לפני שנה בדיוק חשבנו שגרוע יותר זה לא יכול להיות. בעיצומו של משבר בריאותי עולמי המין האנושי התחיל לצאת מהבידודים למציאות חדשה. חיים לצד הקורונה, לעתים חיים עם הקורונה ולפעמים מה לעשות, גם מוות. לפני יומיים פורסם שתוחלת החיים בארצות הברית למשל, ירדה בשנתיים האחרונות משבעים ושמונה לשבעים ושש. הקורונה המשיכה להרוג השנה, אבל הרבה פחות. העיניים בימים האחרונים נשואות לסין שהסירה את הכפפות מול הוירוס, הורידה את הפלסטר שכונה אפס הדבקה ועכשיו מדממת. גם בסין מקווים שאכן זן האומיקרון אלים פחות והחיסונים, הם ימשיכו להציל חיים. תשומת הלב הופנתה השנה ממוות מעשה ידי הוירוסים לזה שמחולל האדם ביודעין ובזדון.
כן לפני שנה בדיוק חשבנו שגרוע יותר זה לא יכול להיות, אלא שממש אז ישב בקרמלין נשיא ותיק ומנוסה עם חזון אחר על העולם ושאיפות לשנות את ההיסטוריה. בתום המלחמה הקרה טבע הפילוסוף פרנסיס פוקויאמה את המונח "קץ ההיסטוריה". הוא טען שנפילת הגוש הקומוניסטי לא הייתה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית הארוכה של סכסוכים בין השקפות, אידאולוגיות וצורות משטר, אלא סימנה את קצה של ההיסטוריה האידאולוגית. מעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תהיה צורת השלטון היחידה מבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר. סכסוכים בין מדינות יהיו מוגבלים לשליטה על משאבים אבל לא יהיו בין אידאולוגיות מתחרות.
אלא שהשנה החליט נשיא רוסיה פוטין, שזה הזמן לשים סוף לקץ ההיסטוריה. לשים קץ לקץ ולהילחם בכל הכלים האפשריים על מעמדה של רוסיה במארג הכוחות העולמי. זה התחיל כבר באלפיים ושמונה עם הפלישה של רוסיה לגיאורגיה, המשיך באלפיים וארבע עשרה עם כיבוש חצי האי קרים אבל כל אלה היו רק מתאבנים לאירוע המרכזי. הפלישה האיומה לאוקראינה ומה שעדיין עלול להפוך מלחמת עולם של ממש בין מזרח למערב. לראשונה יש מי שמדברים באופן חופשי על ארסנל הנשק הגרעיני. שאלוהים יעזור לכולנו.
הצבא האמריקני מעריך שמאתיים אלף איש כבר נהרגו במלחמת העולם שהחלה באוקראינה, אבל הקרב הזה עוד רחוק מלהסתיים. רק היום שבו הרוסים והפגיזו יעדים אזרחיים באוקראינה. המטרה-לשבור את רוחם של האזרחים האוקראינים הקפואים. אם יש בכל זאת חדשות טובות מן השנה האחרונה הן אלה. הדמוקרטיה הליבראלית היא אולי מפונקת ומרוכזת בעצמה אבל היא בכל זאת מוכנה לשלם מחירים כבדים ואפילו לצמצם בצריכת החשמל כדי להתגונן. הסיוע לאוקראינה עצום, ההתגייסות למען פליטי המלחמה היתה ללא תנאים, המצב בחזית צריך לעודד את המערב. אמריקה מפנימה אט אט את מעמדה החדש ישן כמנהיגת העולם החופשי. נכון, תחת נשיא עייף וזקן. הסכנות עצומות ולא רק מכיוונו של פוטין. נשיא סין שי ז'ינפינג נבחר השנה לכהונה שלישית ודמוקרטיה למרות השוק החופשי היא בכלל לא אופציה. גם הציביליזציה המערבית מתמודדת עם אתגרים חוזרים ונשנים מבית, במיוחד מגורמי הקיצון באיטליה הונגריה ופולין למשל, שמאיימים לגרור אותה למסע במחוזות הטרול הרגרסיבי.
2022 הייתה שנת קץ קץ ההיסטוריה ושנה של פרידה משתי דמויות היסטוריות שליוו את הציביליזציה המערבית. המלכה אליזבת כמובן אבל חשוב לא פחות, מיכאיל גורבצ'וב. שליט ברית המועצות שניסה להקיץ את ההיסטוריה וצפה בזעזוע בשינויים שעברו על רוסיה בשנים האחרונות. ספק אם לכזה פינאלה שניהם הם ייחלו.
האזינו לכתבות של יומן סיכום השנה
האירוע המשמעותי ביותר בשנת 2022 היה ללא ספק המלחמה באוקראינה. לאחר שכבש וסיפח את חצי האי קרים בשנת 2014, ניסה נשיא רוסיה פוטין להמשיך ולספח חלקים מאוקראינה לתוך שטחה של רוסיה. אלא שלמרות החששות במערב קייב לא נפלה בידי הרוסים, והצבא האוקראיני ממשיך להשיב מלחמה גם עשרה חודשים לתוכה.
הכתבה של ניסן צור, כתב "השעה הבינלאומית" במרכז אירופה
במשך 50 ימים הייתה כתבתנו הדס גרינברג בקייב. משבוע לפני המלחמה ועד שפרצה ובעיקר בלב ההפגזות מכל רחבי המדינה - בקייב, בוצ'ה, אירפין, צ'רניהב וחרקיב היום היא מביטה לאחור ביומן מסע אישי, מסכמת ומתארת את התחושות, המראות הקשים ומביטה גם קדימה. לאן פניה של המלחמה הזאת?
