"צריך משכורת שלמה בשביל שתי שקיות לחם": איך לבנון הגיעה למצב הזה? הקריסה - קווים לדמותה

"צריך משכורת שלמה בשביל שתי שקיות לחם ביום"
שורשיו של המשבר הכלכלי בארץ הארזים, שהולך ומחריף, ניטעים כבר במשך עשורים, בכרוניקה של כשלים ושחיתות בכלכלה
מחבר רועי קייס מחבר רועי קייס
Getting your Trinity Audio player ready...
לבנון, משבר כלכלי, משבר, עוני
צילום: צילום: אי-פי

באופן כללי, כלכלת לבנון היא כלכלת שירותים ותיירות, שנסמכת על סיוע מבחוץ ועל ייבוא מסיבי. מדובר במדינה עם מגזר שלא מייצר כמעט דבר. נקודת המוצא הזאת גורמת למומחים כלכליים לראות בכלכלת לבנון כפירמידת פונזי. כלומר, מנגנון שלווה כספים חדשים כדי לשלם לנושים קיימים. המנגנון הזה קיים עד שהכספים החדשים נגמרים.

מדובר בשילוב של שחיתות וניהול גרוע של חזון שיקומה של המדינה. רק כדי להבין - החוב הלאומי של לבנון, בערך 95 מיליארד דולרים, הוא 150% מהתמ"ג שלה. מה שאנחנו רואים בלבנון הוא קריסה כלכלית שהיא תולדה של עשרות שנים.

לבנון יצאה חבולה ומוכה ממלחמת האזרחים השנייה שלה, שנמשכה 15 שנה (1975–1990). אחרי המלחמה, לבנון נסמכה על סיוע כספי ממדינות המפרץ, הכנסה מתיירות והכנסות של המגזר הפיננסי. לאלה מתווספות העברות הכספים שמיליוני לבנונים שעובדים בחו"ל מעבירים. כך נוצר מצב שבו הרזרבות של הבנק המרכזי, מבחינת מטבע החוץ והדולרים, במצב טוב. אבל בעשור האחרון התחילו החריקות.

מ-2011, הטלטלה באזור הובילה לחוסר יציבות. מיליוני לבנונים הפסיקו להעביר את הכספים לבנק המרכזי בקצב של פעם. במקביל, מדינות המפרץ הסוניות הפסיקו להזרים סיוע בגלל התגברות ההשפעה של איראן באמצעות חיזבאללה ופעילותו הטרוריסטית. אותה השפעה גם הרחיקה מדינות מערביות מלבנון וגרמה להטלת סנקציות, בעיקר מצד ארצות הברית. הסנקציות כוונו לחיזבאללה, אך השפיעו על לבנון כולה.


מחאה בלבנון, יוני 2021 | צילום: אי-פי

כל זה יצר מצב שהפער בין הבור בתקציב לבין כמות ההוצאות הולך ומתרחב. כלומר, העברות הכספים לבנקים במטבע זר לא הצליחו להדביק את ההוצאות. צריך לזכור שלבנון מייבאת הכול – ממוצרי יסוד ועד למכוניות פאר, ומסבסדת אותם לאזרחים. כדי לחפות על זה, ב-2016, כשברקע משבר פוליטי מתמשך במדינה וואקום במוסד הנשיאות, הנהיג הבנק המרכזי בראשות הנגיד המיתולוגי, ריאד סלאמה, מדיניות של מתן ריביות מאוד גבוהות על הפקדות בדולרים כדי למשוך משקיעים. ואכן ניכר שיפור בהגדלה של רזרבות המטבע הזר, אלא שנראה שזה רק העמיק את הבור. החוב הלאומי היה גדול בשליש מההוצאות בתקציב.

בזמן שהממשלה הייתה חייבת לבלום את היקף ההוצאות, היא עשתה מעשה פופוליסטי והגדילה את השכר של עובדי המגזר הציבורי ב-2018. זה אותת למדינות התורמות במערב שלבנון פשוט לא רצינית בביצוע רפורמות כלכליות, ומיליארדי הדולרים שהובטחו להגיע כדי לסייע לכלכלה הלבנונית - לא הגיעו. כדי לחפות על כך, הממשלה החליטה בספטמבר 2019 להטיל מסים על שיחות בווטסאפ. על פניו לא "ביג דיל", אלא שבעבור לא מעט לבנונים, השיחות בווטסאפ הן הקשר בינם לבין קרוביהם בגולה, בזמן שמנגנון המיסוי במדינה נוטה לטובתם של העשירים.

ההחלטה הציתה מחאה אדירה נגד השלטון והביאה להפלת ממשלתו של סעד אל-חרירי. הדרישה הייתה שיהיה שינוי מהותי, שכולל את סילוקה של הגווארדיה הפוליטית ששולטת במדינה שנים. זאת הייתה מחאה שחצתה עדות, ושלחה חיצי ביקורת החל מחרירי, דרך הנשיא הנוצרי עון וכלה בנסראללה. גם נגיד הבנק, ריאד סלאמה, קיבל את שלו.

