העשור שבו ארצות הברית גילתה שהיא לא לבד

הסכם הגרעין עם איראן שחתם זכה גם הוא לקיתונות של ביקורת. שיא שלילי נוסף בעיני אמריקנים רבים, היה דווקא הסכם פריז למאבק בהתחממות הגלובאלית – על חשבון תרבות הצריכה האמריקנית. אובאמה לא רצה להתעמת והגיע לשורה של הסכמים אולי משתלמים לעתיד המין האנושי בטווח הרחוק, אבל לא בהכרח לעם האמריקני. 

התגובה לא אחרה לבוא. הנשיא טראמפ השליך לכאורה לפח האשפה של ההיסטוריה את תקופת שלטונו של אובאמה. הוא סירב להכיר במחויבות האמריקנית לקיים רציפות ביחסי החוץ שלה, תוך שהוא פוגע באמינותה בבעולם. הוא ביטל את הסכם הגרעין, יצא מהסכם האקלים, פתח במלחמת סחר עם סין והוציא את כוחותיו מסוריה. 

שני נשיאים עם שתי גישות שונות אבל מטרה מוסכמת אחת. אמריקה תחילה. כזו שלפני הכל דואגת לעצמה.

את הואקום הזה, מיהרו למלא רוסיה וסין שהפכה – כבר ב-2014 לכלכלה הגדולה בעולם. אחרי יותר מ-140 כולם התחילו להבין שאולי הגיע השעה להתחיל ללמוד לדבר סינית. בנוסף אליה, רוסיה של פוטין אולי לא הובילה בחזית הכלכלית, אבל ניצלה את הריק כדי להגדיל את השפעתה הצבאית ולהגביר את אחיזתה במדינות שכנות, שסירבו להיות כלי משחק בחצרה האחורית. ערב השנה החדשה, נראה שמוסקווה רושמת הצלחה, עם מה שמסתמן כהשלמה אוקראינית עם הסטטוס קוו של הכיבוש בחצי האי קרים.

בנוסף לכל אלה, הייתה גם הזירה הטכנולוגית. אם בשנות ה-90 וה-2000 ידעה ארצות הברית להביא את האינטרנט לעולם, להשתמש בכוחה הטכנולוגי, וביכולתה להתערב ולהשפיע על משטרים אפלים.  בעשור הזה למדו גם רוסיה וסין שלא מאוד קשה להפוך את הטכנולוגיה לסוס טרויאני, שיערער את הדמוקרטיה המערבית ויגרום להמרדה ומחאה ברחובות ארצות הברית ואירופה.

בסוף העשור, נמצאות המדינות הדמוקרטיות בעמדת נחיתות. מערב אירופה, בלי תעודת הביטוח האמריקנית, מתפוררת לאיטה. ישראל מנסה גם היא לנתב את עצמה במציאות החדשה. למרבה המזל עם נשיא ארצות הברית ידידותי, בעיני רבים. אך אחרים רואים בו את זה שמשנה את פניה הדמוקרטים – ולא לטובה.

חבית אבק שריפה היא כנראה מונח שחוק, אבל נראה שיהיה נכון בהחלט לעשור הבא. כבר בשנה הבאה תוכל אמריקה, עכשיו כבר מחוזקת כלכלית, לבחור נשיא חדש שיתרגם את העוצמה הזו לעוצמה מדינית, אם תרצה בכך. נכון, נדמה שהסוסים כבר ברחו מהאורווה והרכבת כבר יצאה מהתחנה. עוד ביטויים שחוקים שמבטאים את מצב האומות הדמוקרטיות מול אלה שאינן. אלא שכשהכסף בכיס, ולאמריקה יש כסף, אפשר לקנות סוסים חדשים. אפשר גם לוותר על הרכבת ולקחת לימוזינה. 

ארצות הברית עדיין לא אמרה את המילה האחרונה ואין צורך להספידה. בעשור הקרוב יהיו שפע של הזדמנויות לתקן את הבדלנות האמריקנית, לרסן מתחרים ויריבים. כי אמריקה תחילה זה הרבה יותר משיקום כלכלי ופיתוח עוצמה צבאית. זאת חייבת להיות גם בשורה מוסרית לעולם – בלי אמריקה בריאה עם מערכת דמוקרטית מתפקדת ושכנוע במוסר ובצדקת הדרך. העולם ערב שנות ה-20, הוא מקום פחות טוב לחיות בו.