למה רוסיה החליטה לפלוש למדינה ריבונית ששכנה לה? האם אלה רק השאיפות האימפריאליסטיות של פוטין? האם זה החשש מהתפשטות נאט"ו? אולי זה רק הפחד של פוטין מהתפשטות הדמוקרטיה המערבית עד הגבול הרוסי? ואולי זה גם הדברים האלה, אבל גם מלחמה על נפט? או ליתר דיוק, האם זו עוד מלחמה על נפט ועל שליטה במקורות אנרגיה? איך הניסיון לבנות עולם אמיץ חדש שבו קשרים כלכליים בין מדינות היו אמורים לעצב את השלום העולמי, עשה בדיוק ההיפך? ברוכים הבאים לעוד מלחמת אנרגיה עולמית.
האזינו לפרק חדש בהסכת חיות כיס
"הרוסים לא יכולים להרשות לעצמם כשיש להם כאלה הכנסות משמעותיות מנפט ומגז, שיהיה להם צינור עוקף שלא תחת חסותם. אז כל מקום שיפגעו בהם בהכנסות - הם נכנסים שם", מסביר ד"ר יוסי מן, מרצה באוניברסיטת בר אילן ועמית מחקר במכון אבא אבן באוניברסיטת רייכמן, אחד המומחים הגדולים בישראל לשוק הנפט העולמי.
בשביל להבין למה ד"ר יוסי מן חושב שהמלחמה באוקראינה היא גם מלחמת אנרגיה ומלחמה על שליטה בהכנסות מנפט ומגז, יש להבין את מפת הנפט העולמית. ייצור הנפט העולמי מגיע בערך ל-98 מיליון חביות ביום. מתוך זה, רוסיה לבד מייצרת כ-11%, כשהרוב המוחלט של הייצור משמש אותה לייצוא ולא לצריכה עצמית.
"המשבר הוא בעצם משבר שנובע מזה שרוסיה היא יצרנית סופר חשובה בשוק הנפט העולמי. עם ייצור מקסימלי של כ-8 מיליון חביות ביום. המיקום של רוסיה הוא חסר תקדים, הוא שולח זרועות גם לאירופה, לאסיה ובעיקר לשווקים היפנים והאסייתיים וזה הכוח האמיתי של רוסיה", מסביר ד"ר מן. "למעשה, אנחנו צריכים לדבר על רוסיה וסעודיה כאותו הדבר. הן מתחרות על הבכורה מי מייצאת יותר, זה עניין של עונתיות. בחורף לרוסים יותר קשה בגלל השלג ולסעודים יש תקופות שיש להם פחות יכולת, אבל הן שתי יצואניות הנפט הגדולות בעולם".
רוסיה היא שחקנית מאוד דומיננטית בשוק הנפט העולמי, שנשלט על ידי אופ"ק – הקרטל העולמי של המדינות שמייצרות ומייצאות נפט. באופ"ק חברות: סעודיה, איחוד האמירויות, עיראק, כוויית, איראן, אלג'יריה, ניגריה, גבון, לוב, קונגו, גינאה המשוונית וונצואלה. ביחד מדינות אופ"ק מייצרות בערך רבע מהנפט שמיוצר בכל יום.
רוסיה לא חברה באופ"ק, היא שחקנית עצמאית, אבל היא עדיין מאוד דומיננטית בשוק הזה. למשל, גם קזחסטן ואזרבייג'ן מייצרות ומייצאות נפט והן תעשנה מה שרוסיה תגיד להן. רוסיה נהנית מהשפעה משמעותית על חלק ממדינות אופ"ק. במפה הגלובלית רוסיה נמצאת ביחסים טובים מאוד עם איראן ועיראק ולכן משפיעה על ההחלטות שלה.
