. כן, בספטמבר, כשבדיוק מתחיל להיות קריר - אז בתי האופנה הגדולים בעולם מציגים את הקולקציות החדשות שלהן - אלה שיעלו על המדפים בפברואר הבא, חמישה חודשים מאוחר יותר.
ובחורף בדיוק להפך. בחודש הבא ייערך בפריז, במילנו, בניו יורק ובלונדון שבוע אופנת החורף. שניה לפני ששוב מתחמם ומתחיל האביב, כשאף אחד כבר לא קונה יותר סוודרים, אז יציגו על המסלולים את הבגדים שנלבש באוקטובר הבא, עוד כמעט שנה.
קרן גיא: "אני תמיד עובדת שנה קדימה".
דנה: זה מוזר אבל זה עבד. האמת היא שזה עבד ככה במשך עשרות שנים. בחודשים שעוברים בין סוודר על המסלול בתצוגה לבין סוודר על המדף בחנות, חברות האופנה היו מייצרות את הדגמים במגוון מידות וצבעים, ובכמויות, ושולחות לאט לאט את הבגדים האלה לכל העולם בספינות ששטו לאורך הקיץ על פני הגלובוס.
עד שזה לא עבד יותר. למעשה, עד שזה לא עבד כל כך הרבה זמן, שהספינה הכבדה והמיושנת של עולם האופנה היתה חייבת להתחיל לזוז. שנת המפץ הגדול היתה 2007.
קרן גיא: "אני זוכרת שהתחילו הקולקציות מעבר של בלנסיאגה שהן היו מדהימות ונורא נורא אהבתי אותן. פתאום היה משהו שהוא, שיש לו את הרוח של זה, אבל אפשר ללבוש. ובהתחלה, מבחינתי, זה היה מגניב. זה היה שינוי מאוד מרגש, וזה קרה בדיוק כשהתחלתי ללמוד, הדבר הזה".
דנה: האמת שזה התחיל עוד ב-2005. החורף של 2005 היה חורף חם מאוד בארצות הברית. המעילים התייבשו על הקולבים, והסוודרים נשארו על המדפים. אחריו הגיע חורף 2006. שהיה אפילו עוד יותר חם. ו-2007. שהיה עוד יותר חם אפילו משני אלו. אגב, אנחנו לא זוכרים את זה כי מאז היו שנים הרבה יותר חמות וכל אלה אפילו לא בחמישייה הפותחת.
ככה התחיל העידן שבו קולקציית החורף לא ממש רלוונטית לחורף: שאנל מציגה מעיל בשבוע האופנה בפברואר, הוא מגיע למדפים אחרי שמונה חודשים, באוקטובר. ואז חם. חם גם בנובמבר, וחם גם בדצמבר. ובינואר כבר יש סיילים. ושאנל לא יכולה לראות שהחורף השנה חם ולשנות תכניות, כי לשנות תכניות לוקח לה שנה.
וחורף חם זו רק דוגמה נפוצה. זו יכולה להיות באותה מידה סופת שלגים במאי, או קור קיצוני באוקטובר. מזג אוויר שלא עובד לפי הלו"ז הוא בעיה גדולה לחברות האופנה. חברת הביטוח הגרמנית Munich Re
למשל, דיווחה על 330 מיליארד דולר ששולמו השנה על נזקים שנגרמו ממזג אוויר קיצוני: פי שניים יותר מבדרך כלל.
אבל כמו בהרבה מהפכות, מה שגרם לשינוי זה שילוב של נסיבות. ב-2007 קרה עוד משהו חשוב: האייפון בא לעולם.
דנה: פתאום, הרעיון הזה שהמעיל של שאנל שהוצג על המסלול בניו יורק בפברואר יגיע לחנויות רק באוקטובר נראה מופרך. א' - כי פשוט היה חם מדי, ו-ב' - כי תוך דקה בלוגרית אופנה שהיתה שם היתה מעלה תמונה שלו לאינטרנט. ושבועיים אחר כך היה אפשר לקנות משהו די דומה ב-H&M.
