כתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן כלכלי". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.
צליל: תארו לעצמכם שיום אחד אתם קמים בבוקר, וכרטיס האשראי שלכם לא עובד. סיגל הר-משי: "הכל סגור. לא יכולנו למכור מניות או להוציא כסף מהבנק. הלכנו לסניף אחר, והכל סגור" ישראל: זה קרה באיסלנד, באוקטובר 2008. סיגל: "בסופר נהיה דבר רגיל כזה שהכרטיס לא היה עובר, והרבה פעמים רואים כאילו אנשים שלא עובר להם. זה נהיה חלק מה...שגרה כזה". ישראל: זאת סיגל הר משי, היא עברה לגור באיסלנד בשנת 2004, כשכלכלת המדינה פרחה. היא הייתה אז שפית בבית מלון יוקרתי. ארבע שנים אחר כך, זה נגמר. סיגל: "פתאום הכל היה נורא יקר. פתאום היינו הולכים לסופר, והייתי חושבת פעמיים אם לשים בעגלה. זה היה מפחיד". צליל: באותם חודשים הבנקים קרסו, אחד אחרי השני, ואיסלנד נכנסה לסחרחורת. ישראל: תוך כמה חודשים, האבטלה באיסלנד עלתה מ-2% ל-9%. יכול להיות שזה לא נשמע לכם הרבה בהשוואה למדינות כמו יוון, שם שיעור האבטלה מגיע ל-30%, אבל לאיסלנדים מדובר באסון. סיגל: "נגיד אם הייתה לנו הלוואה על האוטו היא קפצה כפול. אנחנו בשכירות, אז גם השכירות עלתה. הכל קפץ. כל מה שהיה לנו. כל מה ששילמנו פתאום הכל היה כפול". צליל: היום לעומת זאת, המצב נפלא. "בסופו של דבר איסלנד פורחת. מה שפעם היה עיר רפאים כזאת, בקושי היית רואה איש ברחוב, עכשיו המון אנשים. גם בחורף. זה מאוד כיף דווקא". צליל: היי אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם ישראל: ואני ישראל פישר צליל: והשבוע בחיות כיס: הנס של איסלנד. ישראל: במשבר הכלכלי העולמי שפרץ בבת אחת בספטמבר 2008 היו המון חדשות. בנק ליהמן ברדרס קרס, הבורסות בכל העולם נפלו, ובישראל אנשים תהו אם הגיע הזמן למשוך את כל כספי הפנסיה שלהם. ובתוך כל דיווחי החדשות האלה, הסתתר גם הסיפור של איסלנד. הכותרות שזרמו מהאי הגעשי הזה שברוב הזמן אף אחד לא יותר מדי זוכר שהוא קיים דיווחו על מדינה שפשוט - פשטה את הרגל. צליל: וזה היה קצת מוזר, כי אף אחד לא ראה את זה בא. אחרי הכל, שנה בלבד לפני כן - האיסלנדים חיו ממש סבבה סיגל: אנחנו בדיוק קנינו רכב די חדש, ולקחנו הלוואה. בתקופה ההיא, היה לנו שתי משכורות, עבדנו, חיינו טוב, הכל בסדר. הרגשנו שאנחנו יכולים לקנות אוטו כזה ברמה כזו וזה. ישראל: איסלנד של לפני המשבר, של 2007, היתה מדינה עם תוצר לנפש של 66 אלף דולר. יותר מארה"ב של היום. פי שניים מישראל של היום. צליל: אני לא מבינה. מדובר במדינה של 300 אלף איש. ישראל: כן. צליל: יש להם דגים. ושלג. ישראל: ואלומיניום. צליל: אני די בטוח שלא מתעשרים מאלומיניום. ישראל: איסלנד חיפשה הרבה זמן ממה היא יכולה להתעשר. מאחר שהיא אי, היא גם כלכלת אי, ולכלכלות אי יש בעיה: מאחר שהן לא יכולות לסחור עם השכנות שלהן באופן טבעי, הן צריכות ממש לייצר דברים ייחודים בשביל שהעולם ירצה לסחור איתן. כלומר, בשביל שמדינה כזו תוכל לייבא דברים שהתושבים שלה חייבים בשביל להתקיים, היא חייבת לייצא דברים שהעולם ממש ממש רוצה. - גם לישראל יש את