היחסים בין רוסיה לסעודיה מאוד מתוחים, כי כל אחת רואה את עצמה מובילה את שוק הנפט הגלובלי. בתחילת 2020, כשפרצה מגפת הקורונה העולם נכנס למיתון כלכלי, אנשים הסתגרו בבתים והפסיקו לצרוך, הביקוש ירד ולא היה צורך בכל כך הרבה נפט. סעודיה ביקשה לקצץ עוד יותר בתפוקת הנפט, אבל רוסיה התנגדה ובסופו של דבר ההתנגשות הזו בין רוסיה לסעודיה הובילה לצניחה של עשרות אחוזים במחירי הנפט בבת אחת, עד שנמצאה פשרה ותפוקת הנפט קוצצה. מאז מחיר הנפט באמת עלה באופן עקבי.
בערך חצי מהייצוא של רוסיה הוא ייצוא של אנרגיה – בעיקר נפט וגם גז טבעי ופחם. אם מסתכלים לאן רוסיה מייצאת את כל מקורות האנרגיה האלה אפשר לראות התפלגות בין מזרח ומערב. סין לבדה קונה 18% מהנפט שרוסיה מייצאת, גם יפן לוקחת אחוזים ניכרים ומדינות נוספות במזרח. בצד המערבי נמצא את כל מדינות אירופה – מהולנד, שהיא צרכנית הנפט הרוסי הגדולה ביותר באירופה, דרך גרמניה שמייבאת המון נפט וגז רוסי, עד טורקיה, שמחצית מהגז שהיא מייבאת מגיע מרוסיה. זו הייתה תמונת המצב כשפרצה המלחמה.
ככל שהפלישה של רוסיה לאוקראינה העמיקה, כך מחיר הנפט קפץ גבוה יותר. ערב הפלישה מחיר הנפט היה 94 דולר לחבית. ב-8 במארס, שבועיים מתחילת המלחמה מחיר הנפט עמד על 139 דולר לחבית. בפעם האחרונה שהיינו בסביבת המחיר הזה זה היה בשנת 2008, סביב המשבר הכלכלי העולמי. הנשיא האמריקני ג'ו ביידן הכריז על חרם הנפט הרוסי אבל מחיר הנפט לא ממש עלה בעקבות הכרזה זו. כנראה בגלל שארצות הברית לא באמת מייבאת הרבה נפט מרוסיה. להכרזה יש חשיבות סמלית אסטרטגית, אבל ברמת ההשפעה המיידית שלה על שוק הנפט, היא לא כל כך דרמטית.
המבצר של פוטין | האזינו להסכת חיות כיס
"בסופו של דבר ארצות הברית לא תלויה ברוסיה. מקורות האנרגיה שלה לא מגיעים משם. השאלה הגדולה היא האם זה יהיה דומה לחרם שהטילו על איראן? ההיסטוריה מלמדת אותנו שתמיד יגיעו החכמולוג, המדינה החכמולוגית, שתקנה את הנפט. גם באיראן אנחנו רואים דליפה בשנה האחרונה של יותר ייצור נפט למרות האמברגו. בנוסף צריך לזכור דבר נורא חשוב, בסופו של דבר הסינים כנראה ימשיכו לקנות", אומר ד"ר מן.
השאלה שעולה היא אם יש אמברגו, אז איך הנפט זולג בכל זאת והשוק מוצא דרך להעביר את הסחורה המוחרמת מצד אחד לצד שני? בסופו של דבר, כשהנשיא ביידן אומר – לא קונים יותר נפט רוסי, זה לא שהוא מורה לגוף ממשלתי לעשות את זה. עיקר הקונים של הנפט הן לא ממשלות, אלא חברות מסחריות. חוץ מזה, נפט הוא לא רק נפט. הוא לא רק משאב טבע שכלכלת העולם תלויה בו, שההפקה שלו והשימוש בו פוגעים באקלים בצורה חסרת תקנה. נפט הוא גם סחורה פיננסית, או ליתר דיוק, החוזים העתידיים על הנפט.
