איך עושים כסף

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן כלכלי". אתם יכולים להאזין לו פה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם

דוד בן גוריון: "לפיכך התכנסנו, אנו נציגי מועצת העם, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדת - אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת יהודית בארץ ישראל, מדינת ישראל"

צליל: ה' באייר תש"ח. למדינה החדשה היה כבר שם, היה המנון, היה דגל. אבל משהו חסר.

דנה: מתישהו בשבועות הקדחתניים האלה שלפני הקמת המדינה מישהו אומר שניה, עם מה נשלם ביום שהבריטים יעזבו? אי אפשר להקים מדינה שאין לה מטבע, אין לזה צורה

צליל: בנק ישראל עדיין לא היה קיים, והאחריות להדפיס שטרות חדשים הוטלה על בנק אנגלו פלשתינה, בנק מסחרי, שמצא בית דפוס בניו יורק ויצר בו את השטרות הראשונים של המדינה העצמאית החדשה

דנה: השטרות האלה לא קשורים אלינו בשום צורה. להגיד שסגרו אותם במקרה יהיה אנדרסטייטמנט. אין עליהם דמויות או מגן דויד או שום דבר אחר, רק את העריך - הסכום שהשטר מייצג - ורוזטות, מין מסגרות מאוירות כאלה, שנשארו משטרות סינים שהודפסו שם קודם. במילה אחת -

 צדוק אלון: "והשטרות הללו היו ממש פרווה".

צליל: זה צדוק אלון הוא מנהל מרכז המבקרים של בנק ישראל ואחד האנשים הכי בקיאים בהיסטוריה של כסף מזומן בישראל.

 צדוק אלון: "אפשר לומר שאפילו עברית כמעט לא הייתה שם, המילים שם היו כמעט לא מילים בעברית - בנק, אנגלו, פלשתינה. את המילה ישראל עצמה לא היה אפשר למצוא על השטרות האלה, רק א"י - ארץ ישראל שזה הביטוי. בכל מקרה, לא הייתה ברירה כי הייתה מלחמה והיה צורך מאוד מהר לספק אמצעי תשלום לציבור".

גנרי לגמרי. לירה א"י הראשונה

צליל: שלום, אני צליל אברהם

דנה: ואני דנה פרנק, אתם מקשיבים לחיות כיס, הפודקאסט של כאן כלכלי, והיום - פרק מיוחד ליום העצמאות השבעים למדינה

צליל: היום נדבר על מה שקרה לדבר החצי סיני חצי מה? ששילמנו איתו ואיך הוא התגלגל לשטר עם דיוקן של רחל המשוררת.

דנה: וזה די קטע, כי מטבע הוא סמל לאומי לא פחות מהמנון או דגל. למשל, אני די בטוחה שיותר אנשים מזהים את ארצות הברית עם שטר של דולר מאשר עם הנשר האמריקני. רק שהדולר נשאר באותו עיצוב משנת 1929 ואילו אנחנו החלפנו את עיצוב השטרות שלנו עשר פעמים בשבעים שנים

צליל: רגע, למה האמריקאים לא מחליפים את הדולר?

דנה: אין לזה תשובה רשמית. דיויד וולמן, מחבר הספר "The End of Money" שחוקר את תולדות הכסף בארצות הברית, אומר שהמטרה היא לשמור על יציבות המטבע. לפי וולמן, אם העיצוב של הדולר יוחלף כולם יזכרו פתאום שכסף הוא סתם חתיכת נייר שאנחנו מייחסים לה כוחות מאגיים והיציבות שלו תתערער. וכשמדברים על הדולר, המטבע שמערכו נגזר ערכם של כל המטבעות בעולם - זה די מסוכן שיציבותו תתערער ולו במעט

צליל: ולמה אנחנו מחליפים כל הזמן את השטרות שלנו?

דנה: יכול להיות שזה קשור למשהו אחר לגבי שטרות. שטרות הם לא רק דרך מתוחכמת יותר למסחר מאשר קחי עז תביאי תפוחי אדמה, הם גם סמל ויזואלי.

 שטרן: "המדינה מדפיסה כרזות, קטנות, המון ומשחררת אותן לאוויר העולם ואנחנו משתמשים בהן כל יום כל היום".

