ג'אסם אל-ג'ורייד הוא קול די נדיר בכווית המפרצית. פובליציסט ועיתונאי שלא חושש לומר את מה שעל לבו, גם כשמדובר בנושא נפיץ כמו כינון יחסים עם ישראל, שבאופן רשמי מוגדרת מדינת אויב. בריאיון בלעדי לכאן חדשות הוא אומר: "אני מתוייג כמי שהוא דורש שלום עם ישראל, ולא מבין מה מוזר בזה, הרי זה אנושי שאדם רוצה קשר עם כל העמים".
בחודש פברואר האחרון, הפובלציסט הכוויתי חווה על בשרו את המחיר של גילוי תמיכה בישראל, אפילו אם מדובר בסך הכול בתגובה על ציוץ של המזרחן הישראלי, אדי כהן. הוא כתב כהטרלה שסעודיה הזמינה את כל היהודים לבלות שם את חופשת הפסח. "הציוץ הזה מהחשבון הפרטי שלי ושל חברי הופץ בכווית ועשה גלים ברחבי המפרץ. הם הכינו אפילו השטאג של קמפיין שלילי נגדי", הוא סיפר.
ואם זה לא מספיק, אז בכווית הישיקו קמפיין רשת הקורא להחרים את העיתון הנפוץ "אל-קבס", שאל-ג'ורייד כותב בו טור קבוע, בשל עמדותיו. הלחץ עשה את שלו והעיתון הודיע שהוא מפסיק להעסיקו. "מדובר בתקדים והתפלאתי שהוא קרה במדינה מתוקנת ודמוקרטית כמו כווית, אבל כמו שאמרתי – מדובר בגוף מסחרי ואני מבין את ההנהלה. זה לא מזיז לי ואני ממשיך להפיץ את דעותי".
כווית המפרצית מצטיירת לא אחת כמדינה שמעניקה לא מעט חירויות לאזרח, בוודאי בהשוואה למדינות אחרות במפרץ ובאזור. אבל נראה כשזה מגיע לישראל, גבולות חופש הביטוי מצטצטמים מאוד. גם שנתיים אחרי החתימה על הסכמי אברהם, תמיכה בישראל היא דבר חריד מאוד בכווית. ג'אסם טוען: "הרוב שנוטה לשלום תמיד שותק, ואני מייצג אותו".
"ישראל לא פגעה בי ככוויתי מעולם", הוא ממשיך. "אפילו בזמן הכיבוש העיראקי הפושע של כווית, מי שפגעו בי היו האחים הקיצוניים (האחים המוסלמים. ר.ק.) בפלסטין ואנשיהם בחמאס, ואפילו פתח תחת שלטון ערפאת. כווית זאת המדינה שעמדה הכי הרבה לצידם של הפלסטינים אבל ראינו שרבים מבני העם הפלסטיני יצאו נגד כווית בימי סדאם חוסיין ותמכו בו לחלוטין".
ג'אסם הוא אומנם לא איש התקשורת הכוויתי הראשון שמדבר איתנו, אבל הוא כן הראשון שלא מוכן לסגת לאחור אחרי שפגעו בפרנסתנו רק בשל עמדתו החיובית על ישראל. הוא, כך נראה, בשלו, אפילו מרשה לעצמו לחלום על ביקור בארץ הקודש. "כשהחוק בארצי יגיד שהנורמליזציה בפתח - תצטרכו להכין לי ארוחת ערב, אני מגיע".