"לחוזה עתידי יש כמה כללים. קודם כל המחיר שנקבע בזמן הקנייה הוא המחיר שתקבל אותו לא חשוב מה יקרה בתאריך שנקבע. יש לו היבטים של הכמות שקנית, זאת אומרת שיש כמות מאוד ברורה שצריך להתחיל איתה, לצורך העניין בשוק הנפט אנחנו מדברים תמיד על אלף חביות", אומר ד"ר מן. אז בעצם אנחנו יכולים להיכנס לבורסה, לקנות חוזה עתידי על נפט ב-120 דולר ולקוות שהמחיר יעלה, או למכור את החוזה במחיר קצת יותר גבוה ממה שקנינו ולעשות רווח מהיר, בלי שפגשנו חבית נפט אחת בדרך.
הרוב המוחלט של המסחר בנפט הוא בכלל לא מסחר בנפט, אלא מסחר במסחר בנפט. כלומר, אנשים שמהמרים אחד מול השני מה לדעתם יהיה מחיר הנפט בעוד שבוע או חודש, כשלאף אחד מהם אין שום כוונה להשתמש בנפט הזה. זה לא קורה רק בשוק הנפט, זה קורה בכל שוק הסחורות. מאז תחילת המלחמה כמעט כל שוק הסחורות מתנהג כאילו מישהו הזריק לו סטרואידים.
חוזים עתידיים
"הדוגמא הפשוטה ביותר זה חקלאי שצריך לזרוע זרעים ולקצור את התבואה שלו בעוד מספר חודשים. בשביל האופרציה הזו הוא צריך לקחת הלוואה מהבנק, לקבל את הכסף כדי לקנות זרעים, ציוד ולחיות עד שיש תבואה. הבעיה היא שהמחירים בשוק משתנים בכל יום, הוא מסתכל על מחיר החיטה היום ומחיר חיטה רווחי עבורו. הוא לא יכול לדעת מה יהיה מחיר החיטה בשוק כשהוא ימכור אותה. אם המחיר יעלה, הוא הרוויח הרבה כסף, אבל אם המחיר של החיטה יירד, הוא חושף את עצמו לסיכון שהוא לא יוכל להחזיר את ההלוואות שלו", מסביר איתי צישנבסקי, כלכלן ומחבר הבלוג תועלת שולית.
החוזה העתידי נועד להגן על החקלאים בדיוק מפני סיכונים אלה. במקום שהחקלאי לא יידע מראש בכמה הוא ימכור את החיטה שלו, הוא מקבל חוזה חתום מראש עם התחייבות לקנות את החיטה במועד מסוים, בכמות מסוימת, באיכות מסוימת ובמחיר מסוים. אם זה עובד טוב בחיטה, אין סיבה להשאיר את זה רק בחיטה. כך חוזים עתידיים התרחבו בהדרגה לכל סחורה שאתם יכולים לעלות על הדעת.
העניין הוא, שעם כמה שברציונל חוזה עתידי הוא מכשיר טוב שנועד גם לשכלל את השוק וגם להפחית זעזועים, לגרום למחירים להיות יציבים יחסית, גם ההיפך יכול לקרות. עצם המסחר בחוזים העתידיים יכול לנפח בועות מחירים שאחרי זה מתפוצצות בקול גדול. זה מה שקרה למחירי החיטה בין השנים 2006-2008, כשהמסחר בחוזים עתידיים פשוט העלה את המחיר עוד ועוד. לא היה מחסור אמיתי בחיטה בשנים האלה, אלא הרבה מאוד ספקולנטים שחשבו שהם יוכלו לעשות רווח מהיר, אז הם קנו חוזים עתידיים על חיטה ואז רבים אחרים ראו אותם עושים את זה וגם קנו חוזים עתידיים על חיטה והמחיר פשוט התנפח עוד ועוד. אנחנו מדברים על עלייה של 300% בשנתיים וקצת.
"זה הרבה אווירה של גאו-פוליטיקה, כמו שאנחנו רואים התנודתיות במחירי הנפט נורא חמורה עכשיו, זאת אומרת אם התחלנו את השבוע ב-130 דולר לחבית, אתמול ירדנו ל-103 דולר. אנחנו מבינים שאנחנו בשוק מאוד סנטימנטלי ולא שוק פיזי. יש ניתוק בין החוזה הפיזי לחוזה העתידי שהוא הרבה יותר מושפע מהסנטימנט", מסביר ד"ר מן.