המעצבים הבינו שהתחלופה של הבגדים אטית מדי ושהם צריכים להתחיל להרים את הקצב כדי להילחם על הקשב בעולם החדש הזה.
ככה, עולם האופנה עבר לחיות בארבע עונות. לשתי העונות - קיץ, שהיה בעצם יותר אביב, וחורף, שכלל גם את הסתיו, נוספו עוד שתי עונות. פרי-פול, שזה לפני הסתיו, וריזורט - שזה קיץ אמיתי, או בגדים שמיועדים לנופש. אנחנו עכשיו בתקופה שבה מסיימים להציג את קולקציית הפרה פול של השנה הבאה.
דנה: "הסיבה שיש לדברים האלה שמות מפוצצים כמו ריזורט זה שבמקור זה היה מיועד למי שנוסע לחופשות אקזוטיות בחורף, נכון?".
קרן גיא: "כן! כן כן. היתה פונקציה כזאת. אני בחוג הסילון ואני נוסעת לי לפיליפינים, למשל. אז אני צריכה אאוטפיט. את צריכה בגד ים, ואת צריכה שמלת חוף".
אבל אחרי שחברות האופנה הוסיפו שתי עונות, קרה עוד דבר מוזר.
דנה: "לאיזה תקופת זמן זה מתייחס?".
קרן גיא: "אם את מסתכלת על הבגדים? כל השנה. ממעיל פרווה לשמלת קומבינזון וסנדלים. זה יימכר בחנויות בתקופה - בקיץ, כזה".
דנה: למשל, בקולקציית הפרה-פול של ולנטינו שמוצגת עכשיו יש שמלות מתנפנפות, סוודרים ומעילי גשם. בקולקציה של פוצ'י יש שמלות קיץ ומעילי צמר; בקולקציה של דלפוזו יש כפכפים ומעילים. כבר אין הבדלים עונתיים בין הקולקציות. למה? כי מי יודע מה יהיה.
דנה: "אבל שוב, יכול להיות שהחולצה הזו תגיע לחנויות ויהיה כמו שהיה עכשיו, פאקינג 20 מעלות בינואר".
קרן גיא: "נכון, ולכן במקביל אני פשוט צריך לעשות הכל. ולכן מסתכלים על קולקציה של היי פאשיין או של זארה, ויש לך שמלת קומבניזון עם סנדליים ומעיל פרווה".
דנה: "זה מה שיש בג'וצי חורף, כאילו וינטר 19".
קרן גיא: "יהיה גם, כן אני בטוחה שתהיה איזושהי שמלה עם רצועות ספגטי ואולי פייטים או אני לא יודעת מה, ואיזה טירוף אחר, אבל גם יהיה מעיל פרווה וגם יהיה סריג סופר כבד וגם תהיה חולצת פשתן. יהיה הכל".
דנה: אבל האמת היא שרוב הסיכויים שכל זה לא ממש רלוונטי אליכם ואולי אתם גם תוהים לעצמכם בחיוך עכשיו אם המצאתי או שבאמת יש מותג כזה פוצ'י.
יש.
חלק 2: אופנה מהירה ובה 52 עונות בשנה
דנה: כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו שייך לעולם שנקרא "אופנה גבוהה". זה העולם של גוצ'י ופראדה, שבו מחכים לבגדים שנה, קונים אותם באלפי דולרים והולכים איתם על שטיחים אדומים. זה עולם של סלבס, עשירים ומשוגעים לדבר.
אבל תסתכלו רגע על מה שאתם לובשים עכשיו, מגרב ועד ראש: האם רוב מה שאתם לובשים עלה פחות מ-200 שקל? אם כן, עכשיו אנחנו הולכים לדבר על הבגדים שלכם.
רוב הסיכויים שהבגדים שאתם לובשים שייכים לאחד מחמישה תאגידים:
אינדיטקס - תאגיד בינלאומי שכולל את זארה, ברשקה, פול אנד בר, מסימו דוטי, ועוד ארבעה מותגים.
