תשמעו סיפור. בחור חרדי בן 34, אב לשלושה ילדים, נקלע למצוקה כלכלית. אשתו מובטלת, והוא עצמו לא בקו הבריאות. הוא מתחיל לקבץ נדבות בירושלים כדי להאכיל את המשפחה שלו. בגלל שהרבה אנשים נוהגים לתת נדבות בסמוך לתפילה, הוא מגיע, כמו הרבה קבצנים אחרים, לבקש נדבה בכותל.
אבל בכותל אסור לבקש נדבות. לתרום בשעת התפילה זו מצווה, ומנהג מקובל מאוד – אבל לשם כך יש קופות צדקה במקום. לקבצנים או מבקשי נדבות אחרים אין כניסה. אחת לכמה זמן שוטרים מרחיקים את הקבצנים משם, ואז הם חוזרים.
זה מה שקורה לקבצן שלנו. מרחיקים אותו מהכותל, מזהירים אותו, נותנים לו קנס על תנאי, מה שאומר שבפעם הבאה שייתפס יצטרך לשלם. למרות זאת הוא ממשיך לקבץ נדבות בכותל. עד שנפתחת נגדו חקירה פלילית ובית משפט השלום בירושלים מרשיע אותו בהפרת תקנת השמירה על מקומות קדושים ליהודים. הוא גוזר עליו קנס של 180 שקל, ומימוש של התחייבות קודמת על 8,000 שקל. כי אם מישהו מקבץ נדבות, בטח יש לו כסף לשלם קנס.
האזינו לפרק 83 של ההסכת חיות כיס: נכנסתי לכלא כי אין לי כסף
עורכי דינו של הקבצן הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, אבל הוא אישר את ההחלטה. הם ערערו שוב. פסק הדין הזה, יחד עם מקרה של קבצן אחר, בן 75, אשר ביקש נדבות עבור גמ"ח בירושלים, הגיע לבית המשפט העליון. הוא התבקש להחליט החלטה עקרונית – האם אפשר להעניש מישהו ענישה פלילית כי קיבץ נדבות?
התשובה של בית המשפט הייתה כן.
האגודה לזכויות האזרח והסנגוריה הציבורית, שהצטרפו להליך כידידות בית המשפט, טענו טענה הגיונית מאוד: עונש על קבצנות הוא עונש על עוני. קבצנות לא נעשית מתוך בחירה, היא מוצא אחרון. האגודה לזכויות האזרח טענה גם שהעונש עליה מפר את חופש הביטוי – פירושו לאסור על העני אפילו לומר לציבור סביבו: אני זקוק ללחם כדי להתקיים.
אלה טענות הגיוניות, וכשקוראים את פסק הדין נדמה שבית המשפט קשוב להן. השופטת דפנה ברק ארז אפילו מצטטת בפסק הדין את הסופר הצרפתי אנטול פרנס, שכתב: "המשפט אוסר על עשירים ועניים כאחד ללון תחת גשרים, לקבץ נדבות ולגנוב לחם". אולם בסופו של דבר היא קובעת בדעת הרוב שהפגיעה בקבצנים מידתית, כי מותר להם לקבץ נדבות בכל מקום אחר בירושלים – מלבד בכותל; וכי ההחלטה האם לטפל בכלים פליליים בתופעות כאלה כרוכה בחקיקה.
בדעת המיעוט כתב השופט אלרום שלא מדובר בפגיעה בזכות יסוד שמצדיקה דין פלילי. הוא הסביר גם שפושט יד שנגזרו עליו אלפי שקלים קנס, ככל הנראה לא יוכל לשלם את הכסף, והוא עלול להגיע למאסר כיוון שלא שילם קנס פלילי. אבל זו דעת המיעוט. הקבצן יצטרך, איכשהו, להשיג את הכסף, סיכוי סביר שזה יקרה בחובות לשוק האפור. אם לא, ייכנס לכלא, וישאיר את משפחתו גם בלי מפרנס דל אחד.