הניתוק בין החוזה הפיזי לחוזה העתידי אומר שחלק מהמחיר שבו הנפט נמכר, מגלם את הסיכון להתפתחויות שקשה מאוד לחזות אותן כרגע. כלומר, אם מישהו רוצה לקנות חוזה עתידי על נפט לעוד חודש או חודשיים, באיזה מחיר למכור לו את הנפט? אם המלחמה באוקראינה תימשך, יכול להיות שצריך למכור את הנפט במחיר גבוה יותר. אבל אם המלחמה תיגמר, אולי המחיר בכלל צריך להיות נמוך יותר? איך יודעים להעריך ולתמחר את הסיכונים האלה?
"אתמול בערב מחירי הנפט בארצות הברית עמדו על 126 דולר לחבית. לפתע איחוד האמירויות הודיעה – היא שחקנית חשובה בשוק הנפט העולמי ויש לה יכולת חשובה להגדיל בצורה די מהירה את התפוקה שלה, היא הודיעה שהיא שוקלת להגדיל את תפוקת הנפט שלה. בתוך כמה שעות, מחיר הנפט שאותו התחלנו עם המשבר של 130 דולר ירד ל103 דולר. השוק נורא מושפע מהידיעות וחוסר הוודאות", אומר ד"ר מן.
מלחמות הגז
עם כל הכבוד לנפט ולאמריקה, זה רק צד אחד בסיפור של מלחמת האנרגיה. צד אחר שלו הוא הצד האירופי, שם זה סיפור גם על נפט וגם על גז ובעיקר – סיפור על יבשת אחת שמאוד תלויה בדלקים שמגיעים מרוסיה.
"צריך להגיד שמה שקרה זה תרחיש שהאיחוד האירופי תמיד ראה אותו. כבר ב-2002 האירופאים כתבו מסמך נורא יפה, הם כתבו שהם לא יכולים להישען על רוסיה. כבר אז הם הבינו את הצורך באנרגיה מתחדשת. אז זה לא תרחיש שהם לא חלמו ולא חשבו עליו", אומר ד"ר מן.
מלחמת האנרגיה הגדולה הראשונה הייתה בשנות ה-70 – שנות משבר הנפט. אחרי מלחמת יום כיפור מדינות ערב שחברות באופ"ק החרימו את ישראל והחרימו את כל המדינות שסייעו לישראל ולא מכרו להן נפט. הדבר הזה יצר משבר אנרגיה אדיר שהקפיץ את מחירי הנפט לשמיים והיה אחד הגורמים העיקריים שיצרו גל עולמי של אינפלציה שנמשך עמוק לתוך שנות ה-80.
בשנת 2006 ו-2007 היו שני אירועים קריטיים שיעזרו לנו להבין את המלחמה הנוכחית באוקראינה. כי הסכסוך הנוכחי הוא סוג של המשך אלים לסכסוכים קודמים בין רוסיה לאוקראינה, שהיו כלכליים נטו. סכסוכים על גז.
בצפון מזרח רוסיה, בקצה סיביר, שם נמצאים שדות הגז הטבעי הגדולים של רוסיה. הגז נכנס לצינורות ועושה את כל הדרך מערבה. 80% מהגז שרוסיה מזרימה לאירופה זורם דרך אוקראינה. רוסיה מספקת גז גם לאוקראינה, שמצידה גובה דמי מעבר על כך שהצינור עובר בשטחה. שתי המדינות אמורות להתקזז ביניהן כספית, רק ששום דבר בסיפור הזה ובהתחשבנות הזו לא עובד חלק.
"ב-2006 היה סכסוך בין אוקראינה לבין רוסיה על התשלומים של הגז. בשלב מסוים אוקראינה אמרה שהם לא משלמים יותר את החובות שלהם, כי הם לא מרוצים מהמחירים שרוסיה נותנת להם. יותר מזה, היו האשמות נכונות של רוסיה נגד האוקראינים שהם גונבים להם גז – מחברים צינורות לצינורות שלהם וגונבים את הגז. ברגע שזה לא נפתר, אז הרוסים עשו קאט", מסביר ד"ר מן.
