מה לא בסדר בתמונה הזו?
(צילום מסך מתוך יוטיוב)
את מה שנראה בעיניים ישראליות כמו בדיחה לא מוצלחת, חסרת טעם ואף למטה מכך, אחרים תופסים כמכה ניצחת לתקינות הפוליטית.
The Daily Shoah, "השואה היומית", הוא פודקאסט שמזוהה עם אלט-רייט (קיצור באנגלית ל"ימין אלטרנטיבי"), תנועת הימין הקיצוני האמריקאית שהייתה אחת התומכות הבולטות בדונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית. הפודקאסט התפרסם השנה לאחר חשיפת ההד, סימן מוזיקלי לזיהוי יהודים שהופיע בתוכנית בכל פעם שהושמע שם של יהודי. מטרתו היא "לאפשר לאלפי משתמשים להבחין בכמות ההשפעה של יהודים על תעשיות הליבה שלנו, בפרט בפוליטיקה, באקדמיה, במדיה ובפיננסים", כפי שנכתב באתר אלט רייט נוסף.
האם יש לכם עכשיו ספק שמדובר במשהו אנטישמי?
הפודקאסט השעה בשבוע שעבר את פעילותו; לא בשל פעילות של גורמי אכיפת החוק, אלא לאחר שנחשף שעורך האתר המפיק את הפודקאסט, נשוי ליהודיה.
קל לזהות אנטישמיות כשהיא מופיעה בצורת אלימות פיזית או ונדליזם, וניתן גם להגיב לה בהתאם. אך בעידן הפוסט-אמת, עם הררי מידע שקרי שניתן להפיץ בקלות ובכסות של אינפורמציה תמימה, דומה שיותר מאי פעם, יש צורך להציב גבולות ברורים.
בניסיון להיאבק בתופעה, אימצה אתמול (ראשון) הממשלה הגדרה חדשה לאנטישמיות. אין מדובר בעוד מהלך "העולם כולו נגדנו" מקומי, אלא ביוזמה בינלאומית המשותפת לארגונים ולחוקרים מרחבי העולם, שנועדה להקל על זיהוי פשעי שנאה אנטישמיים ולהתמודד עמם. ערב יום השואה הבינלאומי, שיצוין ביום שישי הקרוב (27 בינואר), מחלחלת ההבנה העולמית שאנטישמיות אינה בעיה של הקהילות היהודיות בלבד, אלא של זיכרון הלקחים הכואבים שלמדה אירופה כולה במאה הקודמת.
איך מדינות מתמודדות עם האנטישמיות בהן?
ההגדרה לאנטישמיות, כפי שאושרה אתמול בישיבת הממשלה, היא "תפיסה מסוימת של יהודים, היכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים". היא נוגעת בדוגמאות מפורטות, כמו "קריאה, עזרה או הצדקה של הרג יהודים או פגיעה בהם, בשם אידאולוגיה קיצונית או בשם ראיה דתית קיצונית", או "סטראוטיפים כיחידים או כקשורים לעוצמת היהודים כקבוצה"
בנוגע למדינת ישראל, ההגדרה מפרטת "ביטויי שנאה המכוונים נגד מדינת ישראל, כשזו נתפסת כקולקטיב יהודי (...) הכחשת זכות העם היהודי להגדרה עצמית, באמצעות הטענה שקיום המדינה היא יוזמה גזענית; יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שאינו צפוי או נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת". עם זאת, "ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה יכולה להיתפס כאנטישמית".
ההגדרה הזו משקפת הכרה בכך שהאנטישמיות המסורתית, "עוינות או אפליה כלפי יהודים כקבוצה דתית, אתנית או חברתית", שייכת לימים עברו. לפי מחקרים שמציגה היחידה למאבק באנטישמיות במשרד התפוצות, שנערכו ב-8 מדינות באירופה, כ-40 אחוזים מ-400 מיליון אזרחי האיחוד האירופי מעל גיל 16 מחזיקים בעמדות אנטישמיות מודרניות: ישראל "מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים" או "מתנהגת כמו הנאצים", ולחילופין המאמצים לשלול את הזכות של העם היהודי למדינת לאום, המגיעים מן העבר השני של המפה הפוליטית.
