פרחה סיידי מוחמד, צעירה בשנות מאוריטנית ה-20 לחייה, מנסה לשבור את המוסכמות ולהיות זמרת בחברה שמסרבת לקבל אותה ככזאת. באופן כללי, מאוריטניה היא מדינה מוסלמית עם חברה מאוד שמרנית ושבטית. מוזיקה, כך נראה, היא לא דבר חופשי במיוחד בעיקר בעבור נשים, על אף ששירה וליריקה מאוד רווחים שם ושמאוריטניה אף מכונה "ארץ מיליון המשוררים". מדובר באחת ממדינות המגרב הפחות מסוקרת, מדינה ענייה מאוד ודלת משאבים.
"כשברחתי למרוקו, אחי היה שולח לי הודעות קוליות שהם עוד ירצחו אותי": הזמרת פרחה סיידי מוחמד ממאוריטניה נאלצה לעזוב את ביתה ומדינתה כדי להגשים את החלום@kaisos1987 #מעבר_לקו #חדשותהלילה pic.twitter.com/j0TDPmZK1c
— כאן חדשות (@kann_news) June 12, 2022
סיידי מוחמד מתהלכת ברחובות נוואקשוט עם חיג'אב וגיטרה, ומעזה לשיר שירים שקצת פחות מחוברים למסורת המאוריטנית. "מאז שהתחלתי לשיר אני סובלת מהטרדות מצד החברה. מקללים אותי ולועגים לי", סיפרה לפני שנה לערוץ הגרמני "דוויטשה וולה". "אני יודעת שצעירות רבות רוצות להגשים את חלום השירה, אבל הן לא יכולות. החברה מטילה עליך הגבלות עד כדי כך שאתה שונא את מה שאתה רוצה להגשים. אבל אני עדיין ממשיכה בדרך שלי".
שנה אחרי, הגענו אליה וניסינו לשכנע אותה להתראיין. שמה האמיתי, מסתבר, הוא אל-עולום רמדאן, והשם פרחה הוא שם הבמה. היא כבר לא נמצאת במאוריטניה אחרי שהבינה שלא תוכל להגשים את חלומה בארץ מולדתה.
"הייתי זמרת במאוריטניה והופעתי בטלוויזיה. היו לי ראיונות, הייתי ידועה במאוריטניה ובגלל זה התנכלו לי", שיחזרה בשיחה עם כאן חדשות. "כשנכנסתי לתחום המוסיקה נתקלתי בבעיות, סילקו אותי מהלימודים. ניסיתי להכיל את זה, אבל האיומים באלימות התגברו יותר ממה שהייתי מסוגלת לשאת".
לדבריה, "עזבתי את מאוריטניה ואת בית משפחתי לפני חמישה חדשים והגעתי למרוקו. עזבתי אותם כי הייתי נתונה לאלימות מצד בני משפחתי, והמצב שלי היה קשה מאוד ורע, עד כדי כך שהייתי צריכה ללכת כל יום לבית החולים אחרי שחטפתי מכות ואלימות. הדבר האחרון שהם ניסו היה לכפות עליי להתחתן. כשברחתי ממאוריטניה למרוקו, אחי היה שולח לי הודעות קוליות שהם עוד ירצחו אותי".
כיום היא נמצאת בספרד, אחרי מסע תלאות לא פשוט שהחל במאוריטניה ועבר במרוקו. ניסינו להבין מפרחה יותר לעומק את המציאות של הנשים בכלל במאוריטניה.
"הייתה בחורה אחת שניסתה להיכנס לתחום המוסיקה והם פגעו בה, אני לא יודעת אם היא חיה או מתה. החברה כולה התנפלה עליה לאחר הופעה אחת והיא נעלמה", סיפרה. "הגורל שלי היה מוות, בטוח, אם הייתי נשארת שם, מתייצבת נגדם חופשייה ואומרת שיש לי ספקות והיסוסים ושאני רוצה ללכת בלי חיג'אב ולא להתפלל. אני מרגישה שמחה עם עצמי כמו שאני עכשיו, ללא כבלים. החלום שלי היה לצאת ממאוריטניה למקום בו אהיה רגועה, ללא העלבות, פגיעות וקללות. דמיינתי שכשאעזוב את מאוריטניה אהיה בטוחה, מעולם לא נתקלתי בדברים כמו אלה שנתקלתי בהם שם".
עכשיו היא כבר הרחק ממשפחתה ומהחברה שאיימה עליה רק כי רצתה להיות חופשייה יותר באמצעות המוזיקה והשירה, גם כזו בניחוח מערבי. היא גם הסירה את החיג'אב. אלא שבשטח, מצבה לא מזהיר בלשון המעטה. בשיחה היא מתארת מסע תלאות קשה במיוחד שעברה ממאוריטניה דרך מרוקו ועד היכן שהיא נמצאת היום - העיר ג'ירונה שבספרד, אליה הגיעה בחסות הצלב האדום ואנשים ממרוקו. מסע מפרך שבמהלכו היא גם סבלה מהתנכלויות על רקע גזעני. היא מקווה שבאמצעותנו אנשים פה ומעבר לקו ישמעו את הסיפור שלה ואולי יעזרו לה.
"אין לי כסף. אני בטיפול הצלב האדום, שנותן אוכל שמבשלים אותו כמה ימים לפני כן. לא אכפת לי משום דבר, אבל הכי קשה זה להבליג על ההעלבות. אתמול גבר לקח כיסא להרביץ לי. אני צריכה רק שתעזור לי לצאת מכאן, יש כאן רק מוסלמים. עזבתי ארץ כי הייתי זקוקה לחופש. אני זקוקה למקום בו אהיה בטוחה, שאגשים את חלומותיי ומטרותיי ואעסוק במוסיקה.
לא ידוע מה יעלה בגורלה של מי שבסך הכול רצתה לשיר בחופשיות בארצה, שילמה מחיר כבד ויצאה לחפש חיים טובים יותר. בערבית, אגב שמה הבמה שלה פרחה הוא "שמחה". אולי זה קצת יכול לתת מקום לאופטימיות, גם אם אין הרבה כרגע.