דולר אחד = 18 אלף לירות לבנוניות

בינתיים, העברות הדולרים לבנק המרכזי הופחתו משמעותית והבנקים לא יכלו לתת ללבנונים את שלהם בחשבונות בנק - הכול הלך. למעשה, היום, אזרח שמגיע לבנק בלבנון לא יכול להוציא דולרים אלא רק לירות לבנוניות. המחסור החמור בדולרים הביא לקריסה בלתי נתפסת של הלירה הלבנונית, שאיבדה 90% מערכה. לשם הפרופורציות - במשך כמעט 30 שנה דולר אחד היה שווה 1,500 לירות לבנוניות. היום, בשוק השחור - שהוא הרלוונטי - דולר אחד כבר שווה 18 אלף לירות.

אחרי שהמחאה הצליחה להפיל את ממשלת אל-חרירי, קמה ממשלה חדשה בראשותו של חסאן דיאב, לכאורה עצמאי ושר חינוך בעברו. אלא שזו הייתה ממשלה שנתמכה רק בידי המחנה של חיזבאללה, ולא בידי המחנה השני, והקיטוב הפוליטי נמשך.

הממשלה הזאת לא עשתה את הצעדים הנדרשים כדי לטפל במצב. שני משתנים נוספים נכנסו לתמונה: משבר הקורונה והאסון הכבד בנמל ביירות בחודש אוגוסט. מלבד מותם של כמעט 200 בני אדם ופציעתם של אלפים, האסון הוביל להפסדים של מיליארדי דולרים. לכאורה, הקהילה הבין-לאומית התעוררה אחרי האסון. מי שביעקר הזדעזעה הייתה צרפת. אלא שכולם התנו כל סיוע בהקמה של ממשלה נטולת שחיתות, שתבצע רפורמות משמעותיות בכלכלה הלבנונית ותבטיח שהכספים הולכים לאזרח. ממשלה כזו עדיין לא קמה, וכל עוד לא תקום - הסיוע החיצוני ממש לא יגיע.

"צריך משכורת שלמה כדי לממן שתי שקיות לחם ביום"

ובשטח - התסכול של אזרחי לבנון מהמצב הכלכלי הולך ומעמיק. לתורים הבלתי נגמרים בתחנות הדלק הם כבר קוראים "תורי ההשפלה". בימים האחרונים התבשרו הלבנונים שהלחם, המוצר הבסיסי ביותר, שילש את מחירו מאז תחילת המשבר. במאפיות מתריעים שהתנורים בקריסה בעקבות המחסור בסולר.

"זו עיר בצניחה חופשית", סיפר כתב "הגרדיאן" הבריטי במזרח התיכון, מרטין צ'ולוב, שהיה לאחרונה בביירות וניסה לתאר לנו איך זה נראה משם. "יש סימנים בכל מקום שלבנון מתפוררת, ברמה שאני לא ראיתי".

המציאות בארץ הארזים מתחלקת לשניים בימים אלה: או שיקר מדי לקנות מצרכים או שהם פשוט לא קיימים. "פעם הייתי הולך בבוקר, חוזר בערב עם 20 אלף לירות ומטגן לשלושת הילדים שלי תפוח אדמה וכרובית", סיפר מוחמד, תושב טריפולי. "היום רק השמן עולה לי 25 אלף לירות".

"באתי לחפש תרופות ללחץ דם לאמא שלי, אי אפשר להשיג בכלל", סיפרה אזרחית בבית מרקחת. "בתי החולים אומרים שחיי אדם רבים יאבדו בימים ובשבועות הקרובים אם לא יוכלו להמשיך לספק חשמל", הסביר צ'ולוב.

החשש הגדול הוא שהקריסה תהפוך לאנרכיה ברחובות או אפילו למלחמת אזרחים. המראות מהשבוע שעבר של אזרחים חמושים בטריפולי שבצפון מתעמתים עם כוחות הצבא – מטרידים מאוד. לדברי צ'ולוב: "המצב חמור אפילו יותר ממה שהיה בעיצומה של מלחמת האזרחים - זה משבר קיומי".

מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מנסה להצטייר במשבר הזה כמבוגר האחראי ולשווק סיוע מהמזרח. בחודשים האחרונים ארגונו כבר החל לספק שירותים מיוחדים לאוכלוסייה השיעית. ככל שהמשבר יימשך, המהלך עשוי להתרחב, כשברקע הצעת ארגון הטרור להביא דלק מאיראן.

שרבל ח'ג, אזרח לבנוני שחי בארצות הברית, סבור שבעת הזאת בני ארצו צריכים להסכים לקבל סיוע גם ממי שהם רואים בו אויב - ישראל. "לבנון מבקשת עזרה מכל המדינות - למה היא מסרבת לקבל סיוע ממדינה שכנה?", הוא תוהה. אבל עם כל הכבוד להצעה הישראלית, בארץ הארזים יצטרכו הרבה יותר מזה כדי למנוע - ולו זמנית - את ההתפרקות.

הפופולריים