צליל: זה פרופסור עדי שטרן, שהוא נשיא בצלאל, האקדמיה לעיצוב ואמנות וגם היה חבר בוועדה השטרות של בנק ישראל שבחרה את הסדרה הנוכחית, זאת שכרגע בארנק שלכם. פרופסור שטרן, שהוא מעצב וטיפוגרף בכיר, ישב בוועדה עם כל מיני אנשי מקצוע שמשתתפים בהליך בחירת המטבע שלנו. יש שם נציגים למגזרים השונים בחברה הישראלית, יש היסטוריונים, יש נומיסמטים - מומחים לארכיאולוגיה של מטבעות, יש אפילו מומחים לבוטניקה. אבל בכל מקרה, מנקודת המבט של עדי, השימוש בכסף לקנייה הוא כמעט משני ביחס לתפקידו האחר -

שטרן: "שטרות הם בכלל כלי תקשורת, בעיקר בין המדינה לבין האזרחים. נכון שכמובן יש את תמיד את התיירים שבאים ומקבלים את השטרות, אבל ככלל הערוץ הוא תמיד בין המדינה לבין האזרחים".

דנה: המדינה מתקשרת איתנו במיליון דרכים: דרך הרדיו, דרך פרסומים בעיתונות, דרך תשדירים בטלוויזיה, דרך עמודי הפייסבוק של משרדי הממשלה, דרך כרזות ברחוב. וחוץ מלעדכן אותנו בשינויים באספקת המים או בגביית המיסים, האופן שבו התשדירים והתקשורות האלה נראים, עשויים, אמור לייצר אצלנו תחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר. ממדינה. ולכן, לפי עדי שטרן, יש דחף להחליף את השטרות: לעדכן את המסרים של המדינה.

צליל: ובכל זאת הצלחנו להקים מדינה עם השטרות הכי גנריים בעולם.

דנה: ומאז ועד היום, אנחנו לא מפסיקים לשנות אותם ולהתווכח עליהם.

קצת יותר קשור. סדרת הנופים

חלק 2 - מלחמה עם בן צבי

דנה: השטרות הגנריים של בנק אנגלו פלשתינה נשארו איתנו עד שנת 55'. שבע שנים עברו לפני שבנק ישראל קם, נעמד על רגליו והתפנה להדפיס שטרות שאשכרה קשורים למדינה - וגם אותם עיצבו מעצבים בריטיים בכלל. על השטרות משנת 55' הודפסו נופי הארץ - הגליל, המדבר, עמק יזרעאל. בצד השני היה ציור מופשט ומורכב מאוד, שהיה אמור למנוע זיוף. קשה מאוד לתאר איך זה נראה. מין ספירלות משוננות, אולי זה יכול קצת להזכיר קונכיות. כמו מה זה נראה לך, צליל?

צליל: אסור להגיד את זה ברדיו

דנה: יכול להיות שהציור היה מופשט מדי. הוא בוודאות היה מופשט מדי לנשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי. הוא שיגר מכתב נוזף לנגיד בנק ישראל, כולל השורה האלמותית "הציור המרכזי אינו מובן לי והרי יתכן מאוד רבים לא יבינוהו כמוני שאינני מבין בכלל בציורים מסוג פיקאסו"

צליל: אאוץ'.

מה זה, לעזאזל? גב של סדרת הנופים

צליל: דוד הורוביץ, הנגיד הראשון של בנק ישראל, קלט את גודל הפדיחה ותוך ארבע שנים, ב-1959, החליף את הסדרה באחת אחרת, שעיצבו יעקב צים והאחים שמיר, מהמעצבים המיתולוגיים שחיו כאן ואחראים בין היתר גם לסמל המדינה. ולפני שנדבר על הסדרה היפה מאוד שיצרו, קחו שניה לחשוב על שטרות שאתם מכירים. איך הם נראים? בדרך כלל יש בצד אחד דמות מפורסמת כלשהי - על עשרה דולרים אמריקאיים אלכסנדר המילטון, על עשר לירות שטרלינג ג'יין אוסטין, על עשר פזו מקסיקניות אמיליאנו זפטה. השטרות של האחים שמיר היו עם טוויסט: הופיעו עליהם דמויות לא מפורסמות. יש פה מסר סוציאליסטי חריף - המדינה בת 11, ועל השטרות שלה מופיעים אבטיפוסים של הישראלים האידיאלים. חיילת נח"ל. דייג. מדען. ועל השטר הכי גבוה - חמישים לירות - שני חלוצים.

