היא בסך הכל בת 29 - ונקלעה למטבח כמעט במקרה. השפית אוריאן שפירא רצתה בכלל להיות רקדנית, עד שלמדה קונדיטוריה וחיפשה עבודה בעיר הגדולה - ניו יורק.
"אבא שלי אמר לי: 'למה שלא תדברי עם אייל? יש לו שם מסעדות, יש לי את המספר שלו, תשלחי לו הודעה'". אייל הוא כמובן אייל שני, שאימפריית האוכל שלו כבשה כבר מזמן את התפוח הגדול.
"הוא אמר: 'טוב תקשיבי, אני לא מחפש כרגע קונדיטורית, יש לנו מישהו שאנחנו מרוצים ממנו, אבל איך את מרגישה לגבי להחזיק סכין?'. אמרתי: 'נראה לי שאני יודעת להחזיק סכין'. הוא אמר: 'טוב, אז את רוצה לבוא ביום חמישי למשמרת?'. אמרתי: 'כן'".
היא עברה בין המסעדות של אייל שני בניו יורק, לומדת את רזי העגבנייה ואת סודות הכרובית. "זה מלא השראה לעבוד איתו. הוא רואה הכל בצורה נורא שונה מאיך שהבן אדם הרגיל רואה דברים. ואני חושבת שזה הדבר שאני הכי לוקחת ממנו השראה כל פעם, זה לנסות להסתכל על משהו בצורה שהיא לא הדרך הנורמלית להסתכל עליה", אמרה שפירא.
בתוך המטבח הצפוף שבמרכז מסעדת "שמונה" באיסט וילג', השפית אוריאן שפירא מנסה להעניק לקהל הניו יורקי את חווית המטבח הישראלי-ים תיכוני המתוחכם.
"כשאתה אומר פה מטבח ישראלי בניו יורק, כולם מצפים שיהיה פה רק חומוס ופלאפל. זה מטבח ישראלי שהוא ישראלי מבחינתי. זה ישראלי שהוא משלב הרבה דברים אחרים בתוך הדבר הזה וזה בעצם ישראלי לדעתי. יש פה גם פירות ים, ויש פה גם פסטות, ויש פה מלא ירקות, וכן יש פה בשר. יש פה שילוב של הכל, אבל יש יותר את הטעמים של הארץ מה שאנחנו מכירים, כאילו קצת יותר בועט כזה".
את השפה המתפייטת של אייל שני אגב, אוריאן לא אימצה. "אני חושבת שאני לעולם לא אוכל לעשות את הדבר הזה, זה פואטיקה בצורה שהמוח שלי לא מצליח לעבוד בה". המסע הוביל את אוריאן לקבל לידיה את האחריות על אחת ממסעדות הדגל של אייל שני, מסעדת "שמונה" הנחשבת. "זה התינוק שלנו, המטבח שלנו, הכל כמעט מבוסס על זה. וזו גם כמובן העמדה הכי גדולה אז מי שעובד פה הכי נהנה. מתנגשים אחד בשני, אבל זה קטן וחמוד, מסתדרים".
אבל מה שמושך את הקהל זה לא רק הסרטונים באינסטגרם - אלא גם כוכב המישלן. "בשביל זה עבדתי כל כך קשה", אמרה. "בשביל שיהיה לי שלט אדום פה בכניסה למסעדה. אני מדי יום מנקה אותו, כמו שצריך".
למסעדת "שמונה" כבר היה כוכב מישלן, אות הכבוד החשוב ביותר בעולם המסעדנות, אבל כשאוריאן נכנסה לתפקיד היא הייתה צריכה לזכות בו מחדש. "תמיד אומרים שכששף חדש לוקח את המסעדה, אוטומטית זה לא קורה. הייתי בפאניקה, היה לי פה מלא עבודה, החלפתי את כל הצוות. כל הצוות התחלף בכל צורה שהיא מאז שהגעתי למסעדה. זה היה הרבה סטרס".
את כל הלחץ הזה היא הביאה איתה לטקס ההכרזה השנתי על הזוכים במישלן. רק בסוף, ממש ברגעים האחרונים - היא הבינה שיש כוכב. "כולנו צורחים, אני מתחילה לבכות, ואז אני קולטת את כולם בקהל אדישים. אני אומרת, 'לא הבנתי, כולם פה ידעו אם הם מקבלים? ורק אני לא ידעתי שאני ככה בשוק?'. מסתבר שכן. כולם ידעו שאם הם מגיעים לשם זה כי הם זכו במישלן, ורק אני היחידה שישבה שם בפאניקה כל הטקס".
זו לא תקופה קלה למסעדות ישראליות בניו יורק. היו כאלה שלא שרדו, אחרות נאלצו לספוג הפגנות ומחאות שהבריחו סועדים. אבל לא אצל אוריאן. אם היה גל אנטי-ישראלי בניו יורק, הוא לא הורגש כאן. חוץ מכמובן הוויכוח הקלאסי על הסלט. "זה כבר קרה עוד במסעדה הקודמת. האם לקרוא לזה סלט ערבי או סלט ישראלי בתפריט. נתנו את שניהם וזהו, שם זה נגמר. כרגע אין שום סלט קצוץ בתפריט פשוט. זה הפתרון הכי טוב".
אז מה אוכלים במסעדת כוכב מישלן ישראלית-ים תיכונית בלב ניו יורק? קודם כל מתחילים בבייגל הירושלמי שהפך לפריט חובה במסעדה, שהניו יורקרים עומדים בתור בשבילו - ומשם לסלט דובדבנים. "הייתי לוקחת חתיכה של לחם, כי למה לא, וקצת לטבול בזעתר מישראל והשמן מישראל. זה חסר לך".