הבעיה הזאת - לכן, בתור כלכלת אי, איסלנד היתה צריכה לחשוב על משהו שהעולם ממש רוצה, ושנורא קל להעביר ממקום למקום. כמו כסף, למשל. ישראל: אז אי שם בשנות ה-90 איסלנד החליטה שנמאס לה להיות כפר דייגים על הר געש ובא לה להיות משהו אחר. בא לה להיות בנק. צליל: החל משנות התשעים, איסלנד הפכה לוול סטריט על סטרואידים. ממדינה של דייגים, הם הפכו למדינה של בנקאים. היא הפכה לסוג של למקלט מס. ישראל: זה לא הכל. הם רצו למשוך משקיעים לבנקים, אז היא העניקה ריביות גבוהות מאוד לאזרחים זרים שהכניסו את הכסף שלהם לבנקים במדינה הקפואה. הם עשו ערימות של כסף, ורמת החיים של התושבים עלתה ועלתה. צליל: עם הכסף שהם הרוויחו, הבנקאים האיסלנדים עשו כל מה שעשו הבנקאים של וולסטריט ואפילו יותר. הם חילקו במשכנתאות מסוכנות, גלגלו הלוואות, חילקו אשראי לכל מי שרוצה בלי לבדוק וחשבו שזה יימשך לנצח. זה כמו הזאב מוול סטריט, רק הזאב מריקיאוויק. ישראל: האמת שהם כן חשבו שזה ייגמר מתישהו. הנה דוגמה למה שבנק באיסלנד עשה ב-2008, רגע לפני שפרץ המשבר. הוא נתן לסיגל הלוואה, אבל מצא דרך לשמור על זה שהיא תהיה חייבת לו גם במקרה של קריסה. סיגל: כשקנינו את האוטו, אני לא יודעת למה, ההלוואה הייתה בין יפני, ולא כאילו... לא הבנו בכלל את המשמעות של זה. אתה יודע, כאילו אמרנו, יאללה קנינו אוטו. צליל: לא הבנתי, למה ההלוואה בין? ישראל: כנראה שהם התחילו לחשוב שהקרונה האיסלנדית עלולה לקרוס. אם היא חייבת להם את הכסף בין יפני - אחד המטבעות שנחשבים לבטוחים ביותר בעולם יחד עם הפרנק השוויצרי - הכסף שהיא חייבת להם שומר על הערך שלו. זה נקרא גידור, סוג של תעלול פיננסי שכזה בשביל להקטין סיכונים. צליל: וכך המגזר הפיננסי האיסלנדי גדל וגדל. ב-2007 צמחה כלכלת איסלנד ביותר מ-9%. 20% מהאזרחים עבדו בבנקים, ורמת האבטלה הייתה 2% בלבד. גם מי שלא עבד בבנקים השקיע במניות שלהם דרך הפנסיה שלו או ישירות דרך הבורסה. ישראל: ואז, עם המשבר הכלכלי של 2008, גם איסלנד קרסה, וחטפה מכה קשה יותר מארה"ב. המדינה בעצם פשטה רגל. והבנקים, שכל האזרחים היו מושקעים בהם, וחמישית מהם עבדו בהם, קרסו. היו להם חובות עצומים. סיגל: כן. לקחו כאילו הבנקים לקחו המון בתים. ישראל: מה זה בכלל אומר שמדינה פושטת רגל? כשחברה מסחרית פושטת רגל, זה אומר שהיא לא יכולה להחזיר את החובות שלה, ואז מפרקים אותה ומוכרים את הנכסים שלה כדי לצמצם את ההפסדים של האזרחים. כשאדם רגיל פושט רגל, ולא יכול להחזיר את החובות שלו, אז לוקחים מה שאפשר והוא נידון לכמה שנים של משטר צנע שבהן ההוצאות שלו מוגבלות מאוד. צליל: רוב המדינות, כשהן בסכנה של פשיטת רגל, הן מקצצות מאוד בתקציב, מורידות משכורות ובשירותים לאזרח. זה מה שעשו יוון וספרד. איסלנד לא רצתה לעשות את זה. אז מה הממשלה תכננה לעשות? אף אחד לא הבין. קולפינה באלדווינסדוטיר: "אנחנו הולכים לאבד את הבתים שלנו? אנחנו נאבד את מקומות העבודה שלנו? אנחנו צריכים לקבל תשובות לשאלות האלה. נמאס לנו. איך כל זה קרה? אנחנו העם, אנחנו צריכים להשמיע את קולינו. אנחנו צריכים להראות שאנחנו