בתוך בהלת הנגיף הסיני, נדמה שקצת שכחנו מהאנשים בתוך הסיפור הזה. נכון למוצאי שבת, כ-60 מיליון איש אינם יכולים לצאת מהערים בהן הם מתגוררים ו-56 בני אדם איבדו את חייהם. חשבו על מצב בו כל תושבי איטליה מצויים במעצר. זה בדיוק מה שקורה עכשיו במחוז חביי שבסין, המחוז שבו החל להתפשט הנגיף.
כמה מדינות הודיעו שהן פועלות מול הרשויות בסין כדי לפנות את אזרחיהן מאזור חביי, אבל עד כה אף מנהיג לא אמר מילה על העובדה שהסינים פשוט ניתקו מחוז שלם מהעולם. אין יוצא ואין בא. אינני מומחה להתפשטות מגפות, אבל תארו לעצמכם את התגובות למצב שבו ממשלה מערבית הייתה משתמשת בכלי דומה כדי למנוע את התפשטות המגפה. יכול להיות שזה הכרחי, אבל זה בלתי נתפס, והאמת היא שאף מנהיג לא יעז לבקר את סין. כי במתח שבין ערכים לכסף, הכסף מנצח.
בעבר סין אפשרה לחברות ולמדינות להעביר עליה ביקורת, כל עוד הביקורת הזו לא חלחלה אל אזניו של האזרח הסיני. בשנים האחרונות זה השתנה. כך למשל באתרים של חברות תעופה מסוימות אי אפשר למצוא את השם "טייוואן", מדינה דה פקטו שאינה רואה עצמה חלק מסין העממית, וחברות גדולות בהן מקדונלד'ס, ורסאצ'ה וזארה נאלצו להתנצל אחרי שביקרו את בייג'ין. ענקית הספורט האמריקנית נייק ביטלה לאחרונה השקה של נעליים בסין אחרי שאחד המעצבים בחברה תמך במחאה בהונג קונג.
לחברות הגדולות שרוצות את השוק הסיני המתרחב אין ממש ברירה – תעבירו עלינו ביקורת? נפגע בכם כלכלית כי אנחנו לא באמת צריכים אתכן. כלומר הצנזורה, שמהווה נדבך משמעותי במדיניות הפנים סינית, יוצאת מגבולות סין בשירות סין וזה, אולי, רק צעד קטן בדרך להנחלת חלקים מהמדיניות של בייג'ין במערב. עוצר על עשרות מיליונים, הכרחי או לא, גם הוא חלק מהמדיניות הזאת.
"חמור ממה שמספרים, אנשים מתו לי מול העיניים" -
— כאן חדשות (@kann_news) January 25, 2020
בהקלטה שהופצה על ידי אתרי תקשורת אופוזיציונים בסין, מספרת אחות מבית חולים בווהאן על הערכות שיש יותר מ-100 אלף חולים בנגיף קורונה ועל עומס בלתי אפשרי בבית החולים. "אל תסמכו על הממשלה", היא מסכמת@yoavz pic.twitter.com/zNvzxQDqkK
בסוף השבוע שוחחתי עם אדם שחי בעיר ווהאן, אותה עיר שמשוק האוכל שלה יצאה בשורת האיוב של נגיף קורונה החדש. הוא הראה לי מה קורה מתחת לבניין שלו, אין איש ברחוב. הוא לא יצא מהבית כבר שלושה ימים וסיפר שכעת הרשויות "מחייבות את כולם לעטות מסכות הגנה כל הזמן". העניין הוא שלפי דבריו הממשלה לא מספקת לאזרחים מסכות כאלה והם נדרשים לרכוש אותן בעצמם. מחיר של מסכה איכותית יחסית עומד על חמישה דולרים. זה נשמע מעט, אבל התושבים נדרשים להחליף את המסכות בכל שמונה שעות. זה עסק חד פעמי. אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם את המסכה האיכותית, נאלצים להסתפק בפיסת בד זולה.
התושבים שחיים בתוך סין אינם נוטים לבקר את הממשלה בפומבי, אבל מדי פעם ניתן לקבל מושג על מה שקורה, בלי המסננים של בייג'ין. בשיחה בין עובדות בבית חולים בווהאן שהגיעה לידי ניתן לשמוע אחות מלינה בבכי על כך שעבדה "במשך כל היום". "בכיתי כל הזמן", היא אמרה והוסיפה כי "למען האמת, הזיהום חמור הרבה יותר ממה שמספרים בטלוויזיה. הרופאים מעריכים שמאה אלף נדבקו. יש כאן יותר מעשרה רופאים וכל אחד מהם טיפל במאה חולים היום". בהמשך ביקרה האחות את הממשלה ואמרה כי "אין לנו מספיק משאבים לטפל בחולים. החולים התחננו אלינו ולא יכולנו לעשות שום דבר, הם מתו מול העיניים שלנו. לעולם אל תסמכו על הממשלה".
סביר להניח שככל שיחלפו הימים, נראה ביקורת רחבה יותר כלפי הממשל הסיני. המגפה הנוכחית עשויה לגרום כאב ראש רציני לאנשי המפלגה הקומוניסטית בבייג'ין, ולא רק בגלל החשש שתביא למצב חירום עולמי.