הרוסים פשוט הפסיקו את הזרמת הגז בצינורות. רוסיה הפסיקה את אספקת הגז לקייב ב-2006 לשלושה ימים בשיא החורף ובהמשך גם ב-2008 וב-2009. וכשהרוסים מפסיקים את אספקת הגז לאוקראינה, גם חלק גדול מאירופה נכנס לבעיה רצינית.
"ברגע שהם עשו קאט, זה חותך את כל אירופה בעצם. הגרמנים באו ואמרו שרוסיה פוגעת באיחוד האירופי. האוקראינים הבינו ב-2006 שברגע שהם מסתכסכים עם הרוסים בהיבט של הגז למעשה אירופה מתעוררת לצדם, תמיד יראו שהרוסים אשמים וצריך להגיד שלא תמיד הרוסים אשמים", אומר ד"ר מן, "האירוע הבא הוא המלחמה בגאורגיה שהיא נורא דומה. המלחמה היא על ניסיון של האיחוד האירופי להעביר קו נבוקו, אותו קו שעובר מהים הכספי ואמור להעביר נפט מקזחסטן לאזרבייג'ן בצורה עוקפת של רוסיה לאירופה".
הרוסים לא אהבו את זה בכלל. בקיץ 2008 רוסיה פלשה לחלקים בגיאורגיה, לכאורה על רקע פגיעה בתושבים שמחזיקים בתעודות זהות רוסיות ומזדהים עם רוסיה. בפועל, הפלישה לגיאורגיה הגיעה חצי שנה בסך הכל אחרי כמה פיצוצים מסתוריים בקווי גז רוסיים שעוברים דרך המדינה וניסיון של רוסיה לכפות על גיאורגיה לשלם מחירים הרבה יותר גבוהים.
הסיפור עם אוקראינה וגיאורגיה גרם לרוסים להבין שהם צריכים להקטין את התלות הפיזית שלהם באוקראינה ולכן באותו סביב זמן של הסכסוך עם אוקראינה הם התחילו להניח צינור גז חדש, כזה שהולך ישירות מרוסיה לגרמניה, מצפון לאוקראינה ולמדינות הבלטיות, פשוט דרך הים הבלטי – נורד סטרים 1. ב-2021 הסתיימה בנייתו של צינור גז נוסף בתוואי דומה בין רוסיה לגרמניה, גם הוא דרך הים הבלטי – נורד סטרים 2.
יתר מדינות אירופה לא אהבו את הרעיון של נורד סטרים 2, כי זה היה מחזק מאוד את התעשייה והכלכלה הגרמנית ומעצים את הדומיננטיות של גרמניה באיחוד האירופי ומחליש אותן. מאחר שהצינור הזה עובר בים ושום מדינה לא יכולה לגבות דמי מעבר ושאר המדינות היו מוצאות את עצמן תלויות בגרמניה. הצינור הזה עשה הרבה בלאגן בגאו-פוליטיקה הפנים אירופית אבל עכשיו זה כבר לא משנה, כי הגרמנים הודיעו שהם לא יאפשרו את הפעלתו של הצינור הזה.
במקביל למלחמה באוקראינה, מדהים ככל שזה נשמע, רוסיה היא חלק מהשיחות שמקיימות המעצמות עם איראן בניסיון לסגור איתה הסכם גרעין חדש. מהרגע שהתחילה המלחמה, רוסיה נמצאת בניגוד עניינים כי אם ייחתם ההסכם הזה והמעצמות יסירו מאיראן את הסנקציות שהן הטילו עליה, בפרט על הסחר בנפט איראני, איראן יכולה תוך זמן קצר להשלים חלק מהחוסר בנפט שיצרו הסנקציות על רוסיה, בערך עוד מיליון חביות ביום. זה גם ירסן את מחירי הנפט, וגם ישים את רוסיה בעמדת נחיתות מסויימת.
