עד השנים האחרונות היו בלארוס ורוסיה הידידות הקרובות ביותר. איחוד קהילתי משותף; שורה של שיתופי-פעולה בתחומי הכלכלה, האנרגיה, הביטחון ומדיניות החוץ; ומדיניות פרו-רוסית מצד נשיאה הרודן של בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו – כל אלה שמרו על יחסים הדוקים מאוד בין המדינות.
אולם השבוע נראה היה כי היחסים עלו על שרטון, לאחר שנים של מתיחויות וסכסוכים. בשבוע שעבר כינס לוקשנקו מסיבת עיתונאים, שבה במשך לא פחות משבע שעות וחצי נשא נאום תוקפני ואגרסיבי, באופן חסר תקדים, נגד רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין. בנאום טען לוקשנקו, כי רוסיה מענישה את בלארוס על התקרבותה למערב, וכי היא מנסה לכפות עליה להתנהל בהתאם למדיניותה, באמצעות שימוש ציני במסחר האנרגיה.
תוצאות בחירות ידועות מראש, הפרת זכויות אדם ופגיעה בעיתונות
לוקשנקו עלה לשלטון בבלארוס ב-1994. מאז נבחר חמש פעמים ברציפות בבחירות שבבלארוס מוגדרות "דמוקרטיות", בעוד שהקהילייה הבין-לאומית טוענת כי תוצאותיהן ידועות מראש. לפי מברקים של גורמים אמריקניים רשמיים שהודלפו לאתר "וויקיליקס", בבחירות שנערכו בשנת 2006 קיבל לוקשנקו 93 אחוזים מהקולות, אך הוריד את הנתון הסופי ל-86 אחוזים, כדי להפוך את ההצבעה לאמינה יותר בעיני המערב.
לוקשנקו אולי מנסה להצטייר כמנהיג אהוד ולגיטימי במדינה דמוקרטית, אך בפועל בלארוס הפכה עם השנים למדינה אוטוריטרית, שבה הנשיא הוא למעשה שליט סמכותני בעל עוצמה אדירה. בנוסף להאשמות באי הסדרים בבחירות, במערב תוקפים את לוקשנקו על הפרות סדרתיות של זכויות אדם, דיכוי האופוזיציה, שליטה מוחלטת בכלכלה ופגיעה בחופש העיתונות.
לוקשנקו נחשב למנהיג צבעוני במיוחד, שלא בוחל בהתבטאויות שנויות במחלוקת שהתקינות הפוליטית היא מהן והלאה. לאחר שבמארס 2012 הצהיר האיחוד האירופי כי יש לבחון הטלת סנקציות על בלארוס במטרה להפעיל לחץ על שלטונו, ובעקבות התבטאותו של שר החוץ הגרמני לשעבר, גידו וסטרוולה, שכינה אותו "הרודן האחרון באירופה" - הגיב הנשיא הבלארוסי בזעם וטען כי "עדיף להיות דיקטטור מאשר הומו" (וסטרוולה הוא הומוסקסואל, ע"ד). מיותר לציין, כי ההתבטאות עוררה מהומה לא קטנה באירופה, אך לוקשנקו כמובן לא התרגש מכך.
המנהיג הבלארסי נתפס בעבר גם בהתבטאויות אנטישמיות. ב-2007 עורר לוקשנקו מהומה כשאמר שהיהודים הפכו את העיר בוברויסק ל"דיר חזירים". לאחר מכן שלח משלחת בלארוסית לישראל, במטרה לצמצם את הנזקים שגרמו הערותיו. באפריל 2015 תקף לוקשנקו את מושל מחוז מינסק, שבה מתגוררת הקהילה הגדולה ביותר בבלארוס, ואמר כי המושל "לא שולט" באוכלוסייה היהודית במדינה. הסיבה למהומה? אתר אינטרנט מוכר, שאותו מנהל עיתונאי יהודי-בלארוסי, ביקר צו נשיאותי המטיל מס על אנשים שעובדים פחות מ-183 ימים בשנה. לוקשנקו פנה למושל המחוז והזהיר אותו כי מנהל אתר האינטרנט "אינו מתנהג כיאות", והתריע בפניו: "אמרתי לך לפני שנה לשלוט בכל היהודים בבלארוס".
בנאום שנשא לאחר אותה תקרית ובלבל את יהודי בלארוס, שיבח לוקשנקו את תפקיד הקהילה היהודית בהתנגדות לכיבוש הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נרצחו בבלארוס מאות אלפי יהודים. אולם, בהמשך תיאר לוקשנקו את היהודים כמי שלא אוהבים לעבוד ב"עבודות בזויות", ופירט: "הם לא אוהבים ללכלך את ידיהם או להילחם, אבל הם כן לכלכלו את ידיהם איתנו".
