סוף פברואר בברלין. מרובות האנדרטאות בבירת גרמניה לזכר יהודי העיר, והמדינה והיבשת. אבל זו שבפתח בית הקברות היהודי שנמחק ברחוב גרוסה המבורגר מוקדשת ליהודי המקום, מהראשונים שספגו את להבות הצורר, מהאחרונים שהמשיכו להישלח לכבשנים.
אי אפשר לספר על כל 55,696 יהודי ברלין שנספו בשואה, שליש מהקהילה. אבל אולי אפשר להתמקד במשפחה אופיינית אחת: משפחת חוצן, שלמרבה המזל אהבה להחצין, לצלם ולהצטלם. אבא ואימא - ג'וזף ואלזה וארבעה בנים - אפי, הוגו-קורט, אריך ואולי.
משפחת חוצן חיה במערב העיר, בשכונת וילמרסדורף, מעמד ביניים. לג'וזף חנות טקסטיל, בשעות הפנאי עוסקים בספורט, הרבה ספורט, נטמעים בתוך החברה הברלינאית. אלזה היא בכלל, במקור, נוצרייה. "כשהם הכירו שתי המשפחות התנגדו מאוד לנישואים שלהם", סיפרה לכאן חדשות האומנית הישראלית ענבר חוצן. "אבל בזכות ההתמדה של אלזה, בזכות זה שהיא התגיירה, בסוף המשפחות התרצו והם התחתנו".
די מפתיע, אבל רק לפני שבע שנים גילתה חוצן את הקשר שלה לענף הברלינאי הטרגי של המשפחה. מהרגע שגילתה, נשאבה, לא הניחה, החלה בבולמוס יצירה אדיר שאולי מנסה לחפות על השנים האבודות שבהן לא ידעה. בתערוכה שלמה בברלין שמציגה את יצירותיה על קורות המשפחה. "מסתבר שהאוסף שיש לנו של כל המסמכים, התמונות והגלויות שיש לנו של המשפחה, זה בעצם הגוף הכי גדול של מסמכים שיש של משפחה", סיפרה חוצן. "הם פשוט כולם חובבי צילום, פשוט ככה".
משפחת חוצן
30 בינואר 1933, עליית הנאצים לשלטון מכניסה את כל יהדות גרמניה להלם, גם את משפחת חוצן. "משנת 1933 מאבד האבא את מקום העבודה שלו, לבנים אסור יותר ללכת למועדון הספורט שלהם, הבן הצעיר צריך להפסיק את הלימודים שלו בבית הספר, ובן אחר שרוצה להמשיך בלימודים גבוהים לא יכול לעשות את זה", סיפרה ענבר. "כל הגזרות בעצם שנוחתות, נוחתות גם על המשפחה עד לעבודות כפייה, שכל אחד מארבעת הבנים והאבא עובדים".
בית המשפחה, ברחוב יוהנסברגר 3, עומד עדיין על תילו. "הם חווים את ליל הבדולח, שזורקים להם על הבית אבנים", סיפרה חוצן. "אפי כתב בזכרונות שלו: 'אלו היו השכנים שלנו, גרנו לידם כל החיים, הם הכירו אותנו, היינו חלק מהם, היו יחסי שכנות טובים'. ואז חלק מהשכנים מפסיקים להגיד להם שלום, מפסיקים להתייחס אליהם וככה הדברים הולכים ומידרדרים".
תחילת מלחמת העולם מבשרת הרעה נוספת במצב יהודי ברלין כמו גם בגרמניה כולה, גם של משפחת חוצן. "האבא מאבד את מקום העבודה שלו, התנאים הפיזיים מסביב נהיים מאוד קשים. יש שעות מסוימות שבהן אפשר ללכת לקנות אוכל. ובעצם האמא, אלזה, היא זאת שעושה את זה, כי היא זאת שאינה נושאת טלאי צהוב", ענבר מספרת. "אנחנו יודעים מעדות שלה שהיא נותנת שהוגו-קורט, 'בובי', הבן השני שלה, הוא נעצר שש פעמים על ידי הגסטפו והיא הולכת וחמש פעמים מצליחה להציל אותו".
ג'וזף ואלזה חוצן
אחת הפעמים הדרמטיות שבהן מצליחה אלזה חוצן לשחרר שניים מבניה מתרחשת בפברואר 1943. צעדה של יהודי ברלין שהתקיימה לאחרונה, באה לשחזר את הפגנת נשות רוזנשטראסה במלאת לה 80 שנה. "הנאצים אספו בעצם יהודים למחצה שעובדים במפעלים", סיפרה חוצן.