עומדים ביחד ושאנחנו דורשים מהממשלה לעשות עבודה טובה יותר". ישראל: במשך כמה ימים איסלנד היתה כמעט אפוקליפסה כלכלית. לאזרחים לא יצא כסף מהבנק, ולממשלה לא היו תשובות. היא פנתה לעזרה חיצונית. זה מה שאמר ראש ממשלת איסלנד באותם ימים, גייר הארדה. גייר הארדה: "שאלוהים יברך את איסלנד" צליל: כשמנהיגים מגייסים את אלוהים לצד שלהם, זה סימן טוב שמשהו מאוד לא בסדר. ישראל: האיסלנדים יצאו לרחובות. קראו לזה מחאת הסירים והמחבתות, כי בזה הם השתמשו כדי לעשות רעש. מפגין איסלנדי: "למה אני כאן? לדרוש שוב את הדמוקרטיה האיסלנדית, להעיף את האנשים שמנהלים את הממשלה ואת הבנק הפדרלי מהבניינים שלהם ולהחזיר את הכוח לאנשים". צליל: הממשלה סגרה את הבורסה לכמה ימים, וכשהיא נפתחה, היא צנחה ב-78%. ממשלת איסלנד ביקשה הלוואת חירום מקרן המטבע הבינלאומית - והייתה המדינה הראשונה שעושה זאת מאז שנות ה-70. היא ביקשה מרוסיה הלוואה של 5 מיליארד דולר כדי שהממשלה תוכל להמשיך לפעול ולשלם לעובדים משכורות. כשהכספומטים חזרו לעבוד, הכסף שיצא מהם לא היה שווה הרבה, בגלל שהקרונה, המטבע המקומי, פשוט התרסק. צליל: וכשאין בנקים, עסקים הקטנים לא יכולים לקבל אשראי שהם זקוקים לו באופן שוטף כדי להמשיך לפעול. אזרחים לא יכולים לקבל הלוואות כדי לקנות, למשל, מכוניות. וכשלא קונים מכוניות, חברות הרכב מגיעות לסף שפשיטת רגל. ב-2006, שיא הפריחה, נמכרו באיסלנד יותר מ-17 אלף כלי רכב חדשים. ואנחנו מדברים על מדינה של 300 אלף תושבים. ב-2009, נמכרו שם קצת יותר מ-2000 מכוניות חדשות. וגם צריך לשאול איזה מכוניות. פעם קנו שם יגוארים ומרצדסים. כיום, בעיקר סקודות. תושבי איסלנד התחילו למכור את המכוניות המשומשות שלהם בחו"ל, כי בתוך המדינה לא היה מי שיקנה. ישראל: ב-2009, אחרי כמה חודשים של אי ודאות, הארדה, ראש הממשלה, נאלץ להתפטר. גילפי מגנוסון: "מצאתי את עצמי בממשלה מבלי שהתכוננתי לזה בשום אופן. אין לי רקע פוליטי. אני הכרתי את הכלכלה ואת המימון, חקרתי את זה באקדמיה, אבל לא באמת ידעתי כלום בפוליטיקה. ופשוט הייתי צריך להתחיל לשחות ומצאתי את עצמי במים העמוקים, ופשוט התחלתי לשחות". ישראל: זה גילפי מגנוסון. הוא כלכלן איסלנדי. ב-2009, אחרי שראש הממשלה הארדה התפטר, ראשת הממשלה החדשה הגיעה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אחרי עשרים וחמש שנות שלטון של מפלגות הימין. קראו לה יוהנה סיגורדרדוטיר ואחד הדברים הראשונים שהיא עשתה זה לשלוף בכח את גילפי מגנוסון מהאקדמיה האיסלנדית היישר ללב הכלכלה הפוליטית המדממת של איסלנד. כנראה שאם מבקשים ממך להציל את המדינה שלך אתה בא, בין אם יש לך שאיפות פוליטיות או אם אין. צליל: באותה תקופה הבנקים המרכזי בארצות הברית הדפיס כסף והציל את הבנקים האמריקאיים.. זה נקרא the bailout, החילוץ. האזרחים של המדינות האלה שילמו בכספי המסים שלהם על הטעויות שהבנקאים שלהם עשו, פשוט כדי שהכלכלה תשרוד. אתם אולי זוכרים שבאותה תקופה היה דיון ציבורי סוער בעניין הזה. אזרחים בכל העולם רתחו מזעם. בנקים השקיעו את הכסף שלהם בצורה חסרת