ריזינגר: "אני לא מבקר את התקופה".

דנה: לאיש הזה קוראים דן ריזינגר, והוא כוח טבע.

ריזינגר: "את תציגי אותי, אני לא מדבר על עצמי"

דנה: "אתה לא מדבר על עצמך?"

ריזינגר: "מה יש להגיד"

דנה: אז אני אציג אותו: דן ריזינגר עיצב כמעט כל לוגו ישראלי שאתם יכולים לחשוב עליו - כולל אל-על וטמבור והבימה וגם מאות דברים אחרים, בין היתר, עיטורי המופת של צה"ל. חוץ מזה, הוא ישב בוועדת בנק ישראל לעיצוב שטרות ומטבעות בשנות השבעים וגם בסדרה הנוכחית. הוא גם זוכה פרס ישראל לעיצוב לשנת 1998. התקופה שריזינגר לא רוצה לבקר התאפיינה במסר אחד משמעותי -

ריזינגר: "התקופה הייתה בדגש על העובד, העובד החדש, היהודי, הישראלי, שהוא דייג וטרטקטוריסט. לתת כבוד לעבודה. היום יש המון כבוד לאלה שעושים כסף מכסף. זה שהולך לעבוד בארבע בבוקר שתיים בבוקר הולך לים לדוג דגים - כבר נשכח. השאלה כמה עולה הדג. ובאמת, למה לבזבז משאבים וזיכרון כזה יקר על מישהו שלא קיים, כמו הדייג הזה שהמציא אותו?"

חיילת נח"ל מומצאת, סדרת האחים שמיר

צליל: על גב השטרות של אותה סדרה, אותם עיצב יעקב צים, יש ממצאים ארכיאולוגיים, כמו קברי הסנהדרין ומגילות ים המלח. זאת בעצם הפעם הראשונה שהאלמנטים האלה נכנסו לעיצוב, והם מלווים עיצוב של שטרות ומטבעות ישראלים עד עצם היום הזה. למשל, מטבע השקל שיש לכם עכשיו בארנק מעוטר באלמנטים ממטבעות מתקופת יוחנן הורקונס, ועליו וגם על מטבע של עשרה שקלים כתוב בכתב עברי עתיק. הנבל על מטבע של חצי שקל לקוח מחותם עברי עתיק המתוארך לתקופת בית ראשון.

דנה: למה ארכיאולוגיה? הנה הסבר שנתן שמואל אביעזר, סגן ראש מחלקת המטבע בבנק ישראל, בראיון בקול ישראל בשנת 1982:

כתב: "מר אביעזר, אתה יודע איך עושים כסף  איך הוא יראה?"

אביעזר: "המטבע החדש שיונפק מחר ישא את תמונה של ספינה מתקופת הורדוס ארכילאוס, 4 לפנה"ס. כדרכנו אנחנו מעתיקים מוטיבים שהופיעו על מטבעות יהודיים עתיקיים, לפי המסורת - חדש ימינו כקדם". 

דנה: ההקפדה על שילוב ממצאים ארכיאולוגיים היא לא עניין אסתטי. זה ממש חלק מהפרויקט הציוני. עדי שטרן אומר את זה תכלס - 

 שטרן: "המדינה מבקשת ליצור גשר בין העת העתיקה לבין ההווה ולהוכיח את בעלות העם על הארץ. היינו כאן קודם, היינו כאן תמיד".

דנה: זה אותו הדחף שגורם למדינה לתת לישובים חדשים שמות עתיקים, שגורם לעיתונים לעברת את השמות של מלכות היופי הישראליות, אותו הדחף שגרם לנו להכיר את הנזל וגרטל רק בתור עמי ותמי. הדחף להתעלם מהגלות. הדחף הזה השפיע גם על עיצוב האותיות על השטרות - כך שבמשך עשרות שנים היו על השטרות רק אותיות שנראות עתיקות. נדבר על זה עוד בהמשך

קברי הסנהדרין. הארכיאולוגיה לא נבחרה במקרה

צליל: בכל מקרה, הסדרה של האחים שמיר ויעקב צים, סדרה ב' של הלירה המכונה סדרת הדמויות שרדה עשר שנים. אבל לחברה שחיה בישראל בשנת 1969 כבר לא ממש התאים הרעיון של שימוש בדמויות אנונימיות.

