אפריל 2019. צבא סוריה, בגיבוי פוטין, פותח במתקפה לכיבוש מחוז אידליב – המעוז הגדול ביותר של המורדים. בתחקיר שפרסם הניו יורק טיימס, אפשר לשמוע את הקואורדינאטות שקיבל אחד הטייסים הרוסים, כיעד לתקיפה. אלא שבקואורדינאטות האלה לא הייתה מטרה צבאית, אפילו לא מחסן, אלא בית חולים אזרחי תת קרקעי.
צפו בכתבה מתוך חדשות הערב
זה היה רק מתקן בריאות אחד מתוך כחמישים, שהופצצו באותה מתקפה. עדויות וראיות שנאספו, חשפו כי הקואליציה הסורית-רוסית ביצעה עשרות תקיפות על יעדים אזרחיים - בתי ספר, בתי חולים, שווקים וחנויות. מאות נהרגו. בקרמלין כמובן הכחישו וטענו בתוקף: "טייסינו לא היו מעורבים בקטל אזרחים". אבל הראיות, גם אז, אמרו אחרת.
חשוב לומר שכמעט בכל מלחמה, בטח בסדר גודל כזה, יש פגיעה בבלתי מעורבים. אבל צריך להבדיל בין תקיפה לא מבוקרת, טעות אנוש ואפילו חיילים סוררים, לבין אימוץ הפגיעה באזרחים כתורת לחימה. וזה, לפחות לפני העדויות והסימנים, בדיוק מה שרוסיה עושה.
האסטרטגיה הזאת שימשה את הרוסים עוד לפני שנכנסו לסוריה, במלחמות גיאורגיה וצ'צ'ניה. גם שם הפכו האזרחים לכלי מלחמתי לכל דבר. וזו בדיוק הבעיה - ענישה. איך גורמים לכך שהאחראים לזוועות ייתנו את הדין ויעמדו למשפט? לאחר מלחמת העולם השנייה, היו אלה משפטי נירנברג, ובית הדין לפשעי מלחמה בטוקיו – שעשו צדק מסוים. חמישה עשורים לאחר מכן, פרצה באירופה עוד מלחמה גדולה ונוראה, מלחמת יוגוסלביה.
בשנת 1993 הוקם בהאג בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמות יוגוסלביה. ב-24 שנות פעילותו, נשפטו בו כ-160 בני אדם. עשרות הורשעו, ונשלחו לכלא. בהם ראטקו מלאדיץ', הגנרל שפיקד על רצח העם בסרברניצה, ומרצה בימים אלה מאסר עולם.
אחד ההישגים החשובים והתקדימיים של בית הדין היה הגדרת אלימות מינית ואונס שיטתי כפשע מלחמה. אגב, מי שחסמה הכרה בטבח סרברניצה כרצח עם במועצת הביטחון הייתה, ניחשתם נכון - רוסיה של פוטין.
בעקבות בית הדין ליוגוסלביה, הוקמו בתי משפט ייעודיים נוספים לפשעים שבוצעו ברואנדה, סיירה לאון, קמבודיה ולבנון. כל אחד עסק בסכסוך משלו. ב-2002 הוקם בהאג בית הדין הפלילי הבין לאומי. זאת מתוך הבנה שדרוש גוף בעל סמכות שיתבע אינדיבידואלים על פשעי מלחמה בכל העולם.
אלא שבית הדין הזה מוגבל בכוחו. מדינות רבות בהן ישראל, רוסיה, סין וארצות הברית, לא מכירות בסמכותו על אדמותיהן. כך למשל נוצר מצב שבו כל הנאשמים שהובאו בשעריו הגיעו מיבשת אחת - אפריקה.
סביר להניח שפוטין לא ממש מוטרד מהתובעים של בית הדין. היו ראשי מדינות שנשפטו והורשעו, אבל הם הגיעו ממדינות שעברו הפיכה שלטונית, מה שהקל על הסגרתם. לא מעט דיקטטורים רצחניים, בהווה ובעבר, הצליחו ויצליחו לחמוק מעונשים. אבל מה שמטריד יותר מעשיית הצדק, הוא כיצד עוקרים מהיסוד את השיטה הזאת, של שימוש באזרחים ככלי בשדה המלחמה.