הכתבה של הדס גרינברג, כתבת כאן חדשות ושליחתו לאוקראינה
בשעה שמיליוני אנשים ברחבי העולם חגגו את חג המולד, אלפי פליטים אוקראינים עשו דרכם החוצה מאוקראינה למקום בטוח יותר. אחרים חזרו הביתה למרות המלחמה. מעבר הגבול בתחנת הרכבת בפשמישל הפך לשער הכניסה הראשי של הפליטים האוקראינים. זאת לא הפעם הראשונה שהעיר הפולנית הרדומה מהווה צומת מרכזי לפליטים במלחמה ממזרח למערב.
הכתבה של גלעד שדה, כתב "השעה הבינלאומית" ממעבר הגבול בפולין
האורח המרכזי של יומן סיכום השנה הוא נשיא לטביה, אגילס לויטס. לטביה היא אחת משלוש המדינות הבלטיות, חברה באיחוד האירופי, חברה בברית נאט"ו. היא גובלת כמובן ברפובליקות הבלטיות האחרות - ליטא ואסטוניה, אבל יש לה שכנות נחמדות הרבה פחות - בלארוס ורוסיה. לטביה הייתה עד תחילת שנות ה-90 חלק בלתי נפרד מברית המועצות. היפרדותה מגוש ההשפעה הרוסי נחשבת עד היום כישלון צורב של רוסיה. עם שתי השכנות בלארוס ורוסיה היא מנהלת קשרים מתוחים מאוד תמיד, תחת חשש שיבוא יום ומה שקרה לאוקראינה יקרה גם לה.
אגילס לויטס, הוא נשיא לטביה בשלוש השנים האחרונות. כאיש צעיר היה חבר בחזית העממית של לטביה, תרם להכרזת העצמאות הלטבית בשנת 1990. לאורך השנים הוא שימש סגן ראש הממשלה, שר המשפטים, שגריר בכמה מדינות ומונה לשופט בבית הדין האירופי לזכויות אדם.
האזינו לריאיון המלא של ערן סיקורל עם נשיא לטביה בכאן רשת ב
אז מה מקומה של האופוזיציה ברוסיה לאחר עשרה חודשים של מלחמה חסרת כל היגיון ותועלת? מדוע העם הרוסי שקם נגד הניצול ב-1917 איננו יוצא בהמוניו לרחובות כדי לשים קץ לשקרים של הדיקטטורה, ובמיוחד להרג האזרחים הרוסים שהפכו חיילים בעל כורחם? שלא לדבר על הרג האזרחים האוקראינים הרבים החפים מפשע. את השאלות הבוערות האלה הפנתה נטליה קנבסקי לדמיטרי גודקוב, ממובילי המתנגדים למשטרו של פוטין, פעיל פוליטי וחברתי רוסי, לשעבר חבר בפרלמנט הרוסי מטעם מפלגות האופוזיציה.
האזינו לריאיון המלא של נטליה קנבסקי עם דמיטרי גודקוב בכאן רשת ב
שלושה ראשי ממשלה, מלכה אחד שיצאה ומלך אחד שנכנס - שנת 2022 בממלכה המאוחדת הייתה אחת השנים הסוערות שהיו לה בעשורים האחרונים. מיכל רשף, על הממלכה שנפרדה השנה מסמל ותיק ואהוב, ופותחת שנה שעתידה אינו ברור.
האזינו לכתבה של מיכל רשף, כתבת תחום החוץ של כאן חדשות
מאז האביב הערבי ב-2011 אין רגע דל במזרח התיכון. בין משטרים שנפלו למלחמות אזרחים שפרצו ומשברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים שרק מחמירים. אלא שבשנת 2022 נראה שלמשך חודש אחד כל העולם הערבי עצר נשימתו לכבוד טורניר גביע העולם בקטאר שהשכיח ולו לרגע את הבעיות היום יומיות והציג את העולם הערבי באור חיובי הרבה ביותר.
האזינו לכתבה של רועי קייס, ראש תחום העולם הערבי של כאן חדשות
ארצות הברית קיוותה ששנת 2022 תוקדש להתאוששות ממגיפת הקורונה ולשיקום הכלכלה והחברה, אבל המציאות הכתיבה אתגרים אחרים. המלחמה באוקראינה ביטול הזכות להפלות טלטלו את הפוליטיקה האמריקנית. נתן גוטמן כתבנו בוושינגטון עם הניסיונות של הנשיא ג׳ו ביידן לייצב את הספינה.
האזינו לכתבה של נתן גוטמן, כתב כאן חדשות בוושינגטון
הזירה הטכנולוגית והרשתות החברתיות חוו בשנה היוצאת בעיות שחלקן בגלל המשבר הכלכלי ואחרות תולדה של בעיות הנמשכות שנים. אבל הסיפור שתפס את עיקר תשומת הלב של העולם הטכנולוגי והעסקי כל השנה היה ונותר מכירת טוויטר ליזם ואיל ההון אילון מאסק. אז מה יהיה עם הציוצים? ומה נסגר עם אילון מאסק?
האזינו לכתבה של יגאל רביד, כתב "השעה הבינלאומית" בארצות הברית
אז מה נאחל לעצמנו לשנה הקרובה? סוף למלחמה באוקראינה, סוף למגיפות, מוות לאינפלציה, הרבה ספורט תרבות ואמנות, שנהיה אזרחים טובים של העולם ולא רק של המדינה שלנו. שנדע לראות את הזר והאחר, שנדווח רק על חדשות טובות והמון על המאבק למען כדור הארץ.