חלק 3 - סדרת האישים

כתב: "מהבוקר שווה הרצל אחד עשרה ביאליקים".

צליל: אלה שידורי קול ישראל מיום שישי באוגוסט 1970, שמבשרים על המהפכה

כתב: "בעתיד יהיו 5 ביאליקים שווים ויצמן אחד ושני איינשטיינים יהיו שווים ביאליק אחד אינני עוסק כמובן בהערכת אישים כי אם בשטרות הכסף הנושאים את דיוקניהם. ח"נ ביאליק מציץ אלינו מהבוקר על גבי שטר בסך 10 לירות שנכנס היום למחזור. דב אשבל, מנהל המחלקה להוצאה של בנק ישראל, סיפר לכתבנו כיצד מתי מדוע והיכן מדפיסים את כספנו"

אשבל: "בד"כ אנחנו לא נוהגים להדפיס על שטרות, או לא נהגנו אף פעם, והנה אנחנו מתכננים דמויות של אנשים החיים עמנו כיום. אבל להנציח גדולי הדור בציונות, בישראל כמו הנשיא ויצמן, או פרופ איינשטיין, או הרצל או ביאליק - מצאנו זה לנחוץ. נוסף לכך דמות על שטר היא אפקט בטחוני שהציבור מתרגל במשך הזמן להכיר אותו וזה עוזר כמנע נגד זיופים".

ביאליק על שטר. שווה שני איינשטיינים?

דנה: "במילים אחרות, סביר להניח שלא הייתם שמים לב אם הדייג האנונימי על שטר הלירה הישן היה מקבל זקן או משקפיים, אבל כשזה הפרצוף של הרצל, גם זיוף קל שבקלים יבלוט".

אשבל: "החידושים הם צורת הנייר הטובה יותר ונוסף על כך עבר תהליך של כיסוי פלסטי נגד זיעה, במיוחד נייר העמיד במזג האוויר הטרופי שלנו"

כתב: "כלומר, עכשיו נוכל להתרחץ עם השטר בים"

אשבל: "יש להניח כן אבל הוא יצא רטוב, אם לא ירד ממנו הצבע תיגש איתו לבנק ישראל להחלפה".

חלק 4 - השקל 

צליל: כבר אמרנו שהמטבע של ישראל נסגר בצורה די אקראית, תוך כדי הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. ובשנות השישים עלתה יותר ויותר השאלה מה נסגר עם השם הלועזי לירה, שקיבלנו מתנה מהמנדט הבריטי. ב-4 ביוני 1969 עבר חוק בכנסת שהגדיר את שם המטבע הישראלי שקל. זה היה אחלה חוק, אבל מאחר שלא נקבעה בו מסגרת זמנים, עברו אחת עשרה שנים לפני שעברנו לשם המקראי, שקל. בעת החלפת שם המטבע, הלירה הארצישראלית הייתה חלשה יחסית ושער החליפין נקבע 10 לירות לכל שקל.

שקל משנת 1980 - סדרת שערי ירושלים

דנה:  כדי שהמעבר יהיה חלק עיצוב השטרות לא שונה בכלל. רק השם התחלף. ואולי לכן העם לא התמוטט עם המעבר מלירה לשקל. הנה כתבה מיום המעבר, פברואר 1980. זה אגב גבי גזית

גבי גזית: "פקידי הבנקים ציפו היום בחשש מה לציבור מסתער שיבוא להחליף לירות בשקלים, אבל הציבור אומר - יש זמן, לא בוער, ובאופן כללי הייתה  היום תנועה רגילה בסניפי הבנקים. כך היה גם בחיפה, גם אם איננה מייצגת, ובסניפי הבנקים שבהם סייר כתבנו דני נישליס"

לקוח: "אין לך? איך זה אין לך שקלים?"

פקידה: "אין לי כי לא קיבלנו"

"מה, זה נגמר כבר?"