בסקירת האנטישמיות השנתית, שהציג לממשלה השר נפתלי בנט בשנה שעברה, נכתב כי הנהגת האיחוד האירופי והמדינות החברות בו "מתעלמות באופן שיטתי מהסוגיה", אף שהנתונים הראשונים אודותיה היו זמינים כבר לפני עשור. בפועל, כל מדינה מתייחסת לכך אחרת.
בריטניה הייתה הראשונה לאמץ את ההגדרה, בחודש שעבר, והיא עשתה זאת רק לאחר שבמחצית הראשונה של 2016 דווח על עליה של כ-11 אחוזים במספר התקריות האנטישמיות בממלכה. החוק בממלכה לא מתייחס לאנטישמיות בפני עצמה כעבירה, והכחשת שואה אינה אסורה, אך הוא מתייחס למעשים ה"מונעים משנאה דתית" ומחמיר עם תקיפות שבוצעו על רקע גזעני.
בין הצעדים שנקטו הרשויות: בחודש שעבר נגזר עונש מקסימום של שנתיים מאסר על לאומן בריטי שפרסם בלוגים אנטישמיים נגד חברת פרלמנט יהודייה מטעם מפלגת הלייבור; הממשלה הודיעה כי תקצה 11 מיליון ליש"ט למיגון בתי ספר יהודיים, ובכך תוציא כספי ציבור על הגנה של מוסדות פרטיים; וסטודנט יהודי קיבל פיצוי מאגודת הסטודנטים הבריטית בגין הטחת כינויים אנטישמיים בקמפוס. המקרה אירע בתחילת 2016, לפני אימוץ הגדרת האנטישמיות. יוגב קרסנטי, ראש היחידה למאבק באנטישמיות במשרד התפוצות, אמר ל"כאן ועכשיו" כי "כעת ביקורת מסוג זה עשויה להיחשב כפשע שנאה".
בצרפת אירעו גילויי האנטישמיים הבולטים ביותר בעשור האחרון: מרצח אילן חלימי ב-2005; דרך ההתבטאויות של הקומיקאי דיודונה, בהן סימן מועל היד ההפוך, "קנל"; ועד הפיגוע בהיפר כשר בינואר 2015. כל אלה התרחשו דווקא כשהחוק במדינה נוקשה בהשוואה למדינות אחרות, משום שהוא מתייחס באופן ספציפי לאנטישמיות ולא רק לשנאת זרים, ואוסר על הכחשת שואה. בנוסף, קיימת חקיקה מחמירה נגד חרם, כמו זה שבו נוקטת תנועת ה-BDS. "חוק ללוש" מ-2003 מרחיב את החקיקה נגד חרם ואפליה על רקע לאומי, מה שגרם לבנק צרפתי ול-PayPal לסגור את החשבון של תנועת BDS בצרפת.
מועל יד הפוך, "קנל" (צילום:Meostil,CC BY-SA 3.0)
ב-2015 הציגה הממשלה בפריז תכנית פעולה תלת שנתית למאבק באנטישמיות והגבירה את אבטחת המוסדות היהודיים, בעלות של כ-100 מיליון אירו. נתונים על יישום התוכנית שפרסמה הממשלה בחודשים האחרונים מצביעים על ירידה משמעותית במספר הגילויים האנטישמיים. לדברי קרסנטי, אחד הגורמים שאפשרו את הקצאת המשאבים הללו היא ההכרה המחודשת בתופעת האנטישמיות.
"כעת מבינים שיש קשר בין הטרור של הג'יהאד העולמי לאנטישמיות, אבל זה לא היה המצב לפני 3-4 שנים", הוא אומר, "למשל הפיגוע בטולוז ב-2012 נתפס כהמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רק בהמשך הבינו שמי שמקדם אידיאולוגיה אנטישמית היום, יקדם אידיאולוגיות אנטי מערביות מחר. ברגע שזה חלחל, גם הרצון לפעול נגד האנטישמיות הושפע".
