הבעיה הכי גדולה שלנו כרגע זה חוסר אמון. הממשלה לא מאמינה לנו ואנחנו לא מאמינים לממשלה. הינה דוגמה: בתוך הסיפור של המענק לעצמאים, יש אוכלוסייה אחת שממש ממש נדפקת מהשיטה. אנשים שפתחו את העסק שלהם איפשהו לקראת סוף 2018 או בתחילת 2019. בהתחלה העסק שלהם היה קטן והכניס קצת ואחרי זה הם פיתחו אותו. הם עבדו קשה ב-2019 והרוויחו וההכנסות גדלו ועכשיו הם מקבלים מענק פצפון, כי זה יושב עוד על ההכנסות שהיו להם ב-2018.
וכל פעם שאני שואל את רשות המיסים: "תגידו, למה זה ככה?", אז התשובה שאני מקבל זה: "רציתם פתרון מהיר, זה פתרון מהיר. אם אתם רוצים עכשיו מערכת שלוקחת את 2019 וכולי, זה ייקח לנו זמן לבנות אותה".
בהתחלה התירוץ הזה עוד היה מובן, אבל עכשיו אנחנו חצי שנה בתוך הסיפור הזה. יכולתם לראות את הבעיה מגיעה, נכון? והאמת שזה לא רק סיפור של מערכות מחשב כזה שלא עובדות או איזשהו משהו כזה. זה סיפור הרבה יותר רחב. זה יושב על בעיה של אמון. הממשלה הייתה יכולה לשנות גישה ולהגיד: "תקשיבו, אנחנו מאמינים לכם. קחו 5,000, 6,000 שקל לחודש". איזשהו סכום שרירותי כלשהו. בסוף השנה האנשים האלה ממילא יגישו דוח שנתי למס הכנסה. תראו בדיוק מה קרה שם ואם צריך תתחשבנו איתם ותיקחו את הכסף חזרה, תטילו עליהם מס, תטילו עליהם קנס. מה זה חשוב? תאמינו לאנשים, הם יאמינו לכם בחזרה.
אבל זה לא קרה, כי הממשלה לא מאמינה לאזרחים והאזרחים, בתמורה, לא מאמינים לממשלה שהיא אשכרה עושה דברים בעבורם. הגענו למצב שבו כולנו מריחים, נכון? שאולי נאלץ לחזור לסגר, אבל לא בטוח שהציבור בכלל יציית לזה. היה חבר כנסת שאשכרה כתב "חבר'ה, אל תצייתו לסגר". זה באוויר, וזה באוויר כי הם לא מאמינים לנו ואנחנו לא מאמינים להם ואת המשבר הזה לא נצליח לעבור בלי שיהיה פה אמון. מישהו צריך להתחיל לבנות את האמון הזה.
