למה אחרי 45 נשיאים שארצות הברית בחרה, עדיין לא הייתה נשיאה למעצמה הגדולה ביותר בעולם? באמצעות שניים מהמירוצים המעניינים ביותר של נשים בפוליטיקה האמריקנית בעבר – שירלי צ'יזהולם, האישה הראשונה שרצה לנשיאות מטעם מפלגה גדולה, ובלה אבצוג, היהודייה הראשונה בבית הנבחרים, ננסה להבין איפה הן נעצרות.
כולם חיכו לה. צלמים, עיתונאים, פעילים שבורי הלב, סתם שכנים מקיימברידג'. בתחילת חודש מארס, בשעות הצוהריים, כולם חיכו לאליזבת וורן. במעיל סגול וקול חנוק מדמעות, אולי צרודה משנה של קמפיין, עומדת במקום שבו היא הכריזה על המועמדות שלה, וורן נאלצה להודות שמשהו שם לא עבד.
וורן הייתה הסיכוי האחרון לראות בארבע השנים הקרובות אישה בבית הלבן. במשך חודשים היא חרשה את ארצות הברית, הציגה תוכניות מפורטות, עשתה סלפי עם מילארדי תומכים, והבטיחה לאלפי ילדות קטנות, בשבועת זרת, שהיא תגיע לבית הלבן.
פסטיבל פוליטי-תקשורתי שלא תראו בישראל: הצצה מקרוב לפריימריז בארה"ב
על הנייר הכול נראה טוב: היא סנאטורית ותיקה, בעברה מרצה למשפטים, היא לא קיצונית כמו סנדרס או מתונה כמו ביידן – היא בדיוק באמצע: לא מבוגרת מדי, או צעירה מדי. היא רגישה כשצריך, לוחמנית כשאפשר ויותר מהכול – היא יודעת על מה היא מדברת.
אז מה קרה לאליזבת וורן? איפה היא נכשלה?
ד"ר אלי קוק, ראש התוכנית ללימודי ארצות הברית באוניברסיטת חיפה, סבור שהעובדה שוורן אישה לא הייתה הסיבה היחידה לכישלון הקמפיין: "היא לא הייתה המועמדת המושלמת רק כי בסופו של דבר היא פרופסורית מהרווארד, ואנחנו נמצאים כרגע בתקופה שהאליטות הם לא בדיוק האנשים הכי פופולריים בעולם. יש אנטי אליטיזם ואנטי אינטלקטואליזם במפלגה הדמוקרטית. בסופו של דבר, מה שאנשים אוהבים אצל ג'ו ביידן זה שהוא מדבר בגובה העיניים".
ביצועיסטית או מנהיגה
ד"ר שני הורוביץ-רוזן, מרצה לתקשורת ותרבות במונקלייר סטייט יוניברסיטי ויועצת תקשורת אסטרטגית, מעריכה שהסקסיזם אומנם היה חלק מאווירת קמפיין המועמדים האחרים למפלגה הדמוקרטית, אבל זה לא היה מה שהפיל אותה: "אחד האתגרים של וורן, וראו אותו לאורך הקמפיין, זה דווקא הסלוגן המאוד מוצלח שלה: 'יש לי תוכנית לזה'. היא הציגה תוכנית לכל בעיה וזה הפך להיות משפט המחץ שלה. דרך התוכניות האלה היא הראתה כמה נושאים היא מכירה ויכולה לפתור, אבל זה השאיר אותה במקום של הביצועיסטית ולא במקום של מי שיכולה להיות מנהיגה גדולה".