אלכסנדר לוקשנקו, "הדיקטטור האחרון של אירופה" (צילום: AP)
"מי שיגיע לאדמת בלארוס – אלחם נגדו, גם אם זה יהיה פוטין"
המתיחות הנוכחית בין רוסיה לבלארוס נוגעת למספר נושאים כגון אנרגיה, מסחר, וגבולות, אך שורשיה עמוקים יותר. הכל החל ב-2014, לאחר שרוסיה התערבה צבאית באוקראינה, סיפחה את חצי-האי קרים, והשתלטה דה-פקטו על מזרח המדינה. לוקשנקו גינה את המדיניות הרוסית וכינה אותה "תקדים רע". בנוסף, הוא השהה את הדיונים עם מוסקבה באשר להקמת בסיס אווירי רוסי על אדמת בלארוס, אך לאחר מכן הודה כי קרים כעת היא חלק מרוסיה, והאשים את אוקראינה בכך שהביאה על עצמה את ההתערבות הרוסית, בשל שלטון מושחת במדינה.
לצד ההכרה של בלארוס בסיפוח קרים לרוסיה, טען לוקשנקו – ברמז עבה למוסקבה - כי בלארוס תישאר יחידה מדינתית אחת, או כפי שהוא הגדיר זאת: "נפרדת ובלתי-מחולקת". בדצמבר 2014 הסביר נשיא בלארוס, כי ארצו אמנם אינה מדינה ענקית ואין לה שק גרעיני, אך הצבא שלה "מסוגל בהחלט להגיב לכל איום". בתחילת 2015 הוא כבר היה ישיר ובוטה הרבה יותר. בראיון לעיתון רוסי הצהיר לוקשנקו: "לא משנה מי יגיע לאדמת בלארוס, אלחם נגדו. אפילו אם יהיה זה פוטין".
הפגנת העצמאות של בלארוס תחת לוקשנקו המשיכה להתפתח ולהתחזק, ובאה לידי ביטוי במדיניות החוץ המגוונת שמוביל נשיאה בשנים האחרונות. עיקרה - פתיחת קמפיין דיפלומטי, במטרה להדק את הקשרים עם האיחוד האירופי וארצות הברית. על מנת להתקרב למערב, בלארוס הייתה מוכנה אפילו לרמות את הרוסים, כך לפחות לפי האשמות שמגיעות ממוסקבה.
בשנת 2014 החליט פוטין לאסור על ייבוא של מזון טרי מהאיחוד האירופי, בתגובה להטלת סנקציות של האיחוד על רוסיה, בשל מעורבותה הצבאית באוקראינה. אלא שגורמים ברוסיה טענו כי בלארוס סיפקה פרצה לאיחוד, וכי אוכל פולני הועבר לבלארוס, שם נארז מתוך מטרה להציגו כאוכל בלארוסי, ואז נשלח לרוסיה.
בפברואר 2016 נשאו מאמצי ההתקרבות פרי, כאשר האיחוד האירופי הכריז על סיום הסנקציות שהוטלו על בלארוס במשך חמש שנים. בנוסף, בלארוס נכנסה למשא ומתן מול קרן המטבע הבין-לאומית על הלוואה בסך שלושה מיליארד דולר, ובשבוע שעבר הביע לוקשנקו תקווה כי יחסים טובים יותר עם המערב ימריצו את כלכלת ארצו.
לקושנקו ופוטין בימים טובים יותר (צילום: AP)
העונש הרוסי: פגיעה באספקת הנפט לבלארוס
מעבר למה שתיארנו עד כה, בלארוס נקטה לאחרונה שורה של פעולות נוספות, שעשויות להיראות כאנטי-רוסיות. למשל, מעצרים נגד פובליציסטים פרו-רוסים, החרמה של לוקשנקו את פסגת ארגון ברית הביטחון המשותפת (CSTO) הכולל מדינות פוסט-סובייטיות ואת פסגת האיחוד הכלכלי האירו-אסיאתי, וכן הסגרה של בלוגר ישראלי-רוסי ידוע לאזרבייג'ן. בנוסף, בינואר האחרון החליט לוקשנקו לאפשר מתן אשרות כניסה חופשיות למדינה לאזרחים מ-80 מדינות שונות, בהן ארצות הברית.
אבל אולי יותר מהכל, השיא במתיחות בין בלארוס ורוסיה הגיע כאשר לוקשנקו החליט באופן סופי לסרב לדרישות מוסקבה להקים בסיס אווירי-רוסי על אדמת המדינה. עבור הרוסים ההחלטה הזו כנראה הייתה הקש ששבר את גב הגמל.
בתגובה, החליטה רוסיה לפעול בדרך שהיא יודעת להשתמש בה הכי טוב – הפוליטיקה של האנרגיה והפעלת אמצעים של דיפלומטיה כופה. חברת הנפט הרוסית "גזפרום" – הנהנית ממצב של מונופול בבלארוס – החלה לספק למדינה פחות נפט באופן משמעותי, וטענה כי בלארוס חייבת כספים רבים על אספקת האנרגיה בשנה שעברה. בלארוס, מצדה, התנגדה לשלם את הסכום שדרשה מוסקבה, ונוצר משבר אנרגיה שעדיין לא נפתר ומאיים להחריף את הסכסוך בין המדינות.