H&M - שיש להם בין היתר את צ׳יפ מאנדיי, קוס, וויקדיי, והם עצמם חברה עצומה.
קסטרו - שמחזיקה גם בהודיז, קרולינה למקה וטופ טן.
קבוצת גולף - שמחזיקה בעדיקה ובטופ שופ ישראל,
קבוצת פוקס ויזל - שמחזיקה באמריקן איגל, מנגו, צ'רלס אנד קית', יאנגה ובילבונג.
כל החברות האלה עושות את מה שנקרא: פאסט פאשן, אופנה מהירה.
הן מחליפות קולקציה לא פעמיים בשנה ולא ארבע פעמים אלא הרבה יותר. לפעמים 12. ב-H&M וזארה זה יכול להיות גם הרבה יותר. יש להן גם בגדים שמגיעים לחנויות תוך שבועיים.
עד כאן, הכל טוב ויפה: תעשיית האופנה המהירה מצליחה למצב את עצמה כמגיבה מהירה לטרנדים. תכלס. מה שיש היום בשאנל יהיה עוד שבועיים בזארה. ככה תעשיית האופנה יכולה להתמודד עם מצבי טמפרטורות קיצוניים. אני יכולה לצייר גופיה ותוך שבועיים היא תהיה על המדפים. לא צריך לחכות שנה. אבל גם זה, אפילו זה, לא שיחרר אותם מהתלות במזג האוויר.
אני צריכה שתדמיינו איתי רגע בן אדם. קוראים לו קרל פון משהו והוא רוזן שבדי והוא מנהל השיווק של H&M לפני שני עשורים. קרל יושב בישיבה, בשטוקהולם, המחשבות שלו נודדות להפסקת הקפה - הפיקה, כן? - שמתקרבת אליו ממש בסוף הישיבה - ולפתע אומרים לו, קרל, נשמה, החלטנו לייצר 12 קולקציות בשנה, שזה הסטנדרט באופנה מהירה.
קרל מתעלף. כשנשמתו של קרל חוזרת אליו, בעזרת - מלחי הרחה שבדים - הוא אומר: זה שיגעון וזה טירוף. איך נדע לעשות ככה תוכנית שנתית? ואז קרל ממציא משהו חשוב: עוגן מכירה ושמו בייסיק. בייסיק זה בגדים רגילים, כמו הטי שרט והגופייה הארוכה בחורף, הלחם והחמאה של הארון שלכם. דברים שתמיד צריך, והם לא טרנדיים. קרל אומר, יש דברים שהם בטוחים. בכל שנה ושנה אנשים ירצו לקנות בחורף סריגים ובקיץ חולצות קצרות.
קרן גיא: "נגיד, חברה כמו רנואר, תמיד בפלור בכניסה. וזה דוגמה מייצגת באמת לכל חברה - תמיד יהיה סריגים, שכולם מאותו החומר גלם, בכל מיני צבעים שונים, אולי 2-3 גזרות, 5 גזרות, כל גזרה באה ב-4,5,6 צבעים. אוקיי? בעצם יש לנו חומר גלם אחד. לא הרבה גזרות. לא הרבה צבעים. אבל יהיה מזה כמות מאוד גדולה, יהיה את זה בכל חנויות הרשת, יש חנות שאולי יהיה בה יותר OUTER WEAR וחנות שיהיה בה יותר ג'ינסים, אבל זה יהיה בכל החנויות והרבה".
דנה: עכשיו, אומר קרל, בואו ניקח את הזמן ונמצא את הדרך הכי זולה והכי יעילה לייצר את זה - ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו כי זה חוזר על עצמו שנה אחרי שנה. את המשלוח לא נעשה באווירון, נעשה באונייה, וגם אם זה ייקח חודשיים - אין דבר. החורף מתישהו יגיע ואנשים יקנו את הסריגים.