"הם עוצרים אותם במרכז ברלין, בבניין מסוים וכך בעצם נאספות הנשים, רובן אריות, והן מוחות בעצם על המעצר הזה. זאת הפגנה שקטה, אבל יום אחרי יום הולכות ונאספות עוד נשים - והן מצליחות. הם משחררים את מי שהיה עצור, רק בשביל חודשיים אחר כך לגרש אותם סופית".
בווילה ואנזה, מקום קודר על אגם פסטורלי, לא רק חרצו את גורלם העם היהודי להשמדה וגם את זה של יהודי ברלין, אלא שם גם מאוחסן אוצר בלום ששמרה אלזה חוצן כל השנים. אחרי ההפגנה ההיא ברוזנשטראסה, ג'וזף, בעלה של אלזה, מת מתשישות בגלל עבודות הכפייה. שלושה מתוך ארבעת בניה מגורשים בטרנספורטים שיוצאים מברלין למזרח.
הבנים למשפחת חוצן: אפי, הוגו-קורט, אריך ואולי
"ראשון גורש אריך עם אשתו אילזה, לריגה", סיפרה חוצן. "זמן קצר אחרי שהם מגורשים הם מתים שם. אפי, ירד למחתרת, הסתתר בכל מיני מקומות ושני הבנים, בובי ואולי, גורשו יחד עם הנשים שלהם והאימהות של הנשים שלהם לטרזינשטט", אלזה נשארה בברלין, בביתה.
הבנים הצליחו לשלוח לאימם המודאגת בברלין אוצר של גלויות דואר מהגטו, מחנה הריכוז טרזינשטט. "זה האוסף הגדול ביותר של חלופת מכתבים, חלופת גלויות ודואר בין ברלין למקומות גירוש", אמר אייקה שטיגן, מארכיון בית ועידת ואנזה. "זה מדהים שהם שרדו את הזמן לאחר שנשלחו לאלזה".
למי שתוהה כיצד התירו הנאצים חלופת מכתבים מן הגטאות לעיר, נזכיר שטרזינשטט היה כולו הצגה לצלב האדום. היו בו תיאטראות וקונצרטים ומשחקי כדורגל לכאורה, אבל המצב היה מחפיר ובסוף הגיעה גם ההשמדה. בינתיים, אפשרו לגלויות של הבנים להגיע לברלין. כולן התחילו במילים "ליבה מוטי", אימא יקרה.
אפי ואלזה חוצן
"אלזה שלחה בדרך קבע חבילות עם מזון, סיגריות ודברים נוספים כדי לתמוך במשפחה שלה בטרזין", סיפר שטיגן לכאן חדשות. "והם ענו בצורה קבועה: 'שחייה בבריכה, כדורגל, קברט, מוזיקה ותיאטרון הם הסחת הדעת שלנו'. זה כמובן משהו שנכתב כדי לעבור את הצנזורה. כי כמובן, באוגוסט 1943 טרזין היה הכול חוץ מזה".
מקום יפה, אגם ואן, יש שיאמרו קסום. הפתרון הרצחני שנקבע ליהודי אירופה פה בווילה בישיבה קצרה בינואר 1942 חרץ גם את גורלם של בני משפחת חוצן. המלחמה נכנסת לשנתה האחרונה, התנאים בגטו טרזין הולכים ומחריפים. הבנים והכלות שולחים לאימא אלזה גלויות אחרונות, מלאות דאגה.
הגלויות הפסיקו להגיע בסוף אוקטובר 1944, כשהחוצנים נשלחו אל מותם. שני הבנים נרצחו בדכאו, כלה אחת בברגן בלזן, כלה אחרת שרדה. אלזה חוצן איבדה בשואה מעשה ידי עמה בעל, שלושה מתוך ארבעה בנים, שתי כלות ועוד בני משפחה, נכדים לא היו. היא המשיכה לחיות בגרמניה עם בנה הבכור אפי, שהצליח להסתתר ולשרוד, עד שנת 1982 ונפטרה בגיל 95. היום מוטבעות חמש אבני נגף בכניסה לביתה הישן בברלין, לזכרם של בני משפחתה.
עמותת "עמך" - תמיכה נפשית וחברתית לניצולי שואה ולבני משפחותיהם 1-800-276-655
