1. יותר מ-168 שעות חלפו מאז שראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לצוותים הכלכליים הבכירים בממשלה לגבש תוכנית חילוץ כלכלית תוך 48 שעות ולהציג לו אותה. יותר מ-168 שעות, והתוכנית שהיתה אמורה להיות מגובשת בתוך 48 שעות עדיין איננה. 120 שעות נוספות חלפו ועוד היד נטויה, והקברניטים הכלכליים של ממשלת ישראל עדיין לא מצליחים להחליט מה יהיה גובה תוכנית החילוץ, מה היא תכלול, למי היא תסייע ובכמה, וכיצד היא תפעל.
בישראל יש כבר יותר מ-800 אלף מובטלים. העצמאים ובעלי העסקים, שהפעילות הכלכלית שלהם נפגעה או פסקה כליל, לא כלולים בתוך הסטטיסטיקה הזו, הם נוספים לה. יחד, יותר ממיליון ישראלים מסתכלים באימה בדפים הנתלשים מלוח השנה של חיינו, ורואים את תחילת חודש אפריל מתקרבת. ב-1 בחודש יורדות הוראות הקבע. צריך גם לשלם שכירות, על הדירה או על העסק. יש גם הוצאות נוספות לשלם - תשלומים לגנים, תשלומים לספקים, כל אחד והצרות שלו. ב-10 בחודש או ב-15 יורדים התשלומים באשראי. כל זה אוטוטו קורה. ואת התפקיד שלה - לספק ודאות כלכלית למשק וחמצן פיננסי למי שזקוק להנשמה - הממשלה לא עושה. במקום זה, היא מסתבכת ברגליים של עצמה.
ככה לא מתמודדים עם מגפה, ככה לא ממזערים את הנזקים הכלכליים שלה. ככה מחמירים אותם.
2. מדינות אחרות, כאלה שהתגובה שלהן לאירוע הבריאותי דווקא היתה הססנית משל ישראל, מגומגמת יותר וחלקית יותר, מקדימות אותנו בתחום הזה, הכלכלי.
ביממות האחרונות עברתי על הרבה מאוד חבילות חילוץ, מאלבניה ועד קנדה (אפשר למצוא ריכוז שלהן כאן, באדיבות קרן המטבע הבינלאומית). מבין כולן, את עיני תפסה בעיקר תוכנית החילוץ הבריטית. הבריטים היו מאוד מהוססים ומגומגמים בתגובה שלהם לנגיף עצמו, אבל התוכנית הכלכלית שלהם דווקא חדה וברורה. היא אינה דרמטית בהיקפה כמו מדינות אחרות - היא מגיעה לכ-30 מיליארד פאונד ישירות מתקציב הממלכה, שהם בסך הכול אחוז וחצי מהתוצר הבריטי. זו תכנית קטנה בהרבה מהתכנית האמריקנית, למשל.
אבל האחוז וחצי האלה מדויקים מאוד, ונותנים מענה לא רע לאוכלוסיות שבאמת זקוקות לו. הנה דוגמאות, החבילה המלאה נמצאת כאן: למעסיקים שרוצים לפטר עובדים הממשלה הבריטית מציעה סבסוד שכר של עד 80% (או עד רמה של 2,500 פאונד בחודש, שהם בערך 80% מהשכר הממוצע בבריטניה). המטרה היא לגרום למעסיקים לא לפטר את העובדים שלהם (גם אם בפועל הם יושבים בבית ולא עובדים) ולשמור את הקשר בין המעסיק לעובדים בשביל לחדש את הפעילות הכלכלית כמה שיותר מהר בהמשך.
והנה החלק הכי חשוב של הצעד הזה - הממשלה הצהירה כבר בשלב הזה שהיא תיתן את הסבסוד הזה לשלושה חודשים, החל מתחילת מארס באופן רטרואקטיבי, ושהיא תאריך אותו בהמשך במידת הצורך. כך יוצרים ודאות בעולם שבו שום דבר אינו ודאי. זה בדיוק מה שהממשלה הישראלית אינה עושה כרגע.
בעקבות לחץ ציבורי משרד האוצר הבריטי הודיע כי תהיה הטבה דומה גם לעצמאים שנפגעו (שבבריטניה מהווים כ-15% מכוח העבודה, הרבה יותר מבישראל), שגם היא ניתנת כעת לשלושה חודשים אבל תוארך בהמשך במידת הצורך.
לקראת הסגר מלא | חבילת הסיוע הישראלית דומה לזו של הכלכלות הגדולות בעולם המערבי אך היקפה נמוך בהרבה. לאוצר אין עוד הרבה זמן למשוך ועליו להבהיר לכל היותר מחר - מה תכלול חבילת הסיוע. גרירת הרגליים של הממשלה עלולה להביא למחיר כלכלי כבד
— כאן חדשות (@kann_news) 28 במרץ 2020
הדיווח של @amsterdamski2 מתוך #חדשותהערב pic.twitter.com/6AYH2tjvm9
יש עוד: דחיית תשלומי מע״מ לשלושה חודשים (לא רק חודש כמו בישראל), דחיית תשלומי הכנסה לעסקים קטנים בחצי שנה, הממשלה תסבסד ימי מחלה לעובדים במקום המעסיקים שלהם, הנחה בארנונה לעסקים בתחומי הפנאי והאירוח שנפגעו אנושות ומתן מענקים כספיים לעסקים האלה. עסקים שהפעילות שלהם נמוכה יחסית ולכן לא נהנים מהטבות מס כמו עסקים גדולים יותר יקבלו מענק חד פעמי של 10,000 פאונד.
