שני אוטובוסים עוצרים בצד הדרך של הכביש המוביל מפריז מערבה, אל העיר רן. עשרות גברים יוצאים מתוכם, כולם אוהדי קבוצת הכדורגל פריז סן ז'רמן, אלופת צרפת בארבע השנים האחרונות. אחרי כמה דקות של מאבק אלים, חוזר אחד האוטובוסים על עקבותיו לכיוון עיר האורות, בעוד השני ממשיך בדרכו אל המשחק שיתקיים בהמשך אותו הערב.
האירוע הזה מסמל את תחילתה של תקופה חדשה-ישנה בהיסטוריה של המועדון מבירת צרפת: כמעט שש שנים לאחר שנרכש על ידי קבוצת משקיעים מקטאר והפך לאחד העשירים בעולם, חזרו ארגוני האולטראס – האוהדים הקולניים והאלימים ביותר – לפארק דה פרינס, האצטדיון הביתי של פ.ס.ז'. ראשי המועדון, שהתנערו בתחילה מארגוני האוהדים ומהתדמית שדבקה בהם, מאסו בשקט ביציעים שהעיב על ההצלחה על הדשא, ופתחו בפניהם מחדש את שערי האצטדיון.
בעשורים האחרונים, הפך האצטדיון בדרום מערב פריז, למיקרוקוסמוס המנקז אליו את השסעים החברתיים והתרבותיים של העיר. השינויים המחלחלים בשנים האחרונות – יותר הגירה, אלימות וטרור, פחות ביטחון אישי ואווירה רומנטית – מגיעים גם הם אל המגרש הממוקם מצפון לנהר הסן.
סילוק האוהדים התרחש במקביל לעליית פ.ס.ז' לצמרת הכדורגל הצרפתי והאירופי, שהחלה בקיץ 2011. המועדון הבכיר של פריז דשדש בבינוניות מאז הקמתו בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, וזכה בשתי אליפויות בלבד, האחרונה שבהן ב-1994. יריבות שהגיעו לפארק דה פרינס חששו יותר מהקהל המארח מאשר מהקבוצה שלו, עד ל-2011, כשהקטארים השתלטו על המועדון, חימשו אותו בשחקנים מהטובים בעולם, והפכו אותו לשליט הבלעדי של הליגה הצרפתית: ארבע אליפויות שני גביעים ושלושה גביעי ליגה בחמש עונות, לצד ארבע הופעות רצופות ברבע גמר ליגת האלופות.
רק הקהל היה חסר. בקיץ החולף, אחרי סבב שיחות מוצלח עם בין נציגי ההנהלה והאוהדים, נפתח דף חדש ביחסים.
יציע בולון (צילום: AP)
בפינה אחת של האצטדיון, הצפונית, ניצב "הקופ של בולון" (Kop of Boulogne). מולו, מדרום, עומד יציע אוטיי (Virage Auteuil). הקבלה לזירת אגרוף לא תהיה מרחיקת לכת יתר על המידה: עם השנים, השתלטו קבוצות אוהדים מאורגנות על שני היציעים הללו, והצמיחו יריבות אלימה השקולה לקרב בין שני מתאגרפים קשוחים.
"בולון בויז" הוא אחד מארגוני האולטראס הוותיקים בצרפת, שהוקם בשנות ה-80 ומאופיין בגזענות ובשנאת זרים. בעיר ש-18 אחוזים מתושביה הם מהגרים, המשמעות היא שרבים נאלצים להדיר רגליהם מהיציע ולחפש מקום בטוח יותר באצטדיון לראות בו כדורגל. יושבי האוטיי שממול – חלק ניכם מהם מנויי בולון לשעבר – החלו להתארגן אף הם בכמה קבוצות, שהמרכזית שבהם היא "סופראס אוטיי".
"בימים ההם לא היה מדובר בדיוק בשתי קבוצות, אלא בשני חלקים של האצטדיון", מסביר לכאן ועכשיו גרגורי בלאשייה, כתב יומון הספורט הפופולרי "ל'אקיפ". "בבולון היו ארגונים שרצו להיות חוליגנים, לא רק 'אולטראס', וחיפשו בעיקר מריבות. רובם היו לבנים, ימנים קיצוניים או אנרכיסטים. הקבוצות באוטיי היו רב תרבותיות ומגוונות מבחינה אתנית, בעיקר מהמעמדות הנמוכים".
עם השנים חלה עלייה במספר האירועים האלימים בפארק דה פרינס, ובאוקטובר 2005 נעצרו 85 אוהדים, משני הפלגים, לאחר קטטה במהלך משחק. אחד ממקרי האלימות המפורסמים שבו היו מעורבים הבולון בויז אירע בשנת 2006, כשהפועל תל אביב ניצחה בפריז 2-4. בסיום המשחק נורה אוהד למוות על ידי שוטר מקומי, שהגן על יניב חזות, יהודי שנכח במשחק ונרדף על ידי אוהדים של פ.ס.ז'. "אותו אוהד תואר כקרוב לקבוצת חוליגנים מיציע בולון, שרדפה אחרי אוהדים ישראלים על רקע אנטישמי", אומר בלאשייה.