תוצאה נוספת של ההבנה הזו ניתן לראות בגרמניה: לפי דו"ח המאבק באנטישמיות השנתי שהתפרסם אתמול, פשעים כמו פגיעה באתרים יהודיים או ניסיונות הצתה של בתי כנסת מסווגים כעת כפשעי שנאה אנטישמיים, לאחר שנים שבהם סווגו כאירועים על רקע פלילי בלבד. שינוי הקטלוג גרר עמו עלייה במספר הדיווחים.
בארצות הברית, מנגד, מעניק התיקון הראשון לחוקה הגנה כמעט מלאה על חופש הביטוי, ומאפשר נורמות שונות לחלוטין. למרות זאת, מחלקת המדינה החלה לעקוב ב-2004 אחרי התפרצויות אנטישמיות וגזעניות בעולם. כעת, מבקשת הצעת חוק להחיל את ההגדרה גם על משרד החינוך האמריקאי, ובפרט על האוניברסיטאות. מדובר בשינוי סדרי עולם בשיח הביקורתי כלפי ישראל בקמפוסים: לכל מוסד יש הכלים שלו להתמודד עם הסתה, אבל עד כה לא הייתה הסכמה מהי הסתה אנטישמית", מסביר קרסנטי. ההצעה אושרה בסנאט בנובמבר, וממתינה לאישור בבית הנבחרים.
"ערכינו המשותפים נמצאים תחת מתקפה"
ההגדרה החדשה נועדה למלא את החוסר שנוצר בשל פערי החקיקה ברחבי העולם, ולהעניק כלים פרקטיים לגורמי אכיפת החוק והתביעה. היא מבוססת על הגדרה דומה שנוסחה ב-2005 ביוזמת מרכז הפיקוח של האיחוד האירופי על גזענות ושנאת זרים (EUMC). אלא שב-2013, ללא התרעה מוקדמת, היא הוסרה מאתר הסוכנות לזכויות יסוד ((FRA, שהחליפה את מרכז הפיקוח. שם טענו כי לא מדובר במסמך רשמי או מחייב. ההתנערות מהמסמך הביאו לאשרורו במאי השנה בפורום עצמאי ששותפות לו 31 מדינות, ומאז כל מדינה נדרשת לאמצו בנפרד, כפי שעשו בריטניה וישראל.
חשיבות הגדרת האנטישמיות מתבטאת ברוח הגבית שהיא מעניקה למאבק בתופעה: "זהו כלי חשוב מאין כמוהו, במשפט, באכיפה, בתלונות. אי אפשר סתם לבוא למשרדים ולהגיד זה אנטישמי, זה צריך להיות אנטישמי על סמך הגדרה", אמרה פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם" וראש מרכז קנטור באוניברסיטת תל אביב, בדיון בכנסת ב-2015.
לאחר מחיקת ההגדרה המקורית, נכתב בדוח המאבק באנטישמיות כי היא נחשבה "הישג בקנה מידה בינלאומי - אפילו גזענות טרם זכתה להגדרה רשמית ומקובלת". קרסנטי מסביר כי "כל עוד ההגדרה הייתה בשימוש ארגון המעקב של האיחוד, ה-FRA, זה היה מספיק טוב. ברגע שהיא הוסרה נוצר וואקום, ואז התחלנו במאמצים להביא להכרה בה מחדש.
"טענת האיחוד הרשמית הייתה שההסרה נבעה מטעמים טכניים בלבד, אבל מדינות אחרות האשימו שהגדרת האנטישמיות מונעת למעשה ביקורת על ישראל. זאת על אף שהגדרנו שרק כשהביקורת הופכת לדה לגיטימציה היא איננה לגיטימית", מוסיף קרסנטי. בדו"ח מרכז קנטור נכתב כי "גם אם ההסרה נעשתה מסיבות טכניות, היא מעניקה באופן עקיף לגיטימציה לערעור מעמדה של ישראל כמדינה יהודית".
ב-2015 מונתה באיחוד מתאמת למאבק באנטישמיות, קתרינה פון שנורביין. במשרד התפוצות, שסמכות המאבק באנטישמיות הועברה אליו ממשרד החוץ, משבחים את יחסי העבודה מולה, מתארים אותה כמי שמעלה את דאגות הקהילות היהודיות אל צמרת האיחוד האירופי ואף מספרים כי היא החלה ללמוד עברית.
