האירוע העיקרי המתרחש ביומיים האלה, התחולל בכלל לפני 75 שנים - יום הזיכרון ל-D DAY, הפלישה לנורמנדי. קרב שזכור כנקודת מפנה בניצחון המערב על הנאצים. אבל אולי זה רק מפני שהמערב מספר את הסיפור, ורוסיה היא זו שהטתה את הכף.
דוקטור יגיל הנקין ממכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון חושב שהתשובה מורכבת. בריאיון למואב ורדי בתוכנית "העולם היום" הוא אומר כי "רוב החיילים שנהרגו – נהרגו בחזית המזרחית. אבל גם זה עניין פשטני, לספור גופות. הסיבה שהסובייטים הצליחו להרוג את כל החיילים הגרמנים האלה, תלויה, בין השאר, בזה שהגרמנים לא היו בעלי עליונות אווירית כי ההפצצות של בעלות הברית רתקו את רוב הטייסים הטובים של גרמניה".
עוד מוסיף הנקין כי האספקה האמריקנית אפשרה לסובייטים לפעול בעוצמה, בעוד גרמניה נאלצה להעביר חלק מכוחותיה לחזית חדשה. "העובדה היא שהלחץ של האמריקנים והבריטים והקנדים, ושאר בעלות הברית, על גרמניה בזמן הפלישה, גרם לגרמנים להזיז כוחות מהחזית המזרחית בגלל האיום שנוצר להם בחצר האחורית".
בעיה נוספת שבעלות הברית היו צריכות להתמודד איתה עוד בטרם הפלישה הייתה העובדה שלא היה להן נמל לנחות עליו. זאת משום שהצבא הנאצי קיבל הוראה לפוצץ את הנמלים במקרה של ניסיון פלישה. לכן, בעלות הברית החליטו לבנות נמל משלהן. הן הציבו מזחים, רציפים ושוברי גלים מאולתרים, וגררו אותם לאזור הפלישה. "בסופו של דבר יש להם שני נמלים מלאכותיים גדולים", אומר הנקין, "וזה מה שאפשר לפלישה לצאת לדרך".