אחריות, יהירה, פרועה לחלוטין - ובמקום לשלם על הטעויות שלהם, במקום שיחקרו אותם, במקום שישפטו אותם כמו שציפו בהתחלה שיקרה - הממשלות שילמו על הטעויות האלה. ישראל: למגנוסון, שר הכלכלה הטרי שנשלף מהאקדמיה, היתה תכנית אחרת בשביל הבנקים באיסלנד. צליל: מה הוא עשה? ישראל: כלום. צליל: כלום. ישראל: כלום. פרופ' אליס ברזיס: "יש ארץ אחת שהחליטה על מדיניות בדיוק הפוכה". צליל: זו פרופ' אליז ברזיס מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר אילן. פרופ' ברזיס: "איסלנד, 2008, מחליטה ואומרת לעצמה 'למה שאנחנו נהיה המפלט האחרון?למה שאנחנו נזרים כסף לבנקים שהתנהגו לא בסדר?'" ישראל: איסלנד עשתה מה שאף מדינה אחרת לא העזה לעשות. היא הניחה לבנקים לקרוס. היא לא כיסתה את החובות שלהם. עכשיו מגנוסון היה צריך להחליט עכשיו איך לפצות את המשקיעים הזרים ומה לתת לאזרחים. הבריטים וההולנדים שהחזיקו חשבונות בבנקים הגדולים של איסלנד, לא ראו קרונה אחת. האנשים היחידים שקיבלו פיצוי מהממשלה על הכסף שלהם שהלך לאיבוד היו אזרחי איסלנד. צליל: איזה ביצים. איך אתה עומד מול משקיעים ומול מדינות ואומר להם שלגבי הכסף שלהם, אמ, הם פחות יראו אותו בשנים הקרובות? גילפי מגנוסון: אנחנו התעקשנו שגם אם אנחנו מרגישים את הכאב שלהם, הם יהיו חייבים לחכות ולראות כמה הם יוכלו לקבל בחזרה מהתביעות שלהם ומהנכסים שלהם. צליל: אני בטוחה שזה מאוד נגע לליבם שהוא מרגיש את הכאב שלהם. מגנוסון: "אנחנו המדינה היחידה שממש איבדה את המערכת הפיננסית שלה. כל המוסדות הפיננסים הגדולים שלנו פשטו רגל. והיינו חייבים לשנות ולהקים מערכת פיננסית חדשה בין לילה". צליל: וזה מה שהוא עשה. מגנוסון הקים בן לילה בנקים חדשים, ממשלתיים, פשוט כדי שהמערכת הפיננסית תוכל לתפקד. בנקים ששירתו רק את האיסלנדים. אם לפני המשבר הבנקים האיסלנדים רצו למשוך כמה שיותר אנשים מחו"ל, מגנוסון הבין שהחגיגה נגמרה, ושהמדינה לא יכולה להיות יותר בנק עם אזרחים שמשרת את כל העולם, אלא שהבנקים החדשים צריכים לדאוג קודם כל לאזרחי איסלנד. ישראל: זה היה הצעד הראשון. אבל זה לא נגמר בזה. פרופ' ברזיס: "מה עוד ההבדל? בארה"ב כאשר לקחו את המנכ"לים ויושבי הראש של הבנקים הגדולים, והחליטו בקונגרס האם יאשימו אותם כן או לא, אז עשו להם נו נו נו, אבל אני לא זוכרת שם של מישהו שהלך למאסר. איפה כן שלחו? עשרות אנשים למאסר של שנתיים ויותר? באיסלנד! אפילו יד ימין של שר האוצר הלך, כמה חברות בנקאיות, פיננסיות. שם רצו לתת איתות שמי שבאמת לא מתנהג בסדר, משלם את המחיר". צליל: יותר מ-70 אנשים באיסלנד נשלחו לכלא בגלל קריסת הבנקים. המנכ"לים של הבנקים הגדולים נשלחו לחמש שנות מאסר, בכירים במשרד האוצר ובמערכת הפוליטית הושמו מאחורי סורג ובריח. גם ברשות שהייתה אמורה לפקח על הבנקים עשו ניקוי אורוות. הכסף הזר נעלם. ואיסלנד חזרה להיות אי. צליל: איסלנד לא התאוששה ביום אחד. שלוש שנים האזרחים במדינה הזו לא ידעו מה יקרה בסוף, ותהו אם ההחלטות של הממשלה היו נכונות. המחירים עדיין היו גבוהים. סיגל: "איך התמודדנו? עבדנו... עבודות נוספות. מה