"זה לא נגמר, זה עוד לא התחיל"

דני נישליס: "בבנקים בחיפה לא הייתה כל בהלה, ולא התנפלות על הדלפקים. מדי פעם בא לקוח שאגב פעולה שגרתית ביקש להחליף כמה שקלים בגלל סקרנות"

דנה: אז ההתחלה של השקל הייתה ממש רגועה. אפילו מנומנמת. אבל תוך זמן קצר נקלענו לאינפלציה חריפה. שנתיים מיום השקת השקל, ב-1982, השקל היה שווה לשתי לירות שלפני ההחלפה. כלומר המטבע איבד חמישית מערכו. ב-1984, שיעור האינפלציה הגיע ל-400%. האינפלציה בישראל, או בעצם ההיפר אינפלציה, ראויה לפרק מעמיק משלה. אבל אנחנו נצמד היום לזווית צרה מאוד: הזווית של האדם הפשוט שרואה איך, ככל שהמטבע נשחק, צריך להסתובב עם סטפות גדולות יותר ויותר

גולדה על שטר עשרת אלפים שקלים. הגזמה

צליל: כיכר לחם אחיד פרוס עלתה ב-1980 שקל ארבעים. בפברואר 1984 הוא עלה 16.75. ביולי 84אותה כיכר, באותו משקל, עלתה 107 שקלים. וכיוון שהערך של הכסף ירד כל כך מהר, היה צריך להדפיס שטרות חדשים בעריכים הרבה יותר גבוהים, כדי שאנשים לא יצטרכו להסתובב עם כמויות עצומות של נייר. הדפסת שטרות חדשים נעשתה ללא הרף. סדרת השקל הראשונה היא הכי גדולה שהייתה לנו, עם תשעה עריכים: 1, 5,  10, 50, 100, 500, 1,000 ו- 10,000 שקל.

דנה: עד 83', ככל שעריך השטר היה גבוה יותר כך השטר עצמו היה ארוך יותר, מה שהיה משמעותי במיוחד לעיוורים. אבל כשהדפיסו את השטר החמישי של הסדרה - שטר של חמש מאות שקלים, עם הברון דה רוטשילד - הבינו בבנק ישראל שבקצב הזה הם יצטרכו לייצר שטרות עצומים באורכם, והפסיקו בבת אחת. במשך שלושים שנה, הדפיסו בבנק ישראל שטרות באורך אחיד. רק ב-2014 בנק ישראל נרגע, הבין שהאינפלציה לא עומדת לחזור, וייצר את הסדרה הנוכחית, שבה העשרים הוא הקצר ביותר והמאתיים - הארוך ביותר.

צליל: עם הדפסת שטר ה-10,000, של גולדה מאיר, בשלהי שנת 1984, המאמצים לייצב את האינפלציה נכנסו להילוך גבוה במיוחד. בין היתר, הוחלט על הצעד הקיצוני של החלפת המטבע, מהשקל לשקל החדש, בו אנחנו משתמשים עד היום. ב-85' שער ההמרה בין השקל לשקל החדש הייתה 1000 שקלים לש"ח, כלומר להוריד שלושה אפס.

שתי הסדרות הקודמות לא היו רחוקות מהסדרה הראשונה של השקל החדש מ-1985: אומנם היו פחות שטרות, כי האינפלציה נרגעה, אבל עגנון, שרת ושזר נשארו על השטרות במשך שלושים שנה. בשנת 1995 גולדה נושלה ממקומה על שטר של עשרה שקלים שהפך למטבע.

דנה: להתראות לכם דמי כיס חמודים. להתראות גולדה עם שפם. בשנת 99' הודפס שטר עם דמותו של יצחק בן צבי שהשלים ארנק מלא בגברים.

צליל: אבל לא עוד!

דנה: לא, לא עוד.  

גולדה על עשרה שקלים חדשים. שלושה אפסים פחות

חלק 5 - הסדרה הנוכחית

צדוק אלון: עם ישראל הוא עם של רוח.

דנה: זה צדוק אלון מבנק ישראל והוא נדרש לשאלה מדוע בסדרה הנוכחית יש רק משוררים - אלרתמאתיים, מאה גולדברג, שטרניחובסקי ורחל, שלא היה לה יותר מדי הומור גם בחייה.

צדוק אלון: "עם שמתאווה לדברים רוחניים, רוצה לחיות בשלום עם שכניו, רוצה להתעסק בדברים רוחניים של שירה, של ספרות, ולאו דווקא בעניינים ארציים אלא שבאמת הוא רואה את עצמו כאיש הספר במובן ההיסטורי של הדבר הזה ואני חושב שזה מכובד וראוי".

