זילי שמידט, ניצולת שואה שהייתה אחת מהעדות האחרונות לזוועות המשטר הנאצי הגרמני שבוצעו נגד קהילות הצוענים, מתה אתמול (שישי) בגיל 98 בעיר מנהיים שבמערב גרמניה.
שמידט הייתה במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בין השנים 1944-1943, כשרבים מבני משפחתה, כולל בתה בת ה-4, נרצחו. לאחר המלחמה היא נאבקה במשך שנים כדי לקבל פיצויים ממערב גרמניה על הזוועות שחוותה, וגילתה שהאפליה הרשמית נגד עמה לא פסקה עם המשטר הנאצי.
רק בשנה שעברה זכתה שמידט לעיטור הפדרלי היחיד בגרמניה מידי הנשיא פרנק-וולטר שטיינמאייר. שמידט אמרה אז לרשת ״דויטשה וולה״ הגרמנית שזו המשימה שלה לספר מה הנאצים עשו לצוענים. ״כולם נרצחו בגז, כל המשפחה שלי, כל הקהילה שלי", אמרה. לדבריה, הרצח צונעים נותר לעתים קרובות מחוץ לסיפורי השואה. "היהודים נשלחו כולם לתאי הגזים, וכל הצוענים עדיין בחיים? אף אחד לא היה בחיים".
שמידט דיברה לראשונה בפומבי על חוויותיה רק בטקס שנערך באוגוסט 2018, באנדרטה לשואת הצוענים בברלין. "דיברתי רק עבור בני עמי, לצעירים אף פעם לא סיפרו, לא לימדו את זה בבית הספר", היא סיפרה.
סגן נשיא ועדת אושוויץ הבינלאומית, כריסטוף האבנר, סיפר כי שמידט התמודדה עם אפליה והדרה גם לאחר המלחמה, אך מעולם לא איבדה את אמונתה "שאחיה בני האדם מוכנים ללמוד מההיסטוריה ולדבר נגד גזענות ושנאה".
הערכות מדברות על כחצי מיליון מבני הצוענים שנרצחו בידי הנאצים. עוד לפני עליית הנאצים לשלטון, היחס כלפי צוענים היה מבזה בגרמניה, אך הקהילה הלכה והתפתחה, חבריה אימצו לעצמם שמות בעלי צליל גרמני, השתלבו בחברה הגרמנית ואף שירתו בצבא הגרמני.
בשנת 1936, לאחר הרחבת חוקי נירנברג גם לצוענים, החלו הרדיפות נגדם להיות אכזריות עד שלקראת המשחקים האולימפיים באותה השנה הושמו כ-600 מהם במחנה מיוחד בברלין כדי להרחיקם מהציבור ואורחי האולימפיאדה.