אבל לא תמיד החורף מגיע. שנת 2010 היתה שנה חמה במיוחד, ולקסטרו, החברה הישראלית הענקית, היה די קשה. הם סיימו את הרבעון האחרון בהפסדים של 16 מיליון שקל. מנכ״ל החברה, גבי רוטר, אמר לגלובס שההפסדים האיומים לא נבעו משחיקה של המותג או מסגירה של כמה מחנויות הרשת באירופה, הוא אמר, שהיה חורף חם. אף אחד לא קנה סריגים או מעילים. וכשזה קורה, זה פשוט לא משנה כמה ג׳ינסים קרועים לכל האורך תמכור או כמה פעמים תעתיק הדפס של גוצ׳י על טישרט. אין לך עוגן.
זה אולי המקום לציין שאף אחד מאף אחת מחברות האופנה הישראליות הגדולות - לא גולף, לא פוקס ולא קסטרו - רצה להתראיין על הנושא. וזה חבל, כי בתחקיר לפרק עברתי בחנות של קסטרו בדיזינגוף סנטר וראיתי עד כמה המעילים שם צפופים. למי המעילים האלה מחכים?
קרן גיא: "גם באיטליה, כשאני עבדתי, ועבדנו על מעילים, היו כמה עונות שלא היה קר כמו שקר בדרך כלל ואנחנו עבדנו רק על מעילים והלקוח שלנו מכר רק מעילים וכשהחורף מגיע מאוחר הוא נדפק. במיוחד בחורף זה בעייתי, כי המעלים הכבדים לחורף הם יותר יקרים. אני מכניס אותם בסוף אוקטובר, יש לי מרווח מאוד קצר, יש לי את כל נובמבר ואת כל דצמבר, סופ"ש ראשון של ינואר זה כבר סייל".
דנה: כל זה נשפך בסופו של דבר לדדליין מאוד ספציפי: עונת הסיילים, מכירות סוף העונה.
בישראל, אם חם נורא בחורף, רשתות האופנה מורידות את המחירים. אבל בחו"ל זה לא ככה - כי במדינות כמו איטליה וצרפת אי אפשר לעשות סייל מתי שרוצים. לסייל יש תאריך מאוד ספציפי שקבוע בחוק: סוף השבוע הראשון של ינואר. בצרפת החוק גם מכתיב כמה אחוזי הנחה אפשר לתת בהתאם לתאריך - 20% בשבועיים הראשונים, 30% בשבוע השלישי, ו-50% מהשבוע הרביעי של ינואר.
סייל על מעילים בחנות H&M בגרמניה (צילום: Shutterstock)
קרן גיא: "אם בנובמבר לא קר, יש לי זמן מדף של חודש, כי בדצמבר כבר יהיה קר, אבל בדצמבר הלקוח אולי כבר יגיד, רגע".
דנה: "תכף זה נגמר".
קרן גיא: "תכף סייל, אז אולי את מעיל החורף הכבד שלי אני אחכה איתו לסייל".
דנה: "ואז אנחנו נמצאים במפולת".
דנה: בקיצור, מספיק שהחורף מתחיל שבוע-שבועיים מאוחר מהרגיל, המודל הכלכלי לא עובד, וחנויות הבגדים נתקעות עם טונה של מעילים וסריגים.
אז לאן הם הולכים?ֿֿ
חלק 3: המחיר של אופנה מהירה
אילנה לייזין: "החבילות של הבגדים, של העודפים, נארזות ונשלחות למדינות אפריקאיות עניות. כדי ששם יוכלו לקנות אותן בדולר לחבילה שלמה של טונה".
דנה: לאישה הזאת קוראים אילנה לייזין והיא חוקרת אופנה בת קיימא. אילנה עבדה בתעשיית האופנה והיום מסיימת לכתוב תזה במחלקה לאיכות הסביבה של אוניברסיטת תל אביב.
אילנה לייזין: "לכאורה, זה טוב, נכון? עניי אפריקה יכולים להרשות לעצמם בגדים, לובשים אותם והכל בסדר. אבל גם שם זה פשוט עודף מטורף. אי אפשר בכלל לחשוב על הכמויות ההיסטריות האלה. זה יותר מדי גם עבורם".
