אפשר להתווכח לגבי טיבה של תוכנית הסיוע הכלכלית שהוצגה הערב על ידי ראש הממשלה ושר האוצר, אך מה שבטוח – היא מגיעה מאוחר מידי. היכולת לבלום את נגיף קורונה קשורה לא רק בשימוש באמצעים טכנולוגיים או לסגרים וסגירת עסקים, אלא גם ליכולת של האזרחים להחזיק זמן רב בתנאי ריחוק שלא מאפשרים למשק לשוב ולעבוד. היכולת הזאת, מותנית בסיוע הכלכלי שהמדינה מעניקה לאזרחיה.
הכסף שהוציאה ממשלת ישראל לסיוע ישיר לאזרחים עומד על 2.5% אחוזים מהתוצר. זה אמנם יותר מספרד החבולה, שם עומד הסיוע על 1.6% מהתוצר.
אבל מעלינו יש לא מעט מדינות שהעניקו עוד בגל הראשון סיוע גבוה ביחס לישראל. בבריטניה, הסיוע הישיר לאזרחים עומד על 4.9% מהתוצר, באוסטרליה עומד הסיוע על 6.8%, ובראש הרשימה גרמניה, שם הכסף המזומן שהועבר לאזרחים עמד על שיעור של 8.5% מהתוצר המקומי הגולמי, יותר מפי שלושה מהסיוע שמעניקה ממשלת ישראל לציבור.
היכולת של האזרחים לבלום את הקורונה מותנית בסיוע הכלכלי שהמדינה מעניקה להם. @MoavVardi עם ההשוואה בין מדינות המערב לישראל#חדשותהערב pic.twitter.com/Y0vguSC0ut
— כאן חדשות (@kann_news) July 9, 2020
הכסף הזה הוא לא מתנה מהממשלה, הוא מה שמאפשר למדינה לדרוש מהציבור לחיות במגבלות ריחוק, ולהימנע מהתפרצות מחודשת של הקורונה. בעלי עסקים שספגו מכה אנושה חייבים להיעזר בהלוואות כדי להתרומם בחזרה. הבנקים דורשים ערבויות להלוואות הללו - וכאן השאלה עד כמה המדינה מוכנה להיות ערבה לסיכון שבנטילת ההלוואה. ממשלת ישראל הייתה מוכנה לתת ערבות ל-15% בלבד מסכום ההלוואה שנוטל בעל העסק, ופה היינו במקום לא טוב.
בבריטניה הממשלה מעניקה 60% ערבות להלוואה, בדנמרק 70%, בספרד 80% ובגרמניה הממשלה מעניקה 90% ערבות להלוואות הסיוע לעסקים כדי להתאושש מהקורונה.
יש לקוות כי תוכנית הסיוע הכלכלית שהוצגה הערב אכן תסייע בהתמודדות עם הגל השני והקשה שפוקד את ישראל, גם אם הגיעה באיחור רב מידי. בהחלט ייתכן שאם תוכנית הסיוע הייתה ניתנת בשלב מוקדם הרבה יותר, לא היינו במצב החמור בו אנו נמצאים היום.