דבר שני, גם מדינות אופ"ק אחרות ובראשן סעודיה, יכולות להחליט להגדיל את התפוקה ולסגור את החוסר בנפט הרוסי ולרסן את המחירים. זה לא קרה עד כה, אבל זה עשוי לקרות. לפי ד"ר יוסי מן, הסעודים נמצאים במצב מורכב. מצד אחד, האמריקנים זה הגב האסטרטגי שלהם במאבק מול איראן. מצד שני, מאז ההתנגשות שהייתה בין רוסיה לסעודיה סביב מחירי הנפט בשנת 2020, הסעודים מנסים לשמור על יחסים טובים עם רוסיה ולא להרגיז את פוטין. מצד שלישי, אולי המלחמה תיגמר בעוד כמה שבועות ובינתיים, מה רע לסעודים להרוויח קצת מעליית המחירים ולא לקחת שום צד?
מי שבינתיים מסתכלת על כל המלחמה הזו קצת מהצד היא סין. לסין יש את הסיבות שלה למה היא לא מגנה על רוסיה ואפילו תומכת בה מעט, בין היתר זה קשור לעובדה שהסינים הם יבואני הנפט הגדולים ביותר בעולם וספקית הנפט הכי גדולה שלה היא רוסיה. "הסינים מסתכלים על האירוע הזה בצורה מאוד חכמה לדעתי", אומר ד"ר מן, "הרבה פעמים ביקרו אותם על זה שהם מאגרים אסטרטגיים מפלצתיים. הסינים בסופו של דבר מסתכלים ואומרים – הרוסים משתמשים בנשק האנרגיה וזה יום אחד יכול להגיע גם אלינו, אנחנו צריכים להבטיח לאבטח את עצמנו ולהבטיח שאנחנו לא נהיה לגמרי תלויים בהם".
חברות התעופה הפסיקו את הטיסות, יצרניות הרכב עצרו פעילות וענקיות הטכנולוגיה והבידור מחרימות: רוסיה נמצאת בעיצומו של חרם כלכלי - מה צפויות להיות ההשלכות? @amsterdamski2 עושה סדר #חדשותהערב pic.twitter.com/1bIUk5Pzf0
— כאן חדשות (@kann_news) March 2, 2022
המלחמה באוקראינה יכולה להסתיים מחר אם הרוסים יחליטו שהם השיגו את מה שהם רצו והיא יכולה להימשך עוד חודשים או יותר, גם אם הרוסים יחליטו שהם השיגו את מה שהם רצו. כך או כך, מלחמת האנרגיה היא כאן כדי להישאר. היא אולי תעבור להיות רגועה יותר, אבל היא תמיד תהיה שם ברקע. ככל שצורכי האנרגיה של אירופה יגדלו, היא תתקשה להקטין את התלות שלה בדלקים הרוסיים. באופן אבסורדי, למרות שאירופה מטילה סנקציות על רוסיה ומסייעת בסיוע צבאי והומניטרי לאוקראינה, היא ממשיכה כל הזמן לשלוח כסף לרוסיה תמורת הגז שלה.
בגלל שמחירי האנרגיה כל כך עולים, יוצא שהחודשיים האחרונים היו החודשיים הכי רווחיים של רוסיה בשנים האחרונות. מצאו שאם הגרמנים יחליטו להתנתק מיידית מהגז הרוסי, הנזק לכלכלה הגרמנית יהיה בערך כמו הנזק הכלכלי שגרמה הקורונה בשנתה הראשונה ולפחות בינתיים הם לא מוכנים לשלם את המחיר הזה.
כל העולם הבין עכשיו עד כמה רחוק רוסיה מוכנה ללכת בשביל להגן על הדומיננטיות האנרגטית שלה ויכול מאוד להיות שהיא הלכה רחוק מידי, מה שילכד עכשיו את העולם סביב מציאת אלטרנטיבות. כל פעם שפורצת מלחמה כדאי להרים את מכסה המנוע שלה ולבדוק האם מתחת מסתתרת מלחמה על כסף, גז ונפט.
