עם סיום המבצע, אמורים תושבי עוטף עזה ויישובי הדרום לשוב לחייהם. אבל מי אחראי לפצות את העובדים והמעסיקים שהיו נצורים בבתיהם או נאלצו לסגור שעריהם בתקופת המבצע?
עסקים ביישובי העוטף כבר מכוסים בחקיקת קבע. כלומר, אם הורו על סגירת העסקים, במצב כזה, סגירה של 24 שעות ויותר תזכה אותם בפיצוי שקבוע בחוק.
אבל מה יקרה עם כל המצבים האחרים? התושבים שנדרשו להישאר בביתם, העסקים שנסגרו מחוץ לאזור עוטף עזה?
לאורך השנים המדינה לא מחוקקת חוקי קבע שמגדירים פיצוי במצבי חירום ומבצעים צבאיים. משך הזמן הממוצע מסיום מבצע ועד להחלטות פיצויים וחקיקה תואמת, נע בין ארבעה חודשים לחצי שנה, ואף יותר. בפועל? ברוב המקרים המעסיקים עושים מימון ביניים למדינה. כלומר, הם משלמים את שכר העובדים שנעדרו, מתוך הערכה שבסוף המדינה תפצה אותם איכשהו.
מה לגבי עסקים שנפגעו בעקבות המבצע? למשל המסעדות, בתי הקפה באזור הים?
עבור עסקים באזור הדרום, מחוץ לעוטף, שם הפיצוי תלוי בחקיקה. בעבר ניתן פיצוי על יחידה במחזורים או על בסיס תשלום שכר לעובדים. כשחושבים על כך שכרגע אנחנו בתקופת בחירות, על אף הרצון להיות חברתיים, סביר שייקח זמן עד שנגיע ליישום מתווה הפיצויים לעובדים שנעדרו, ולעסקים שנאלצו לסגור שעריהם בהוראת כוחות הביטחון.