דנה: כן, גם לעניי אפריקה אין מה לעשות עם שקית הג׳ינסים שאתם שמים מתחת לבית. הג'ינסים האלה מגיעים בסופו של דבר לאחת מהחבילות העצומות האלה, של טון בגדים, שנקראות בסווהילי מיטומבה. אז הם שורפים אותן, או מטמינים אותן, ומזהמים את מי השתייה. מבחינת אילנה, המיטומבה היא קצה הקרחון של הבעיה האמיתית: תעשיית האופנה הפכה לתעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם - והראשונה היא תעשיית הנפט.
דנה: הייצור של האופנה המהירה נעשה תמיד במדינות עולם שלישי ובמדינות מתפתחות, והוא עובר ממדינה למדינה ברגע שהחוק מתעורר ומנסה להגן על העובדים או על הטבע. לא תמיד בזמן.
אילנה לייזין: "הנושא של המים הוא הכי רלוונטי. בשביל לייצר ג׳ינס אחד צריך כאלפיים שבע מאות ליטר מים. ג׳ינס זה בד מאוד מאוד דחוס, הוא דורש המון כותנה, צמח שצורך המון מים. אחרי שמגדלים את הכותנה יש תהליכים כימיים - בשביל שהג׳ינס יקבל את הצבע שלו ויקבל שפשופים וקרעים, וכל הדברים האופנתיים האלה שהולכים איתם, כל הדברים האלה דורשים מים".
דנה: הג׳ינס עם הקרעים בברכיים שקנינו בגחמה בזארה, שרק היצור שלו עלה לכדור הארץ 2,700 ליטרים של מים, שיוצר בידי חקלאי עני מאוד באזורים שתעשיית הכותנה שיתקה בהודו ובבנגלדש - הג׳ינס הזה ממשיך לדפוק את העולם הרבה אחרי שהתשוקה שלנו אליו נעלמה.
התעשייה שנוצרה בין היתר כדי להתמודד עם אקלים שהשתגע גורמת לו להשתגע יותר.
אבל זה יכול להשתנות.
זה לא יקרה כי נסביר לאנשים שזה לא יפה לבזבז. זה שינוי שיצטרך לעבור גם הוא דרך הצינורות של עולם האופנה. מתי נפסיק לקנות כל כך הרבה בגדים מזהמים? כשזה יהיה לא מגניב. הטרנדולוגים - האנשים שחוזים את הטרנדים של עוד שנה ושנתיים עבור רשתות האופנה - אומרים שזה כבר מתחיל לקרות.
נתלי יצחקוב: "גם לH&M יש קולקציות שלמות של אקולוגיה והם מדברים על זה המון".
זאת נתלי יצחקוב. היא טרנדולוגית. יש לה סוכנות שנקרא דה ויז׳יונרי, והיא עובדת עם חברות עיצוב ולייף סטייל.
נתלי יצחקוב: "בשלב מסוים כשתהיה לאנשים אפשרות לבחור בין אקולוגי ללא אקולוגי הם יבחרו באקולוגי. כל מאמר שאני קוראת כתוב בו שמותג שלא יהיה בו ערכים של שקיפות ואקולוגיה לא ישרוד יותר".
דנה: במהלך הפרק הזה נגענו בנושאים שיש עוד הרבה מה לדון בהם, למשל התאגידים הגדולים של האופנה המהירה וגם עתיד חנויות הבגדים הפיזיות. אם הנושאים האלו או כל נושא אחר בפרק מעניינים אתכם, אתם מוזמנים לעשות לייק לעמוד שלנו בפייסבוק, "כאן כלכלי", או להצטרף לקבוצה של חיות כיס, ונמשיך את הדיון שם.
תודה רבה לעמוס פורת מהשירות המטאורולוגי ולשרון וכסלר, חזאית חדשות כאן, שתרמו מהידע שלהם. תודה לקרן גיא ותודה מיוחדת לשירה הוד מפיקת המערכת של כאן כלכלי על תרומתה לפרק.
תודה לרום אטיק, עורך חיות כיס ולטכנאי ההקלטות שלנו, אסף רפפורט. ותודה לכם.
