עד שנות השישים הכלכלה באמירויות הייתה נחשלת והתבססה על דיג וסחר ימי. אבל אז הם גילו את הנפט וזה הוביל למהפכה כלכלית של ממש. המוני מהגרים הגיעו למדבר הצחיח כדי להנות מעושר כלכלי. ומי הם אותם מהגרים? רובם ממדינות חלשות כלכלית, שרצו לבוא לארץ ההזדמנויות החדשה ולשלוח כספים הביתה, למשפחות.
27.5% מהמהגרים מגיעים מהודו, 12.7% מפקיסטן וגם מבנגלדש והפיליפינים . למעשה, היום חיים באמירויות כ-9.5 מיליון תושבים. אבל הנתון המדהים הוא שקרוב ל-90% הם כלל לא אזרחי המדינה. מתוך כלל האזרחים רק ל-1.4 מיליון תושבים יש אזרחות. למעשה יש כאלה שגרים באיחוד האמירויות קרוב ל-50 שנה ועדיין לא נחשבים לאזרחים.
הדרך היחידה להפוך לאזרח אמריתי היא אם יש לך קשר דם או קרוב משפחה באחת משבע הנסיכויות שמרכיבות את המדינה הזאת, או קשר נישואים לאזרח או אזרחית. הקושי הזה הופך את האזרחות שם למשהו נדיר ופותח אפשרויות לניצול עובדים. המעסיקים במדינה יודעים שהעובדים שלהם מגיעים ממקומות מוחלשים וכתושבים הזכויות שלהם שונות מאלה של האזרחים – מה שהופך את שיטת ההעסקה הפופולארית במקום לבעייתית.
אם לא די בכך, הממסד אפילו אוסר על התאגדות או שביתות. אלה נחשבות ל"הפרה של הסדר הציבורי". לממשלה יש גם אפשרות לשלול את הוויזות של העובדים וכפועל יוצא לשלוח אותם בחזרה הביתה- מה שמעניק בסופו של דבר כוח עצום למעסיקים.
