בני גנץ הפתיע הערב רבים וטובים בנאום הבכורה שלו לאומה. גם אותי, הספקן, הוא הפתיע. לא האמנתי שהוא יישא נאום התפור למידותיו של ראש ממשלה אמיתי – נאום של שלום וביטחון, של הגנה על זכויות אזרח, של אסור ומותר במדינה דמוקרטית. לא האמנתי שהרמטכ"ל לשעבר ישמיע הצהרת כוונות כה חדה וברורה – כזו שאינה משתמעת לשתי פנים.
לא האמנתי עד שבני גנץ פתח את הפה, קרא לכל צחנה שלטונית בשמה האמיתי, והתחייב להילחם בה. הוא לא ברח משדה המוקשים הזה שפוליטיקאים אחרים נוהגים לברוח ממנו בתירוצים עלובים. הוא חידד ציפורניים ונעץ אותן במנהיגות המסואבת, חובבת טובות ההנאה, שאיבדה כבר מזמן את המצפן המוסרי שלה.
הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות
אפס סבלנות לשחיתות, הוא הבטיח; הקפדה על טוהר מידות; מנהיגות שמשרתת את העם ולא להיפך; הגנה על מערכת שלטון החוק - על המשטרה, על הפרקליטות ועל בית המשפט העליון; הפסקת השיסוי של הימין בשמאל ולהיפך; הקמת ממשלה "ללא מתנות מגונות" שמנהיגה אינו מבלה את זמנו בחדרי חקירות ובשימועים אצל היועץ המשפטי. הפרק הזה של חינוך לטוהר מידות, שנתניהו בורח ממנו כמה שיותר רחוק, קיבל מקום נרחב בנאום.
גנץ לא עצר כאן ולא פסח על העיקר: על הדאגה לביטחון המדינה; על המלחמה המתחייבת באיראן; על רמת הגולן שתישאר לנצח בידי ישראל, על ירושלים שחייבת להישאר לדבריו מאוחדת, על גושי התנחלות בשטחים שהוא לא יסכים להיפרד מהם – ועל המלחמה על השלום. כן, הרמטכ"ל לשעבר הזכיר למי ששכח את הסכמי השלום עם מצרים – אותם הסכמים שניצי הימין התנגדו להם בשעתו.
יו"ר חוסן לישראל לא פסח בעצם על שום נושא מהותי. הוא אמר, עקץ, ירה, הבטיח, הצהיר, התחייב – לשווא מבחינת מפלגות הימין. עוד לפני שסיים את דבריו כבר מצא את עצמו מול מירי רגב ודומיה; מול השליחים של נתניהו, שכינו אותו, כצפוי, שמאלן. אותו ואת בוגי יעלון ואחרים שאינם מוכנים להגן על ראש הממשלה הנגוע בחשדות לקבלת שוחד ומעשי מרמה.
ככה יעשה לשוחרי שלטון החוק בליכוד. ככה ייעשה למי שמבקשים להגן על ערכים הכי בסיסים במדינה דמוקרטית.