שבא ליד. ישראל: "בשנים שאחרי המשבר אלפי איסלנדים היגרו לסקנדינביה. היו כאלה שחזרו לעבוד בדיג. צליל: הנפילה של הקרונה היתה קשה לאיסלנדים, אבל לתיירים זה דיל מעולה. תחשבו איזה כיף לנסוע עכשיו לבריטניה? ולניו יורק כשהדולר כזה נמוך. בדיוק אותו דבר. פתאום, אחרי המשבר, איסלנד הפכה מיעד יקר ואקזוטי ליעד אופנתי, גם להיפסטרים שריקייאוויק הקפואה הקסימה אותם וגם לזוגות בטיול ג'יפים לכבוד יום הולדת 50. וזה מה שהציל את איסלנד. בשנה שעברה הגיעו לאיסלנד 5 מיליון תיירים, פי 17 מאוכלוסיית המדינה. כיום, 40% מההכנסות של המדינה מגיעות מתיירות. ישראל: וגם רוב ההכנסות של סיגל מגיעות משם. סיגל: תראה, ההתאוששות זה בגלל שאני מוכרת דברים יפים וטובים... אני עובדת קשה, ויש מי שקונה. יש המון תיירים. זו התאוששות שעבדתי יום ולילה. אני לעצמי. כאילו מכלום התחלתי. ממינוס ענק בבנק התחלתי את העסק שלי". ישראל: בשנים האחרונות, אחרי שהצמיחה הרימה ראש, איסלנד חזרה להיות יקרה מאוד. מעיין יאני: "עלות המחיה כאן היא גבוהה מאוד". ישראל: זו מעיין. היא עברה לאיסלנד רק לפני כמה שנים, אחרי שהכל נגמר. מעיין: "גם מבחינת לשכור בתים, גם מבחינת קניות. מצרכים, הייתי אומרת שקנייה בסופר אחת לשבוע יכולה להסתכם בקלות ב-1000 שקל לזוג". ישראל: אבל התיירים ממשיכים לזרום אליה. צליל: איסלנד החזירה הרבה יותר מוקדם מהצפוי את ההלוואות שלה. בשנה שעברה היא ביטלה סופית את כל תקנות החירום הכלכליות שנקבעו במשבר. עשר שנים אחרי המשבר, איסלנד מתחילה לראות שוב משקיעים חדשים שמתעניינים בה. גם מישראל. התושבים אמנם מוכי טראומה, אבל הם כבר לא חוששים מהמשבר. הכלכלה צומחת בקצב מרשים,של 7% בשנה. במאמר מ-2017 בטלגרף כתב עיתונאי בריטי - הם לא חילצו את הבנקים שלהם, והם היום במצב הרבה יותר טוב מאיתנו. סיגל: "אני לא מרגישה יותר לחץ. אני בסדר. אני חושבת שרגוע. אני חושבת שהאיסלנדים חיים כמו הישראלים. על אוברדראפט, ואצלם כל שנה נוסעים לטיול לחול וחגיגות ומכוניות". * צליל: היא היתה יכולה לעשות מה שעשו מדינות אחרות: לקחת הלוואות ענק ולנקוט במדיניות צנע כדי לחסוך כסף, וככה לשלם את החוב. לא להסתכן בהברחת משקיעים ובעימות מול מדינות זרות, שכעסו על כך שהיא לא מחלצת את הבנקים ולא מחזירה את ההלוואות של העסקים והמוסדות שלהן. ישראל: איסלנד בחרה שלא לעשות את זה. החובות של הבנקים היו גדולים מדי. היא קיצצה קצת, אבל היא לא רצתה באמת לפגוע באופי הסוציאליסטי של המדינה, וידעה שגם מדיניות צנע לא תספיק כדי לשלם חובות גדולים כל כך. וחוץ מזה, היא גם לא כל כך רצתה. היא לקחה סיכון אדיר, אבל היא עמדה בו בכבוד. צליל: היום כבר אין באיסלנד תעשיית פיננסים גדולה כל כך. למעשה, יש היום באיסלנד פחד רציני מבנקים. הבנקים במדינה בקושי מנהלים חשבונות של תושבי חוץ ומרוכזים במתן שירותים ברמה בסיסית מאוד לתושבי איסלנד. גילפי מגנוסון: "כשיודעים היסטוריה כלכלית, אני בטוח שיהיה לנו שוב משבר כלכלי בשלב מסוים, אבל הוא יהיה שונה ואנחנו יותר זהירים כיום. בנינו מחדש את המערכת הפיננסית שהיא הרבה יותר