זה לא נגמר כאן: הממשלה תגן על עסקים קטנים שצריכים לשלם שכירות ואינם יכולים מפני פינוי אוטומטי מהנכס למשך חודש לפחות, ויש גם הטבות בביטוח והלוואות לעסקים קטנים בערבות מדינה. זו תכנית כירורגית יחסית, ונדיבה באופן מפתיע ביחס לכך שהיא די מצומצמת. גם הממשלה בישראל היתה יכולה לעשות דבר דומה, אבל היא לא. לפחות לא בינתיים.
3. אז מה הממשלה בישראל כן עשתה עד כה?
הזכאות לדמי אבטלה הוארכה והמדינה משלמת דמי אבטלה גם לעובדים שכירים שהוצאו לחל״ת של יותר מ-30 יום. ניתנה הבטחה לפיצוי חד פעמי לעצמאים קטנים של עד 6,000 שקל, שבינתיים כנראה לפיצוי במשך חודשיים, אבל הפרטים עדיין לא סגורים, וגם לא המנגנון. ניתנה הבטחה לשלם מענקים דו פעמיים לעובדים בני 67 ויותר שעדיין עובדים ואינם זכאים לדמי אבטלה (המענקים יהיו בגובה דומה לדמי אבטלה). ניתן כסף למערכת הבריאות. ניתנה דחייה זמנית בתשלומי מסים והבטחה לדחייה בתשלומי ארנונה, מע״מ וכו׳, ורשות המסים הקדימה החזרי מס לעסקים ועצמאים. והורחבו ערבויות המדינה להלוואות לעסקים. וזהו.
בפועל, הכסף עוד לא ניתן ממש. דמי האבטלה טרם שולמו, המענק לעצמאים עוד מתמהמה, וכך גם הדברים האחרים. ומה שבעיקר אין כאן, אין כאן ודאות. אין כאן אמירה חדה וברורה: אנחנו הגב שלכם ל-x חודשים, ומבטיח שנהיה הגב שלכם גם בהמשך אם נזדקק לכך.
4. ב-2011, אחרי המשבר הכלכלי של 2008 (אז עוד קראנו לו המשבר הכלכלי הגדול, כמה נאיביים היינו), ועוד לפני המחאה החברתית עבדתי בכלכליסט. כתב העבודה והרווחה שלנו דאז מיקי פלד הציע שנגייר רעיון שראה בארצות הברית. קראנו לזה מבחן ה-8,000, והוא היה סקר שבמרכזו שאלה אחת: עד כמה תוכלו להתמודד עם הוצאה בלתי צפויה של 8,000 שקל שעליכם לשלם תוך 30 יום.
התשובות היו מבהילות: כ-40% מהנשאלים ענו שיתקשו מאוד או כלל לא יעמדו בהוצאה בלתי מתוכננת כזו. רק 13% מהנשאלים השיבו שהם יעמדו בה בלי קושי. מבחינתנו, זה היה אומדן גס למידת השבירות הפיננסית של הציבור הישראלי. 40% ממנו היו שבירים במידה רבה.
הימים האלה מזמנים לכולנו מבחן 8,000 אחד גדול. כשההכנסות נעלמות בבת אחת, כל ההוצאות הן חתיכת התמודדות. שכר הדירה, המשכנתא, הוראות הקבע, ההלוואה שלקחנו וצריך להחזיר, האוכל שצריך לקנות, הביטוחים שעשינו. ה-כ-ו-ל.
דמי האבטלה טרם שולמו, המענק לעצמאים עוד מתמהמה, וכך גם הדברים האחרים. לשכת התעסוקה (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
אם באמת 40% מהציבור שבירים פיננסית, זה אומר שחודש אחד כזה יהיה להם קשה, וחודשיים-שלושה עלולים להיות פגיעה אנושה. אם הממשלה צריכה תמרור אזהרה בשביל להבין כמה מהר עליה לפעול, הנה תמרור אזהרה.
5. המחיר של אי-פעולה עלול להיות כבד. אנשים יבטלו את הוראות הקבע שלהם לארנונה, ינסו לוותר על תשלום שכר דירה, על כל הוצאה שהם רק יכולים לוותר. עצמאים לא ישלמו מיסים כי אין להם מאיפה. דברים כאלה עלולים להתגלגל כמו כדור שלג ולהתנפח במהירות לאירוע כלכלי חמור שיהיה קשה מאוד להשתלט עליו.
זה בדיוק מה שהממשלה צריכה למנוע כרגע. גם אם הממשלה תכריז עכשיו על תוכנית של 80 מיליארד שקל, או 100 מיליארד (כל מספר זוכה), זה לא אומר שהיא צריכה להשקיע עכשיו את כל הכסף הזה, והתוכנית גם לא חייבת להיות הרמטית. ממש לא, יכולים להיות בה התאמות ושינויים במידת הצורך בהמשך, אפילו רצוי. היא גם לא חייבת להיות בומבסטית בהיקפה, אלא יכולה להיות כירורגית כמו התוכנית הבריטית. אבל העיקר שתהיה, ושתהיה חדה. זה תפקידה של הממשלה להפחית את מפלס החרדה הפיננסי ולתת לאנשים יציבות וודאות. זו חובתה. היא זו שסגרה את המשק.
כל יום שעובר בלי תוכנית ברורה, בלי כיוון ברור לצעוד בו, הוא יום אבוד. בדיוק כמו שאת הנגיף עצמו צריך לעצור במהירות, יש לעצור במהירות גם את התפשטות הנזק הכלכלי. 168 שעות ויותר כבר חלפו מאז שראש הממשלה דרש תוכנית בתוך 48 שעות. כל שעה קובעת. אין מה לחכות לעוד 168 שעות.