"אכיפה פלילית נגד מקבץ נדבות היא אכיפה נגד עוני", אומר עורך הדין גבריאל פורט, מנהל תחום משפט מנהלי בסניגוריה הארצית. "אנשים שהגיעו למצוקה כזו, המדינה צריכה להכיל אותם כמה שאפשר. ענישה כלכלית נגדם רק מעמיקה את המצוקה שלהם. קשה לומר שנתינת צדקה פוגעת במרקם של הכותל. היא לא מחללת את קדושת המקום ולא מונעת גישה אליו. אנחנו מקווים שרשויות אכיפת החוק יימנעו מהעמדה לדין עד שתגובש הנחיה הומנית שמתחשבת במצוקתם הקשה של אותם אנשים הנמצאים בשולי החברה".
בסופו של דבר השופטים אומרים: נכון, אנחנו אוסרים עליהם לקבץ נדבות בכותל – אבל הם מוזמנים לקבץ נדבות בכל מקום אחר בירושלים. מקבץ נדבות, אילוסטרציה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
השופט אלרום התייחס גם לקביעה המוזרה שבקשת נדבות בכותל היא משהו שפוגע בציבור או בקדושת המקומות הקדושים. בקשת נדבות מקובלת במקומות כאלה, בגלל המנהג לתת נדבה בשעת התפילה.
"מבחינת הממונה על המקומות הקדושים, המכונה בטעות 'רב הכותל', מי שמקבץ נדבות בכותל הוא מתחרה", אומר עורך הדין איציק בם, שייצג את הנאשם השני בתיק. "יש בכותל קופות צדקה, ושני שליש מהפדיון הולך לאחזקת הכותל. שליש נוסף הולך למוסדות ציבור שעוזרים לנזקקים על פי החלטה של ועדה".
בסופו של דבר, השופטים אומרים, הפגיעה בקבצנים מידתית. נכון, אנחנו אוסרים עליהם לקבץ נדבות בכותל – אבל הם מוזמנים לקבץ נדבות בכל מקום אחר בירושלים. תשובה טובה לטענה הזו נותנת עורכת הדין ענבר פפו, עמיתת הקתדרה לזכויות אדם על שם אמיל זולא, במסגרת תוכנית "תקנה" לתואר שני במשפטים. בהערת פסיקה שפורסמה בכתב העת המקוון "המשפט ברשת" מסבירה פפו שאפשר להבין את ההתעקשות על קיבוץ נדבות דווקא בכותל, אם לוקחים בחשבון כמה חשוב ההקשר שבו נעשית הפעולה של קבצנות.
לקבץ נדבות בעיר גדולה בארצות הברית, כותבת פפו, זה לא כמו לקבץ נדבות בעיר בודהיסטית כמו בורמה. מידת ההשפלה והבושה כרוכה ביחס החברתי באותו מקום כלפי פושטי יד. הקבצנות, שבכל מקום רגיל כרוכה בהשפלה ובושה, יכולה להיתפס אחרת בכותל, שבו מתפללים מרגישים חיבור משמעותי לדת ולקהילה, ושהתרומה בו נחשבת לצדקה ולמנהג.
לפי פפו, ההחלטה פוגעת גם בכבודם של הקבצנים, בגלל שכן מותר לבקש נדבות בכותל באמצעות קופות צדקה מורשות – אבל לקבצנים אסור לבקש. המשמעות היא שמה שגורם לפגיעה בקהל זו לא הבקשה לתרומה, אלא עצם נוכחותו של הקבצן.
חוות הדעת שהגישה הסנגוריה הציבורית לבית המשפט מנסה להסביר את מה שהשכל הבריא מבין בקלות: אין שום טעם באכיפת דין פלילי על קבצנים, מכורים לסמים, או לנשים למעגל זנות. ישיבה בבית הסוהר או התדרדרות לחובות לשוק האפור יכולים רק לדרדר את מצבם. אדם שמגיע שוב ושוב לתחנת משטרה כי פשט יד לא זקוק לכתב אישום, אלא לטיפול של מחלקות הרווחה. סביר להניח שגם המבקרים בכותל, שבוחרים לתת נדבה, מבינים את זה. השאלה היא מדוע מערכת אכיפת החוק סבורה שהציבור זקוק לדין הפלילי שיגן עליו בסורג ובריח מפני האנשים החלשים ביותר בחברה.
