למי שאולי לא יודע, ענף הכדורסל בלבנון הוא מאוד פופולרי. נבחרת הכדורסל של לבנון לא רעה בכלל, ויש גם זרים ששיחקו בקבוצות ישראליות ולאחר מכן עשו קדנציה בארץ הארזים. אבל הדבר הבולט בכול הסיפור הזה הוא היריבות הספורטיבית הקשה בין לא מעט מועדונים והרקע - לא רק ספורטיבי.
בימים האחרונים התקיים בביירות הדרבי החם בליגת העל בכדורסל בין שתי הקבוצות הכי מעוטרות בארץ הארזים. בצד אחד של המגרש – קבוצת א-ריאדי, בצד השני קבוצת אל-חיכמה. אגב הן כיום לא מובילות את הטבלה, אלא משובצות במקום השלישי והחמישי בהתאמה. אבל, הן הקבוצות המוכרות של הכדורסל הלבנוני והן מוכרות בעיקר בזכות לא מעט אירועי אלימות בין הקהלים של המועדונים וגם השחקנים.
הסונים והנוצרים נפגשו בדרבי של ביירות בכדורסל - זה נגמר בפיצוץ. @kaisos1987 ו-@Yoav__Zehavi בודקים איך היחסים המורכבים בין העדות בלבנון מגיעים גם לספורט#העולם_היום pic.twitter.com/x3JAiWoKAs
— כאן חדשות (@kann_news) April 14, 2022
זה קרה גם השבוע כשמשחק הכדורסל במחזור ה-20 של הליגה הלבנונית יצא משליטה. אוהדי א-ריאדי קיללו את אחד השחקנים של אל-חיכמה שכנראה לא נותר חייב ואז פשוט פרצו למגרש הכדורסל תוך שהם מתעמתים עם כוחות הביטחון, זורקים חפצים קשיחים על הקהל של אל-חיכמה ומה לא. המשחק לא חודש אחרי האירועים האלה כיוון שקבוצת אל-חיכמה סירבה לחזור לפרקט וספגה הפסד טכני 20:0.
קבוצת א-ריאדי ספגה עונש קנס של 50 מיליון לירות לבנוניות, בנוסף לשישה משחקים מחוץ למגרשה הבית. שתי הקבוצות ערערו. עכשיו תשאל אותי אז אוקיי מה הסיפור? אז זהו, שבארץ הארזים זה קצת יותר מורכב, אחרי הכל העדתיות לא הלכה ולא הולכת לשום מקום. 18 עדות יש בלבנון ומלחמת האזרחים השנייה שפרצה על אותו רקע חקוקה בנפשו של כל לבנוני.
בשתי הקבוצות, א-ריאדי ואל-חיכמה, אמנם משחקים שחקנים מכל הגוונים, אבל כל אחת מהקבוצות משויכת לעדה אחרת. א-ריאדי זאת קבוצת הבית של מיודענו ראש ממשלת לבנון לשעבר הסוני, סעד אל-חרירי, כלומר מועדון שמזוהה עם האוכלוסייה המוסלמית הסונית, במזרח ביירות. אל-חיכמה, מזוהה עם מערב ביירות, האוכלוסייה הנוצרית מארונית ומי שמושך מאחורי החוטים הוא הפוליטיקאי הנוצרי, סמיר ג'עג'ע, יושב ראש הכוחות הלבנוניים.
בכתבות שפורסמו בתקשורת הערבית, בשנים האחרונות תואר כיצד האוהדים משמיעים קריאות עידוד לשני המנהיגים שעומדים מאחורי המועדונים. אך אותן קריאות עידוד יורדות לפסים גזעניים בדמות קריאות גנאי לנשים מוסלמיות מצד האוהדים של קבוצת "אל-חיכמה". מהצד השני האוהדים של קבוצת "א-ריאדי" מקללים את מרים הבתולה בתגובה.
ב-2014 אחד השחקנים הנוצרים ששיחק בקבוצת "א-ריאדי" שמזוהה, כאמור, עם האוכלוסייה המוסלמית הסונית, זכה לכינוי "בוגד". האוהדים של קבוצת "א-ריאדי", מהצד השני, נוהגים לקרוא את ה"שהאדה": "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו", בעת שהקבוצה שלהם מובילה על היריבה השנואה. אותה התכתשות גם באה לידי ביטוי בגילויי שנאה ברשתות החברתיות.
