בתחילת החודש מקסיקו סיטי, הבירה הצפופה של מקסיקו, חנכה רכבל חדש. זה אולי נשמע ונראה כמו איזשהו מתקן שעשועים, אבל הרכבל הזה הוא כלי תחבורה לכל דבר ועניין, ועכשיו הכלי הזה אמור להקל על הצפיפות והעומס בכבישים – ולנסות לגשר על הפערים החברתיים במטרופולין המקסיקני, שבו חיים יותר מ-20 מיליון בני אדם.
בשל מגבלות הקורונה, יוכלו לשבת רק שישה נוסעים בכל קרון. בינתיים נחנכו שתי תחנות בלבד, אבל בחודשים הקרובים צפויה להסתיים הבנייה ואז יכלול קו הרכבל חמש תחנות שיחברו בין חלק משכונות העוני בשולי העיר לבין תחנות הרכבת התחתית.
''זו מערכת תחבורה ציבורית שמקצרת את זמני הנסיעה, והיא גם בת-קיימא והנזק האוקולוגי שלה מועט", אומרת ראש עיריית מקסיקו סיטי קלאודיה שיינבאום. "מלבד זאת, יש במערכת הזאת תועלת רבה לציבור".
הרכבל של מקסיקו סיטי הוא עוד פרק ברומן ארוך ודי מוצלח של מדינות אמריקה הלטינית עם כלי התחבורה יוצא הדופן הזה. היום רכבלים הם חלק מקו הנוף בערים הפקוקות של אקוודור, בוליביה וברזיל.
המודל המוכר ביותר הוא ככל הנראה זה של העיר מדיין בקולומביה, פעם בירת הסמים של פבלו אסקובר, היום סמל בין-לאומי לחדשנות עירונית והקטנת פערים חברתיים – בין השאר בזכות הרכבל. "רצינו לייצר קשר בין שכונות שונות ולעודד מוביליות של התושבים בין השכונות, כיוון שהיסטורית השוכונת האלה היו מופרדות", מספר אוסקר סנטנה מאדריכלי הרכבל במדיין.
למערך הרכבלים של מדיין שישה קווים, הוא נמתח לאורך כ-14 קילומטרים ומקשר בין מרכז העיר לשכונות העניות שפרוסות על מורדות ההרים. הרכבל שיפר את הנגישות של תושבים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך אל מרכזי תעסוקה, חינוך ובריאות ומהווה גשר בין האוכלוסיות השונות בעיר. בשנת 2019 השתמשו בו 16 מיליון נוסעים.
אבל מנגד יש מי שיגיד שהרכבל הוא כלי תחבורה בעייתי. קיבולת הנוסעים שלו קטנה בהשוואה לאוטובוסים ולרכבות, יש קושי לתחזק אותו במזג אוויר חורפי והוא מכער את הנוף. זו אגב אחת הסיבות למאבק סביב פרויקט הרכבל לכותל שתכננה עיריית ירושלים, כפי שמסביר יונתן מזרחי, מנכ"ל ארגון "עמק שווה": "התנגדנו לרכבל לעיר העתיקה מסיבה שזה היה אמור לפגוע בעיר ההיסטורית. ההתנגדות לא נבעה מאיזושהי ביקורת על רכבלים בכלל, אלא ממש נקודתית על רכבלים לערים היסטוריות".
בחודש שעבר הוציא בג"ץ צו על תנאי למדינה והורה לה להשיב בתוך כחודשיים על שורת שאלות בנוגע לפרויקט בעיר העתיקה - בהן כאלה הנוגעות לאופן אישורו וכדאיותו הכלכלית. אז ייתכן שהרכבל אינו פתרון מתאים לבירתנו הנצחית, אבל אין ספק שבאמריקה הלטינית ימשיכו להתייחס אליו לא רק ככלי תחבורה, אלא גם ככלי לשינוי חברתי אמיתי.
