הדבר הכי חשוב שכולנו צריכים להפנים על הגל השני או איך שלא קוראים לעלייה הנוכחית בתחלואה, הוא שמבחינה כלכלית אנחנו לא נכנסים אליו כמו שנכנסנו לגל הראשון, אלא במצב הרבה יותר גרוע. למעשה, הכי גרוע אי פעם. שני רכיבים בתמונה הכלכלית הם השבריריים ביותר: שוק העבודה, והר החובות של האנשים ושל העסקים.
בואו נתחיל משוק העבודה. מה שקרה כאן בחודשים האחרונים גרם לכך שאם שוב תהיינה מגבלות קשות על הפעילות הכלכלית, הנזק הכלכלי יהיה חמור בהרבה משהיה בגל הראשון. שיעור האבטלה לא יחזור למיליון וקצת אנשים אלא יהיה גבוה יותר.
למה? מכיוון שיש הרבה עסקים שכבר ככה על הקשקש וממש יתקשו לשרוד, אבל גם בגלל מודל החל"ת עצמו. מודל החל"ת, העובדה שהמעסיקים יודעים שאחרי כן יקבלו מענק להחזיר עובדים מחלת, נותן להם תמריץ להגיד לעובדים לצאת לחופשה ללא תשלום. זה לא מודל טוב.
ועכשיו להר החובות. מתחילת המשבר הישראלים נהרו לבנקים לדחות החזרי חובות. כל סוג של חוב. רבע מהמשכנתאות - נדחו. 20% מההלוואות לעסקים - נדחו. 8% וחצי מההלוואות לכל מטרה- נדחו.
אם בספטמבר כשהדחייה תסתיים ויגיע הזמן להחזיר את החובות עדיין נהיה במשבר עמוק, זה עלול להתגלגל למשהו גדול הרבה יותר. מה השורה התחתונה של כל זה? שבהתמודדות עם הגל השני או איך שלא קוראים לזה הממשלה חייבת להיות הרבה יותר נחושה, מדויקת ומהירה מאשר בהתחלה.
אי אפשר לגמגם יותר עם מענקים מזעריים שלא עוזרים לאיש, ואי אפשר להערים אינספור קשיים בירוקרטיים בשביל לא לחלק את מה שהובטח. איך אמר היום מישהו בממשלה? באוצר מוכרחים להפנים שעדיף לשלם עכשיו מחיר גבוה, מאשר לשלם בהמשך מחיר גבוה בהרבה.