דנה: זה סיפור נחמד, אבל לא מדויק.

יעקב אחימאיר: "עניין אחר: בעוד שנתיים יחליף בנק ישראל את השטרות במחזור והדמויות על כל השטרות יתחלפו. הרצל, בן גוריון, בגין ורבין יחליפו את משה שרת, שי עגנון יצחק בן צבי וזלמן שזר".

דנה: יעקב אחימאיר לא משקר- בשנת 2009 הודיע בנק ישראל על הדמויות שבחרה וועדה ברשות השופט טירקל. אבל זה לא ממש הלך להם. משפחת בגין התנגדה בתוקף לייצר שטר עם דמותו של רוה"מ לשעבר. הבגינים לא הסכימו להסביר את הסירוב, לא אז וגם לא כשפנינו אליהם היום. מבחינת בנק ישראל זה היה בעייתי - כי לך תאזן את רבין אם אין לך ראש ממשלה אגדי מהימין כמו מנחם בגין. ב-2010 הציע נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר, פשרה שתכלול את עגנון, את רחל ואת רבין - וגם זה נפל, וכך הגענו לסדרת המשוררים הנוכחית.

נשיא המדינה, רובי ריבלין, בוחן את הסדרה החדשה בטקס ההשקה (צילום: זינדל, פלאש 90)

צליל: כלומר המסקנה היא שבחרנו במשוררים כי זה לא מעורר מחלוקת, בניגוד לפוליטיקאים

דנה: בואי נגיד שגם בבחירה בארבעה משוררים הבנק לא הצליח לדלג מעל הברדק כפי שרצה. הייתה מחאה נגד היעדר המשוררים המזרחים מהשטרות. אבל מעבר לזניחת הפוליטיקאים, בסדרה הנוכחית נעלמו מהשטרות (אם כי לא מהמטבעות) גם שני אלמנטים חשובים אחרים שליוו אותנו לאורך כל הדרך: הארכיאולוגיה והאותיות בעלות המראה העתיק, מה שנקרא אותיות סריפיות. להסבר בנושא הפונט הסריפים, הזמנו את אורנה ריטשטיין, שהיא מעצבת בכאן כלכלי ולקחה חלק משמעותי מאוד במחקר השטרות שלנו.

אורנה: בעצם כל הפונטים בעולם מתחלקים לשני סוגים: סריפים וסן-סריפים. אתם יודעים שמדובר בכתב סריפי כשהאותיות מסתיימות בתגים - כלומר במין סימנים שלכאורה מחקים את סימני הכתיבה בציפורן או באיזמל. כל ספרי הקודש בעברית נכתבו ועדיין נכתבים בפונט סריפי. למעשה, הפונט הכי נפוץ בשפה העברית, פרנק-ריהל, שבו מודפסים הרוב המכריע של דברי העיתונות והספרות בעברית - הוא פונט סריפי. הפונטים הסן סריפיים, חסרי התגים, הם פונטים כמו אריאל שבו כתוב הוואטסאפ שלכם. מבחינת עיצוב האותיות, מה שנקרא, טיפוגרפיה, הקמת המדינה דווקא לקחה אותנו אחורה בזמן: הדברים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות חלחלו אל השפה העיצובית שהתפתחה במדינה החדשה. ובאמת אנחנו יכולים לראות שהרבה פונטים שנוצרו דווקא בתקופה החדשה הזאת מדגישים את המאפיינים הסריפיים.

ריזינגר: "אני זוכר למדתי כתב בשיעורי קליגרפיה בבצלאל לפני 50,60 שנה בדיוק לפי האות של המגילות הגנוזות. זה היה נקרא כתיב מגילות. בדיוק אותו דבר".

צליל: זה שוב דן ריזינגר. לדעתו דרך אגב העיסוק באותיות בא על חשבון דברים אחרים וחשובים לא פחות.

ריזינגר: "אם אנחנו מדברים על איפה המורשת הוויזואלית שלנו - היא לא משהו. המורשת שלנו אני טוען זה רק האות העברית".

דן רייזינגר. מה כבר יש להגיד? (צילום: ליאור פז)

דנה: ומכל מקום, בארנק שלנו כבר אין סריפיות. הכתב על השטרות היום לא מתאמץ להראות עתיק. להפך

 שטרן:  "הוא פונט סן סרפי - הוא נקי ופשוט ועכשווי, הוא פונט שנקרא נרקיס חדש, שעוצב כמדומני בסוף שנות ה-80 ע"י צבי נרקיס"

דנה: צבי נרקיס אגב עיצב שטרות בעצמו, בין היתר בסדרה הראשונה של השקל החדש, שנכנסה ב-1985. 

