כשהצבא הרוסי כבר כבש את העיר חרסון, 200 קילומטר בלבד מאודסה, ונלחם במיקולייב קצת יותר מ-100 קילומטרים מהעיר, תושבי אודסה מוכנים להילחם על הבית. כמו קייב וחרקיב לפניה, העיר אודסה, עיר תיירות יפיפייה לחופי הים השחור, השלישית בגודלה באוקראינה - מתבצרת ונערכת לקראת הקרבות שקרבים ובאים.
אל המרכז הצבאי שנפתח בלב העיר מגיעים אזרחים שרוצים להתנדב. הם מקבלים ציוד, נשק, וסרט צהוב לזרוע שמבדיל אותם משאר האזרחים ומסמן לכולם שהם כבר חלק מכוחות הביטחון.
בין המתנדבים גם דניאל וליאוניד, ישראלים וחיילי גולני לשעבר, שהתגייסו ללחום בשורות הצבא. "זו העיר שלי, נולדתי פה", אומר דניאל. "זה אותו דבר כמו ישראל. הייתי שם בצבא ועכשיו אני פה". אבל דניאל גם מודה שצה"ל והצבא האוקראיני זה לא אותו דבר: "הצבא שלנו בישראל חזק. פה אין קסדה, אין כלום".
ליאוניד אומר שאחרי השירות בצה"ל, שום דבר לא מפחיד אותו: "מה פתאום מפחיד. נולדתי באודסה וגרתי פה כל החיים, עד שעשית עלייה ב-2016".
מרכז העיר מלא במחסומים וביצורים, וחיילים מוצבים בכל פינה. אזעקות נשמעו הבוקר לפרקי זמן ממושכים בכל רחבי אודסה, נמל התעופה הישן של העיר הופצץ. אבל בעיר יש תושבים שלא מוכנים לעזוב אותה, ולחלקם גם אין ממש לאן. "זה הבית שלי" אומר לנו תושב העיר אלכסנדר. כמו הנשיא שלו, גם הוא חוזר על הקריאה האוקראינית הקוראת לסיוע ביטחוני מישראל: "בבקשה תעזרו לנו, תנו לנו כיפת ברזל".
