האסונות, הסקנדלים, תפיסת העולם והדרך למעלה - הכירו את ג'ו ביידן

משפחת ביידן רצופת הטרגדיות

אל תתנו לחזות הממוצעת להטעות אתכם – לג'ו ביידן סיפור חיים שיכול להעסיק תסריטאי הוליוודי. הוא גדל למשפחה מהמעמד הבינוני בפנסילבניה. מוצאם של הוריו אירי וג'ו גדל בהתאם כקתולי. הוא למד באוניברסיטה של דלאוור, ושם הכיר את אשתו הראשונה ניליה איתה הביא לעולם שלושה ילדים.

האזינו לפרק מתוך ההסכת אמריכאן

חודש אחרי שנבחר לראשונה לסנאט, ניליה נסעה עם שלושת ילדיהם בו, האנטר ונעמי לקניות חג המולד. בדרכם הביתה, משאית שחצתה את הצומת התנגשה במכוניתם. ניליה ונעמי נהרגו, שני הבנים נפצעו קל. ביידן היה שבור. הוא חשב לוותר על המינוי לסנאט, אך שוכנע להמשיך בקריירה הפוליטית שרק התחילה. 

ביידן התחתן בשנית, ארבע שנים אחר כך, עם מורה צעירה בשם ג'יל לה הוא נשוי עד היום. ג'ו וג'יל הביאו לעולם בת משותפת אחת, אשלי, עובדת סוציאלית. בו ביידן, אחד משני הבנים ששרדו את התאונה, הלך בעקבות אביו לקריירה פוליטית ונבחר לתפקיד התובע הכללי של דלאוור. בשנת 2010 התגלה גידול במוחו, והוא מת חמש שנים לאחר מכן בגיל 46.

סנאטור ותיק ומוערך - המסלול הפוליטי

את דרכו הפוליטית החל ביידן במלחמת דוד מול גוליית. השנה היא 1972, והסנאטור הרפובליקני מטעם דלאוור, ג'יי כיילב בוגס, היה משוכנע שייבחר שוב לסנאט בקלות. אלא שמולו התייצב עורך דין וחבר מועצה בן 29 בשם ג'ו ביידן, אז עוד אלמוני למדי. המועמד הדמוקרטי ביידן גבר על הסנאטור הוותיק ב-3,000 קולות בלבד והיה לסנאטור הצעיר בתולדות ארצות הברית.

במשך 36 שנים ייצג ביידן את דלאוור הקטנה בסנאט. כסנאטור ותיק ומוערך הוא עמד בראש הוועדות המשפיעות בסנאט – החוץ והמשפט. בשנת 1988 החליט ביידן לקפוץ ראש אל הבחירות המקדימות לנשיאות במפלגה הדמוקרטית. למרות שהיה מועמד מבטיח, ביידן קרס בגלל פרשייה מביכה כאשר התגלה שגנב את נאומיו של פוליטיקאי בריטי.

הנאומים הגנובים של ביידן

לקח לביידן לא פחות מ-20 שנה עד שהעז לצלול שוב לקמפיין נשיאותי. בשנת 2008 שוב התמודד בפריימריז הדמוקרטיים, מול המועמד הצעיר והכריזמטי ברק אובמה והפרסט ליידי לשעבר, הילרי קלינטון. עם נתוני תמיכה נמוכים ותרומות זעומות, ביידן פרש מהמרוץ כבר בתום ההצבעה במדינה הראשונה בסבב. חצי שנה אחר כך, הגיעה ההצעה מהמועמד השחור הראשון לנשיאות – רוץ איתי יחד.

סגן לאובמה – השיא הפוליטי עד כה

בין אובמה לביידן הייתה כימיה מצויינת כבר מהרגע הראשון. מיד אחרי שביידן פרש מהמירוץ, אובמה ניסה לרתום אותו לצידו. ביידן הקרין ניסיון פוליטי על המועמד הצעיר יחסית מאילינוי. ברמה המקצועית אובמה התייעץ עם ביידן בנושאים רבים: בענייני חקיקה ה"אובמה קר" – ביטוח הבריאות שדרש עבודת נמלים פרלמנטרית, על הצלת המשק הפיננסי אחרי נפילת השווקים ב-2008 ובעיקר בתחום המומחיות של ביידן – חוץ וביטחון.

להבדיל מאובמה, ביידן היה עתיר ניסיון בוועדות החוץ של הסנאט, ולכן תפס מקום מרכזי בעיסוק במלחמות בעיראק ובאפגניסטן. אובמה וביידן, שיירשו שתי מלחמות עקובות מדם ובזבזניות במזומנים, הצליחו לסיים אותן בצורה שסיפקה את דעת הקהל האמריקנית. אחד משיאי כהונת אובמה כנשיא היה חיסול אוסמה בין לאדן. בריאיון לתוכנית 60 דקות סיפר ביידן על העצה שנתן לנשיא ערב המבצע - "סמוך על האינסטינקטים שלך".

ביידן על העצה שנתן לאובמה

שוק חופשי ופוליטיקת זהויות - תפיסת העולם

ביידן הוא מייצג של המגמה הרווחת בזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית – הליכה ימינה בכל הקשור לכלכלה, ושמאלה בכל הקשור בזכויות אזרח ופוליטיקת זהויות. מצד אחד תמיכה בשוק חופשי והסכמי סחר בין-לאומיים, ומצד שני תמיכה בהפלות, זכויות להט"ב וקידום מיעוטים. יחסיו של ביידן עם האוכלוסייה אפרו-אמריקנים הם מורכבים. מצד אחז הוא מזוהה עם הנשיא האהוב אובמה, אבל מצד שני ברקורד הפוליטי שלל מעשים שקוממו את השחורים.

ביידן התנגד בשנות ה-70 לאינטגרציה הכפויה בבתי הספר שדרשה להכניס תלמידים שחורים לבתי ספר לבנים ברובם. הוא גם הוביל את "הקריים ביל", חוק נגד אחזקת סמים הנחשב דרקוני ושהוביל למאסרים נרחבים של צעירים שחורים. בקמפיין ניסה ביידן להציג את עצמו כבחירה הטבעית לשחורים, וקצת הסתבך בלשונו כשאמר - "אם אתם מצביעים טראמפ, אתם לא שחורים".

ביידן מתנצל על האמירה - "אתם לא שחורים"

ביחסו לזכויות נשים ולהט"ב עבר ביידן כברת דרך. בשנות ה-90' עוד תמך בחוקים שאסרו על נישואים חד מיניים והדירו הומוסקסואלים מהצבא, אולם הוא עבר שינוי, וב-2012 עודד את אובמה להכיר בנישואים חד מיניים. בארגוני נשים זוכרים לו לטובה חקיקה נוקשה שהעביר בשנות ה-90' נגד תוקפי נשים.

הפרשיות וההאשמות נגדו

קריירה של 50 שנה בפוליטיקה מזמנת סקנדלים מרובים. לפרשת גניבת הנאומים מהמרוץ הראשון שלו לנשיאות התייחסנו, אבל שלוש שנים אחר כך שוב הוצג ביידן באור לא מחמיא. כאשר ניסה למנוע מינוי שופט שמרן לבית המשפט העליון ב-1991, חקר בצורה תוקפנית למדי עוזרת משפטית שהעידה שהשופט הטריד אותה. היום זה מובן מאליו, אבל כבר אז יחס שכזה לקורבן הטרדה מינית היה מושא לביקורת רבה.

השימוע שקומם את ארגוני הנשים