צליל: מדובר בסדרה שהיא, במילה אחת, מינימליסטית. השטרות מאוד נקיים וריקים, אין סממנים לאומיים, אין סממנים דתיים

דנה: תראי, בעבר כלי תקשורת חשוב מאוד, אפילו מרכזי, של המדינה - כי לא היו ממש אמצעים אחרים לתקשורת ויזואלית. אולי בעידן האינטרנט והתקשורת הדיגיטלית זה קצת פחות דחוף לתקוע את כל המסרים בעולם על חתיכת נייר אחת

צליל: אז מה זה אומר, שאין יותר משמעות לעיצוב של השטרות? שסתם בחרנו שני משוררים ופונט מגניב כי הם יפים לנו בעין, בלי לנסות להעביר אף מסר?

דנה: אל תגזימי, לא חזרנו לסדרה הסינית ההיא הראשונה. היה פה מחשבה

עדי שטרן: "במובן הזה הבחירה בשטרות, וזה חלק ממה שהוועדה ניסתה לעשות ואני רוצה לקוות שהצלחנו זה כן לבחור בעיצוב שהשפה העיצובית עצמה בהתעלם מהדימויים משדר משהו נכון למדינת ישראל היום. משהו שהוא עדכני ופה אני רוצה לומר משהו חיובי ואופטימי: משהו שהוא עדכני, שהוא מודרני, שהוא נקי, שהוא אוויררי, שהוא מאיר עיניים במובן הטוב של המילה. ואני חושב שהשטרות הישראלים היום הם כאלה". 

דנה: אתה חושב אבל שזה משקף את ישראל?

עדי: "אני רוצה לחשוב שכן. אם לא תמשכי אותי במילים לתוך הפוליטיקה, אני חושב שכן. וצריך לומר, כן, יש הרבה דברים נפלאים בישראל, ובמובן הזה השטרות האלה ברובד לא מוחצן לגמרי, לא חד משמעי, המסר הזה עובר, אני חושב". 

עדי שטרן. יש דברים נפלאים (צילום: ליאור פז)

סיום

צליל: יש משהו שמטריד אותי

דנה: כן צליל מה מטריד אותך

צליל: למה אנחנו מחליפים את השטרות כל כך הרבה?

דנה: תראי, יש לזה גם סיבות טכניות. בראיון שהשמענו עם ד"ר אשבל משנות ה-70 הוא אומר משהו מרתק. אנחנו צריכים להדפיס שטרות מכל מיני סיבות. מאחר שאנחנו מדפיסים בחו"ל, עדיף לנו מעל כמות מסוימת של שטרות כבר להחליף את הסדרה. כי תחשבי ששטר שעדיין לא נכנס לשימוש הרבה יותר בטוח לשינוע מאשר שטר שכבר נכנס לשימוש.

אז זאת סיבה אחת. מעבר לזה, יש באמת עניין טכנולוגי של איך מדפיסים ואיך משיגים את הזייפנים.

אבל כמו שאמרתי בהתחלה, מטבע של מדינה אמור להיות אחד מסמליה. הוא אמור לייצג את האופי של המדינה, ולהיות כרטיס הביקור שלה. אנחנו אומנם בני שבעים, אבל בגילאים של מדינות, אנחנו בגיל ההתבגרות אם לא צעירים מזה. ואין מנוס מלומר - אנחנו עדיין לא יודעים מה לכתוב על כרטיס הביקור שלנו.

-

צליל: עד כאן חיות כיס להיום, אני הייתי צליל אברהם תודה רבה לדנה פרנק

דנה: תודה לך צליל. תודה לעורך התוכנית, רום אטיק, תודה לאסף רפפורט טכנאי ההקלטה. תודה מיוחדת לשלומי בנעטיה ומעל לכל תודה לסטודיו של כאן כלכלי - סוהיני טל, אורנה ריטשטיין וטל הירשנזון - שנרתמו בהתלהבות אדירה לכל פרויקט השטרות.

צליל: וחג שמח.

דנה: בהחלט