הביצה המיותמת של הפינגווינים מניו זילנד

הביצה המיותמת של הפינגווינים מניו זילנד
לא ברור מדוע נקבות הפינגווין ישר-הציצה מטילות שתי ביצים בהפרש של כמה ימים - ומפקירות את הראשונה למותה
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
הביצה המיותמת של הפינגווינים מניו זילנד
צילום: -

באיי האנטיפודה ובאיי באונטי בדרום האוקיינוס השקט, השייכים לניו זילנד, חיים פינגווינים ישרי-ציצה (Eudyptes sclateri). עקב הקושי להגיע אל האיים הרחוקים הללו, המחקר על אודותיהם מועט. לאחרונה החליטו חוקרים מניו זילנד לנתח מחדש נתונים שאספו עליהם במחקר משנת 1998. החוקרים תיעדו תופעה יחידה במינה: נקבות הפינגווינים מטילות שתי ביצים בהפרש של כמה ימים זו מזו, אך מזניחות את הביצה הראשונה ודואגות רק לאחות הצעירה, המועדפת. בסופו של דבר רק הביצה השנייה תבקע.

לפינגווינים ישרי-הציצה יש שני פסים אופייניים של נוצות צהובות בניצב לעיניהם. הם חיים לאורך חופי אוסטרליה וניו זילנד ובכמה איים באוקיינוס הדרומי ובדרום האוקיינוס השקט. אזורי הרבייה שלהם נמצאים באיי האנטיפודה ובאיי באונטי. לפני כ-24 שנים, בספטמבר 1998, עקבו חוקרים אחרי התנהגותם של 270 פינגווינים ב-113 אתרי הטלה באיי האנטיפודה. בחצי הכדור הדרומי זוהי עונת האביב, שהיא גם עונת הרבייה של הפינגווינים, והחוקרים נשארו לחקור את מנהגי הרבייה שלהם במשך חודשיים אחרי ההטלה.

מנהגי הרבייה שלהם כמעט ולא נחקרו. הורה וגוזל של פינגווין ישר-ציצה. צילום: COULANGES, Shutterstock

הביצה הדחויה

נקבות הפינגווין מטילות את ביציהן בשני שלבים – ראשית ביצה קטנה אחת, וחמישה ימים אחריה ביצה שנייה, מפותחת יותר וגדולה בכ-80 אחוזים מקודמתה. תופעת ההטלה המדורגת נפוצה גם במינים אחרים של פינגווינים מצויצים, אך פערי הגודל אצלם הרבה פחות קיצוניים.

40 אחוז מזוגות הפינגווינים ישרי-הציצה זנחו את הביצה הראשונה וכמעט שלא דגרו עליה. ברוב הקינים היא התגלגלה החוצה מהקן או מאתר ההטלה ונעלמה. במקרים מסוימים נראו ההורים דוחקים אותה בעצמם אל מחוץ לקן, ולא פעם היא הידרדרה כך במדרון ונשברה.

ההזנחה נמשכה גם בתוך הקן. כשהחוקרים גידרו באבנים 14 קינים של פינגווינים כדי לוודא שהביצה תישאר בהם, לא היה בכך כדי להגן על הביצים הדחויות. בפועל אף אחת מביצי ההטלה הראשונה לא שרדה. הפינגווינים לא דגרו עליהן ולעיתים אף שברו אותן בעצמם.

בניסיון להבין את המנגנון הפיזיולוגי העומד בבסיס התנהגות הנטישה הזאת בדקו החוקרים את רמות ההורמונים בדמם של הפינגווינים. נמצא שבתקופת ההטלה הראשונה רמות הורמון המין הזכרי טסטוסטרון נמוכות יחסית אצל הזכרים וגבוהות אצל הנקבות. במהלך תקופת הדגירה וההטלה השנייה הן עולות אצל הזכרים, ואילו אצל הנקבות הן יורדות. לפיכך הם משערים שהעלייה בטסטוסטרון אצל הנקבות מעידה על חוסר מוכנות שלהן לרבייה בזמן ההטלה הראשונה. אצל הזכרים ייתכן שהעלייה בטסטוסטרון אחרי ההטלה השנייה מסייעת להם להגן על הנקבות הדוגרות. אך גם אם ההשערה נכונה, היא לא מסבירה מדוע הנקבות מבזבזות הטלה אחת על ביצה שלא תבקע לעולם, ולמה העדיפות ניתנת דווקא לביצה השנייה.

בהשראת צורת ההטלה והקינון של פינגווינים מצויצים אחרים, עלתה גם ההשערה שהביצה הראשונה משמשת לביטוח למקרה שהנקבה לא תצליח להטיל ביצה שנייה. אך ההשערה נשללה משום שרוב ביצי ההטלה הראשונה אבדו עוד לפני ההטלה השנייה או ביום ההטלה עצמו.

לפי השערה אחרת, אבותיהם של הפינגווינים מהמין הזה גידלו שני צאצאים, אך מחסור במזון גרם להם במהלך האבולוציה להתפתח למין שמגדל צאצא אחד בלבד. מסיבה לא ידועה סיכויי ההישרדות של הביצה השנייה גבוהים מאלה של הראשונה, וייתכן שכך הורגלו הפינגווינים ישרי-הציצה לזנוח את הביצה הראשונה. "יש כל כך הרבה השערות משום שאנחנו פשוט לא יודעים הרבה על הפינגווינים האלה", סיכם מוביל משלחת המחקר לויד דיוויס (Davis) בריאיון לניו יורק טיימס.

כמו בעלי חיים רבים אחרים החיים באזורים קרים, שינויי האקלים משפיעים כיום גם על גודלה של אוכלוסיית הפינגווינים, ואזורי המחיה שלהם הולכים ומצטמצמים. הפינגווינים ישרי-הציצה נמצאים כיום בסכנת הכחדה והתופעה הייחודית של הזנחת הביצים מההטלה הראשונה מקשה להגדיל את מספר הצאצאים שמגיעים לבגרות. החוקרים מבקשים לעורר מודעות.

לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

הפופולריים