באווירה הטעונה בעדתיות ושנאה אין זה מפליא שבשנים האחרונות התרחשו מספר תקריות אלימות בין הקבוצות. המפורסמת שבהן התרחשה אחרי שאוהד מקבוצת "אל-חיכמה" ירד לפרקט וסטר לאחד משחקני "א-ריאדי" שלא נותר חייב והחל להכות אותו. כתוצאה מכך התפתחה קטטה באולם ולקח זמן עד שהרוחות נרגעו. השלטונות מצדם החליטו שלא לאפשר לאוהדים להיכנס במשחקים הבאים במסגרת סדרת גמר אליפות הכדורסל בלבנון ואת מקומם תפסו כוחות הביטחון.
אז האירועים שהיו בשבוע האחרון לא נפלו כרעם ביום בהיר. הדבר המעניין שכביכול אל-חרירי וג'עג'ע שייכים לאותו מחנה והייצוג של המחנה המזוהה עם חיזבאללה בליגת הכדורסל הלבנוני לא גדול. אגב ישנן טענות שאל-חרירי גם שולט ביד רמה בנבחרת הכדורסל הלאומית של לבנון שזכתה להצלחות לא רעות.
חשבתם שזה נשאר בכדורסל? תחשבו שוב, כי הכדורגל הלבנוני השבח לאל, כמו שאומרים השכנים, רווי בעדתיות. ב-2010 היה ניסיון מעניין לשים את המחלוקות בצד כשראש הממשלה הסוני דאז, סעד אל-חרירי, זה מהכדורסל, ארגן משחק כדורגל סמלי ב-13 באפריל, לרגל 35 שנה למלחמת האזרחים.
"אנחנו קבוצה אחת" נכתב על החולצות של השחקנים שהיו הפוליטיקאים הלבנונים מכל העדות והגוונים כדי לשדר אחדות. רק פרט קטן – המשחק התקיים ללא קהל בשל חשש של כוחות הביטחון מאירועים אלימים. וזה בעצם אומר הכול. בכדורגל רק שנבין מ-2006 ועד 2010 אוהדים לא הורשו להיכנס למגרשים בשל שורה של תקריות אלימות על רקע פוליטי ועדתי. בעוד שבכדורסל המחנה המזוהה עם חיזבאללה פחות דומננטי בכדורגל.
מי שמאוד חזק על המגרש בלבנון הוא ארגון חזבאללה הלבנוני שרואה בכדורגל פלטפורמה חזקה כדי לחנך את הדור הצעיר על ערכיו. זו הסיבה שכבר משנות ה-90 חיזבאללה אימץ לעצמו את המועדון אל-עהד. מועדון שקיים משנות ה-60. הצבע של החולצה של המועדון צהוב כמו הצבע של חיזבאללה. את המימון הוא מקבל מערוץ אל-מנאר ויש האומרים שבמשחקים שלו צועקים את הסיסמאות "אללה, נסראללה והדאחיה".
כשחיזבאללה נכנס ללחימה בסוריה למען אסד, היו שחקנים במועדון אל-עהד שהצטרפו ללחימה של חיזבאללה ונהרגו בקרבות. בשנים האחרונות ישראל האשימה את חיזבאללה בכך שהוא מאחסן תשתיות לייצור טילים מתחת לאצטדיון של המועדון. ובכלל, בשנים האחרונות הוא זולל אליפויות כאילו אין מחר. ב-2017 אחרי שזכה באליפות, בכירי חיזבאללה באו לברך ונסראללה אפילו שלח ברכה מצולמת.
בשורה התחתונה, בלבנון לכל קבוצה יש עדה והמתיחות העדתית רק הולכת וגוברת ברקע המצב הכלכלי הקשה, ההתפוררות וגם הבחירות הטעונות לפרלמנט בחודש הבא. זה מחלחל היטב לספורט הלבנוני כשכל פוליטיקאי או מפלגה רואה במועדוני ספורט הזדמנות, גם כדי להעביר לעוד קהלים את ערכיה וגם כדי לצבור פופולריות. כי מי לא אוהב כדורגל או כדורסל?