בחודש שעבר ביקרה פון שנורביין בישראל, בין היתר בניסיון לגבש תוכניות לימוד בנושא זיכרון השואה בקרב אוכלוסיות מהגרים מוסלמים באירופה. מערכת החינוך ביבשת לא מצליחה ללמד על השואה בקהילות מוסלמיות מבוססות, ובפרט אצל בני מהגרים שנולדו על אדמת אירופה ומחזיקים באזרחות מקומית. "בצרפת קוראים להן 'טריטוריות חיצוניות'", אומר קרסנטי, "שלא ניתן ללמד בהן את תוכנית הלימודים כמו בבתי ספר אחרים. פשוט מתעלמים מנושא השואה, שנתפס כמאיים על הנרטיב והזהות של בני הקהילות האלה".
Great initiative by @worldjewishcong ! Join the #WeRemember campaign pic.twitter.com/VQSdJw21qG https://t.co/VRqZmIIEYA
— (((k schnurbein))) (@kschnurbein) January 11, 2017
קתרינה פון שנורביין, כללה את סימן הסוגריים בשמה לאות הזדהות
קתרינה פון שנורביין, כללה את סימן הסוגריים בשמה לאות הזדהות
בביקורה בארץ אמרה פון שנורביין ל"ידיעות אחרונות" כי "לאנטישמיות גואה יש השלכות על כלל האוכלוסייה. ערכינו המשותפים נמצאים תחת מתקפה, ועלינו להיאבק למענם יחד". האמירה הזו מהדהדת: היא קושרת את המאבק באנטישמיות לערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה באירופה, הלקחים שנלמדו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה.
עם זאת, האיחוד לא החזיר לשימוש את ההגדרה. בראיון ל"כאן ועכשיו " מסבירה פון שנורביין כי בניגוד לתפיסה בישראל, "לנציבות האירופית אין יכולת לאמץ בחקיקה הגדרות עבודה". עם זאת, היא מציינת כי "אנו רואים בהגדרה כלי שימושי. אנחנו מקדמים בברכה כל כלי שיכול לסייע במאבק באנטישמיות".
הנציבות חתמה במאי 2016 עם פייסבוק, טוויטר, גוגל, יוטיוב ומייקרוסופט על קוד ההתנהגות, במסגרתו הסכימו החברות לנטר ולהסיר שיח שנאה תוך 24 שעות. לדברי פון שנורביין, "שיח שנאה נאסר על פי חוק. לפי החוק האירופי, מדובר בשיח שמסית לשנאה ואלימות. זהו הבסיס לפיו התוכן ברשתות מנוטר". עם זאת, לפי הדו"ח שפורסם היום, החברות מבססות את מערך הניטור שלהן בעיקר על דיווחי משתמשים ולא על ניטור יזום מטעמן של תכנים בעייתיים. כך, בניסוי שנערך בפרויקט ניטור השיח ברשת של משרד התפוצות נמצא כי במהלך חודש אוקטובר נחשפו כ-25 מיליון גולשים לציוצים אנטישמיים שיצרו כ-8,000 משתמשי טוויטר בבריטניה, ו-15 מיליון גולשים נחשפו לציוצים אנטישמיים שיצרו כ-5,000 משתמשי טוויטר באנגלית בצרפת.
פון שנורביין מציינת כי היא מדובר הטיפול בנגע שיח השנאה ברשת והשימוש בהגדרה הן סוגיות נפרדות. במשרד התפוצות חושבים אחרת: "אנחנו משוכנעים שההגדרה חייבת לחזור לשולחנם של קובעי המדיניות באיחוד האירופי ולהוות עבורם סמן בהתמודדות עם האנטישמיות וההתגלמויות החדשות שלה", אומר קרסנטי.
אם ההגדרה כל כך חשובה מדוע היא אומצה על ידי המדינה רק היום?
"לא חשבנו שיהיה נכון שממשלת ישראל, על אף שהיא מייצגת חלק גדול מהעם היהודי, תהיה הראשונה לאמץ את ההגדרה הזאת. אנטישמיות היא בעיה עולמית, היא בעיה של המדינות בארצותיהן, לכן לא היה נכון שהגדרה כזאת תבוא מטעם מדינת ישראל".