הפרד ומשול
בגמר גביע הליגה של 2008 הניפו ה"בולון בויז" שלט גזעני שכוון לאוהדי היריבה באותו המשחק, לאנס. "פדופילים, מובטלים מלידה: ברוכים הבאים לשטי", זעק השלט ששאב את השראתו משובר הקופות "ברוכים הבאים לצפון" - סרט שמגחך על תושבי צפון צרפת, משם מגיעה לאנס. האירוע הזה סימן את תחילתו של תהליך ההדרה של ארגוני האולטראס מיציעי פארק דה פרינס. במסגרת ועידה לאומית למניעת אלימות בספורט הורתה שרת הפנים דאז, מישל אליו מארי, על פירוק הבולון בויז. אך זה כאמור, היה רק הצעד הראשון.
בפברואר 2010, נהרג יאן לורנס, אוהד מבולון, בקטטה עם אנשי אוטיי מחוץ לפארק דה פרינס. האירוע הזה היה שיאם של העימותים הפנימיים בקהל הפריזאי; קרבות על רקע פוליטי-חברתי הן מרכיב מוכר בנוף הכדורגל, גם בצרפת, אך כשהצדדים הנצים הם שני מחנות אוהדים של אותו המועדון מדובר באירוע שקשה להכיל אותו. ראשי המועדון הבינו שמדובר בבעיה מהותית, ופירקו את הארגונים מיציע אוטיי.
לקראת עונת 2010/11, מספר בלאשייה, החליט נשיא המועדון דאז רובין לפרו על שינוי במדיניות הביטחון והכרטיסים, מתוך כוונה לאסור על קבוצות אלימות להתאגד. אנשים התיישבו באופן אקראי ביציעים שאוכלסו בעבר על ידי קבוצות האולטראס, האבטחה בתוך האצטדיון תוגברה והרשויות אסרו על חלק מהאוהדים להגיע למשחקים.
הרפורמות, שזכו לשם "תכנית לפרו", אסרו על מכירה של מינויים עונתיים ועל כניסה של קבוצות אוהדים מאורגנות אל תוך האצטדיון. למשחקי החוץ הורשו לנסוע אוהדים שיזדהו וישתמשו אך ורק בהסעות שאורגנו על ידי המועדון. מחירי הכרטיס נסקו, ציורי גרפיטי שהיו מזוהים עם מחנות האוהדים נמחקו ולכל אלה נוסף מסע תקשורתי חריף שכוון נגד אותם ארגונים. "הרפורמה הזו עבדה כל כך טוב, שבמשך שנים לא ראינו תקרית משמעותית. האווירה הנוכחית בפארק דה פרינס, שהייתה בשיאה בשנות התשעים, מאוד מאוד רגועה". מתאר בלאשייה.
נדהם מהאווירה. טיאגו סילבה (צילום: AFP)
פניה של פ.ס.ז' השתנו באותה בסיום אותה עונה, כשהקטארים החלו להזרים סכומי עתק שאפשרו להנחית במועדון שחקנים ברמה עולמית. אלא שמי שהיה מורגל לאווירה של המועדונים הגדולים בעולם, עם אצטדיוני ענק וקהלים תומכים, לא הבין מדוע בפארק דה פרינס שורר שקט כזה. הבלם הברזילאי טיאגו סילבה, מעמודי התווך של נבחרת ברזיל שהגיע מקבוצת מילאן האיטלקית, התלונן על החוסר בעידוד וברעש.
טענות השחקנים, יחד עם אלה של האוהדים, הובילו להקמתו של ארגון אוהדים חדש בשם CUP (ראשי תיבות של Collectif Ultras Paris), השואף לרכז תחתיו את כלל קבוצות האוהדים של פ.ס.ז'. ולכבוש מחדש את פארק דה פרינס. בלאשייה: "חלק מהאוהדים ניסה לשכנע את הבעלים שיאפשרו לאולטראס לחזור. הביטחון הוא מה שחשוב להנהלה, אך נראה שהם הבינו שהציבור לא מגיע לאצטדיון כדי לצפות במופע, אלא על מנת להיות חלק מהמשחק, ויכול לעזור לקבוצה כשהיא זקוקה לדחיפה".
המשא ומתן צלח, ובתחילת אוקטובר נצפו בפארק דה פרינס, לראשונה זה שש שנים, קבוצות אולטראס. כחלק מההסכם בין האוהדים להנהלה, חזרתם של האוהדים אל האצטדיון נעשית בצורה מבוקרת. במשחק שנערך לפני כחודש נגד מוליכת הטבלה, ניס, נראתה התפאורה הראשונה שארגנו האוהדים מאז החזרה למגרש. בכל משחק מתווספים כמה מאות אוהדים, כך שהתהליך צפוי להיות איטי וממושך.
אוהדי כדורגל רבים החלו להתעניין בפ.ס.ז'. רק עם ההצלחה של השנים האחרונות. חזרתם של האולטראס ליציעים לא רק משפרת את האווירה; היא מוכיחה שלמועדון יש קהל נאמן שהולך איתו הרבה לפני הכסף הגדול. כשהקבוצה נתקלת בקשיים בליגה אחרי ארבע עונות של דומיננטיות מוחלטת, זה עשוי להיות מה שיציל אותה מנישול מכתר האליפות.
בחזרה לכביש פריז-רן: התקרית בין ותיקי בולון לנציגי CUP היא האירוע האלים הראשון מאז אפשרה ההנהלה את חזרתם של האוהדים. התקווה של הפריזאים היא שהתקרית הזו לא תתקע אבן בגלגלים של תהליך החזרה ליציעים.
