ונסה וצחי משעל הם בעלי חנות לייצור וייבוא של שעם, עד לפני משבר נגיף קורונה החנות שלהם הייתה פתוחה חמישה ימים בשבוע, ומאז החלו לפתוח רק שלוש פעמים בשבוע. צחי סיפר לתוכנית "משחקי הכיס" על המצב הקשה של העסקים באזור ואמר: "הרבה ויתרו ועזבו, חלק סגרו את חלום חייהם. לי זה עצוב. אני, מבחינתי, אני לא מוותר על החלום של החיים שלי. ואני הולך פה להיאבק על העסק".
השניים נאלצו לפטר את העובד שהיה להם, שעבר בחנות מאז 1990. ונסה הוסיפה: "התקופה עכשיו היא לא קלה, בוא נגיד. תחתיות זה לא מוצר חיוני, לצערנו יש סיטואציה שאתם רואים שהעסק הזה נסגר?".
"העסק הזה עבר, אפשר להגיד, את כל מלחמות ישראל. אולי חוץ ממלחמת העצמאות", סיפר צחי. "הייתה לנו לקוחה שהיא בעצם עושה צנצנות. היא באה לפה וחטפה את הסחורה והתחילה פשוט לאבד את עצמה. ותפסתי אותה, היא אמרה 'אני לא יודעת מה יקרה לעסק שלי'. אמרתי לה, "אוקיי, אנחנו נצא לקראתך במה שאפשר". זאת הייתה נקודה שהבנתי שאנשים פשוט איבדו את עצמם".
השניים קוראים לממשלה לעזור ולקבל החלטות ארוכות טווח כדי לפתור את חוסר הוודאות. צחי הסביר: "הממשלה חייבת לבוא וליצור באמת תוכניות, לבוא ולהבין מה מפריע לעסקים. בהייטק יש כל מיני חממות וכל מיני דברים שעוזרים. ולמה בלואו-טק פשוט זה לא קיים?". ונסה הוסיפה: "אם היו אפילו אומרים: במקום מענק של 1,200 שקל, ניתן לכם 200 שקל כל חודשיים, לפחות אנשים יידעו לתכנן. אי אפשר באמת לחיות מרגע לרגע, מיום ליום, משבוע לשבוע".
"תודה לאל, אני לא ברמה של הקיום לילדים שלי. אוי ואבוי לי אם אני אהיה שם. אני אעשה הכול, המשפחה קודמת לעסק", אמר צחי. "אי אפשר להגיד הרבה שאנחנו מניעים את הכלכלה והכול אבל אם אתם לא עוזרים לנו אז אנחנו בעצם לא עשינו פה שום דבר".