חסינה ממה שהיה לנו. יש לנו מסגרת חוקית ומסגרת רגולטורית". צליל: אבל איסלנד לא באמת חזרה להיות מה שהיא היתה פעם, לפני המשבר. ב-2007, כשהכל עוד נראה ורוד, היה התמ"ג לנפש במדינה יותר מ-68 אלף דולר. בשנה שעברה הוא היה בערך 60 אלף דולר. הפוליטיקה שלה לא יציבה. היא צומחת במהירות, אבל זו צמיחה שאופיינית לאחר משבר. ישראל: וזה אולי כל הסיפור. בהרבה מדינות בחרו להיות חכמים. באיסלנד נתנו משקל גם לצדק. איסלנד אמרה שהיא לא מחלצת את הבנקים שלה – הם נפלו, אז הם ישלמו את המחיר. איסלנד גם קבעה שראש הממשלה שלה כשל כשלא התריע על הסיכוי למשבר והרשיעה אותו. הוא היה אחראי, הוא צריך לשלם את המחיר. צליל: איסלנד למדה את הלקח. העולם פחות. בשבוע שעבר הצביע הסנאט האמריקאי בעד ביטול סעיפים בחוק דוד-פרנק, חוק שהגביר את הפיקוח על הבנקים, כדי שהם לא יקחו סיכונים משוגעים כמו שהם עשו לפני 2008. פרופ' ברזיס: אני מתארת לעצמי שבאיסלנד אף אחד במשך 100 השנים הבאות, אף אחד לא יעיז לעשות זאת. אז היא חינכה, אבל היא לא חינכה את העולם. היא בסוף חינכה רק את האיסלנדים. אם אתה מאמין לערכים גדולים שקיימים בעולם, הם יצאו עם: "אנחנו עשינו צדק. אחרים יאמרו: אתם הייתם פראיירים. זה כל הסיפור". * צליל: אנחנו היינו חיות כיס. הרעיון לעשות פרק על איסלנד הוא רעיון של מאזין שלנו, ינון צדיק. תודה ינון! אם גם לכם יש רעיונות לפרקים חדשים של חיות כיס, אם יש לכם שאלות או אם סתם בא לכם לדבר: הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו, שנקראת חיות כיס. אפשר למצוא אותנו גם בטוויטר ובעמוד הפייסבוק שלנו, כאן כלכלי. ישראל: אפשר לשמוע את כל הפרקים שלנו ואת הפודקאסטים האחרים של כאן באפליקציית כאן או.די ובאתר כאן ובכל אפליקציית פודקאסטים שאתם אוהבים. צליל: תודה רבה לעורך שלנו רום אטיק. על הסאונד אסף רפפורט. תודה לשאול אמסטרדמסקי. תודה רבה ישראל פישר ישראל: תודה צליל אברהם צליל: ותודה לכם שהאזנתם
הכספומטים לא עבדו. איסלנדים מנסים למשוך כסף בספטמבר 2008. צילום: APחלק ראשון: הנפילה של איסלנד
"התרגלנו לרמת חיים גבוהה מאוד. אנחנו חייבים להתרגל עכשיו לצניחה ברמת החיים שתיקח אותנו, נגיד, חמש שנים אחורה"
וכאן, בנקודה הזו, נכנס לתמונה הגיבור המרכזי של הסיפור שלנו.חלק שני: החילוץ
צודקים ולא חכמים. פרופ' אליס ברזיס (צילום: UNU-WIDER)חלק שלישי: מאז עד היום
אבל לאט-לאט, המצב השתפר. הממשלה לא כיסתה את החובות של הבנקים, אבל כשהיא הבינה שארבעה מתוך עשרה אנשים עלולים לאבד את הבית שלהם, היא הכינה תכנית חילוץ - לא לבנקים, לאזרחים. - היא פשוט ויתרה להם על המשכנתא. היא הטילה מיסוי פרוגרסיבי חריף, העשירים שילמו הרבה יותר מהעניים, ומי שהיו לו הרבה ילדים שילם פחות ממי שהיו לו מעט. והיא גם מנעה מהם להוציא את הכסף שלהם מחוץ למדינה".
ישראל: האמת היא שהבחירה של איסלנד שלא להציל את הבנקים לא היתה רק בחירה אידיאולוגית. בניגוד לארצות הברית, לבריטניה ולכלכלות נוספות, גם אם איסלנד היתה רוצה היא לא באמת היתה יכולה. החובות של הבנקים היו פי עשרה מהתוצר שלה.