רוסיה מספקת לבלארוס יותר מ-20 מיליון טונות של נפט בשנה (400 אלף חביות נפט ביום), והיא מעניקה למדינה סבסוד בשווי 3 מיליארד דולר בשנה. כך שפעולותיה של רוסיה עשויות להתברר כמשמעותיות עבור הכלכלה הבלארוסית.
תגובה חריפה יותר הגיעה בנושא הגבולות של שתי המדינות. לאחרונה החליטה רוסיה, בצעד חסר תקדים, להציב בגבול עם בלארוס כוחות מטעם ה-FSB - שירות הביטחון הפדרלי - והחלה לקיים בדיקות ובקרה של אזרחים משני הצדדים. הצעד מנוגד להסכם הסחר החופשי שיש למדינות, כחלק מהאיחוד הקהילתי בין השתיים שנחתם ב-1996. רוסיה טענה מצדה, כי היא החליטה לבדוק את הגבולות בשל טענותיה נגד בלארוס על ייבוא בלתי-חוקי של מוצרים מהאיחוד האירופי.
בלארוס. מיקום גיאו-פוליטי ואסטרטגי בגבול רוסיה
למרות המתיחות - לוקשנקו לא שורף את הגשרים עם מוסקבה
המקרה של בלארוס מורכב. היא שוכנת במיקום גיאו-פוליטי בעל חשיבות אסטרטגית. מצד אחד היא גובלת ברוסיה על שלל שאיפותיה הניאו-צאריות של מנהיגה, ומצד שני חולקת גבולות משותפים עם מדינות ברית נאט"ו - פולין, לטביה וליטא - שמדאיגות אותה לא-פחות. ב-2014 החשש מנאט"ו אף גרם ללוקשנקו לבקש מרוסיה לשלוח למדינתו מספר מטוסי קרב, בתגובה לעלייה בפעילות של הארגון בפולין ובמדינות הקרובות לבלארוס.
מן הצד השני, בבלארוס מודעים לאמתלה שבה השתמשה רוסיה במעורבותה באוקראינה – הגנה על האוכלוסייה הרוסית האתנית במדינה, שלטענת מוסקבה מופקרת על-ידי השלטון המרכזי. בהתחשב בכך שגם בבלארוס ישנו מיעוט רוסי לא קטן, ובהתחשב בשם של המדינה (רוסיה הלבנה, ע"ד) - החשש מפרובוקציה רוסית לצורך כיבוש שטחים בלארוסיים לא נעלם מעיניו של לוקשנקו.
בעיני רוסיה, בלארוס היא שכנה חשובה וחיונית, שכן היא מדינת גבול שכולה להוות בסיס לתקיפת נגד, אם כוחות נאט"ו יחליטו להעמיק את נוכחותם ומעורבותם במדינות פוסט-סובייטיות לשעבר. כמו כן, ברוסיה היו מעוניינים לשמור על בלארוס רחוקה ככל הניתן מהאיחוד האירופי ומהמערב.
באמצעות הלחץ הכלכלי, גרימת מיתון ועלייה במחירי הנפט והגז בבלארוס, במוסקבה מעוניינים להעביר מסר ללוקשנקו: אם תפנה אלינו את גבך, אתה צפוי לשלם מחיר יקר. נשאלת השאלה, האם בלארוס בסופו של דבר תתקפל בפני הלחץ הרוסי, ואם לא - האם פוטין יבחר לפעול בדרכים תוקפניות יותר, עד לרמה של התערבות צבאית במדינה השכנה?
נכון לעכשיו, עושה רושם כי התערבות צבאית רוסית בבלארוס היא תסריט שרחוק מלהתממש. למרות המתיחות בין שתי המדינות והרטוריקה התוקפנית והמשוחררת של לוקשנקו נגד הרוסים, הנשיא הבלארוסי מקפיד שלא לשרוף את הגשרים עם מוסקבה.
באותו נאום ארוך ומוזר במיוחד, שכאמור נמשך מעל שבע שעות וחצי, לוקשנקו הצהיר כי מדינתו לא תתגבר כוחות בצד הבלארוסי של הגבול, על מנת להימנע מיצירת עימות עם הרוסים. בנוסף, הוא הקפיד שלא להטיל את האחריות להידרדרות ביחסי שתי המדינות על פוטין באופן ישיר, אלא כיוון את החיצים לעבר יועציו, וטען כי "לדאבון הלב, ישנם כוחות חדשים המובילים את המדינה" וכי הם "סותרים בכמה נושאים את ההחלטות והתפישות של הנשיא (פוטין, ע"ד) בעצמו".
