ליוקרתו של מוסד הלימודים, שבו לומדים לתואר ראשון, יש השפעה גדולה על השכר שמרוויחים בוגריו בשנים שלאחר מכן. ההשפעה באה לידי ביטוי במיוחד במקצועות "מכניסים", כמו מדעי המחשב והנדסת חשמל. כך לפי סקירת הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסמה היום. החוקרים, שמגדירים את יוקרתו של מוסד הלימודים לפי הציון הפסיכומטרי של הלומדים בו, מצאו שפער של 10% בציון הפסיכומטרי בין מחלקות לימודים שונות במוסדות שונים (נניח, בית הספר למשפטים במוסד יוקרתי יותר בהשוואה ליוקרתי פחות), יתבטא בעלייה של כ-5% בממוצע בשכר העובדים, כשהם בסביבת גילי 33.
כאשר מפלחים את הפער בציון הפסיכומטרי לפי תחומי לימוד, רואים שבמדעי המחשב ובהנדסת חשמל הבוגרים מהמוסד היוקרתי יותר, ישתכרו בממוצע 11% יותר בהשוואה לבוגרים מהמוסד היוקרתי פחות; בהנדסת תעשייה וניהול וחשבונאות העלייה בשכר היא כבר סביב 8%; במשפטים היא של 6%; ובמתמטיקה וכלכלה - עלייה של 4.7% ו-4.3% בלבד. ואם נסתכל על מקרי הקצה - האוניברסיטה היוקרתית ביותר לעומת המכללה היוקרתית ביותר - הפערים אף גדולים יותר. כך, למשל, לפי הכלכלן הראשי, בוגר הנדסת חשמל מהמוסד היוקרתי ביותר (אוניברסיטה; שמה אינו מפורט) ישתכר 28 אלף שקלים בחודש בממוצע סביב גיל 33, ואילו בוגר מכללה (היוקרתית ביותר מבין המכללות) - 20 אלף שקל בחודש. בוגר משפטים שלמד במוסד היוקרתי ביותר - גם כן אוניברסיטה - ישתכר בממוצע 18 אלף שקל, ואילו בוגר מכללה (לא מתוקצבת), סביב 13 אלף שקל, די בדומה לשכר שמקבלים בוגרים של אוניברסיטה אחרת.
ואם לתרגם את כל זה לדוגמה מוחשית: ניתן להעריך שלבוגרי מדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב יש סיכוי גדול יותר להתקבל לעבודה בחברות כמו גוגל ופייסבוק מאשר בוגרי מדעי המחשב במוסד שנחשב פחות יוקרתי, ולכן הם גם ישתכרו יותר מהם.
עדיף ללמוד מדעי המחשב במכללה מאשר כלכלה באוניברסיטה
כדי לבדוק מהו הקשר בין יוקרתו של מוסד הלימודים לבין השכר שמרוויחים אחרי הלימודים, החוקרים ביקשו להסתכל על המוסדות עצמם, ולא על נתוני הסטודנטים. לכן הם השוו בין סטודנטים בעלי נתוני פתיחה דומים מבחינת ציוני הבגרות והפסיכומטרי, ונטרלו מגוון משתנים מתערבים: השכלת הורים, מספר אחים, אשכול סוציו-אקונומי ומספר הפעמים שניגשו לבחינה הפסיכומטרית. הנתונים הם של 184 אלף סטודנטים, ילידי 1975-1985, שלמדו במוסדות האקדמיים בישראל עד שנת 2011. מבחינת החוקרים, "יוקרתו" של המוסד מבטאת גם את האופן שבו הוא נתפש בידי מעסיקים (ה"איתות" שהוא שולח להם, במושגיו של חתן פרס נובל לכלכלה מ-2001 מייקל ספנס), אך גם את רמת הלימודים, רמתם של הסטודנטים ואף את "הקשרים" שהוא יכול להעניק להם.
מסקנה נוספת של המחקר היא, שאמנם יוקרתו של המוסד היא בעלת השפעה על שכרו של הסטודנט, אך כאשר מסתכלים על כלל המקצועות יחד - עדיין במקרים רבים תחום הלימודים הוא בעל השפעה גדולה בהרבה על השכר, מאשר יוקרתו של המוסד. במילים אחרות: אם צעיר מתלבט כיום מה ללמוד, כלכלה או מדעי המחשב, והשכר העתידי שלו הוא שנמצא בראש סדר העדיפויות: הרי שכנראה עדיף שילמד מדעי המחשב במוסד יוקרתי פחות, מאשר כלכלה במוסד יוקרתי יותר. לא רק זה, אלא שבמקצוע כמו הנדסת תעשייה וניהול, דווקא בוגריה של מכללה לא מתוקצבת הם מהמשתכרים הגבוהים יותר במקצוע. מצד שני, בהסתכלות על כל תחום לימודים שנבדק בנפרד, עולה שלרוב בוגרי האוניברסיטאות מרוויחים יותר בהשוואה לבוגרי המכללות - בין אם המתוקצבות או הפרטיות.
מכל זה החוקרים מסיקים שכדאי לצעירים להשקיע בציוני הבגרות והפסיכומטרי, גם במחיר של מבחנים חוזרים, כדי להתקבל למוסדות היוקרתיים יותר בישראל, כשלרוב מדובר באוניברסיטאות. בנוסף, חשוב שיידעו שליוקרה של המוסד יש חשיבות גדולה, ולא רק לעצם הרכישה של השכלה גבוהה.
בתחום המדיניות, הם מסיקים שיש היגיון בהגדלת מכסות לסטודנטים במקצועות הטכנולוגיים וההנדסיים במוסדות יוקרתיים - בעיקר אוניברסיטאות - כדי שאלה יוכלו להתקבל לעבודה טובה יותר עם סיום הלימודים. במקביל, ייתכן שכדאי גם למדינה לחזק את איכות ההוראה וההכשרה היכן שהדבר דרוש, כדי שגם בוגרי מוסדות אלה יוכלו להרוויח יותר בעתיד, דבר שעשוי גם להשפיע לטובה גם על כלל הפריון במשק.
hilaw@kan.org.il
