מה עולה לכם בראש כשאומרים הים האגאי? האם אלה בתים לבנים ציוריים עם חלונות כחולים? טברנות שוקקות חיים וכפרי דייגים? אולי מטעי זיתים הנשפכים לים? הכול נכון, אבל לא מדויק. מתחת לים הרגוע רוחשת סערה. מתיחות ארוכת-שנים בין יוון לטורקיה, שתי מדינות שכנות היוצאות החודש לבחירות.
רק בשבוע שעבר שר-החוץ הטורקי, מבלוט צ'אבושולו, פקפק בריבונות היוונית על כמה מהאיים, וביקר את אתונה שציינה את יום-השנה לרצח-העם הארמני. במשרד החוץ היווני אמרו שיסרבו להפוך ויכוח פוליטי פנימי בטורקיה לדיון ביחסי טורקיה-יוון. שוב יחסי שתי המדינות הופכים למתוחים בשל סוגיית הגבול הימי, לאחר התחממות מסוימת בעקבות רעידות האדמה הקטלניות בפברואר. אותה התחממות הגיעה זמן קצר אחרי שנשיא טורקיה, ארדואן, ספק רמז-ספק איים לשגר טילים על אתונה, כשטורקיה ויוון בעלות-ברית בנאט"ו.
מפגש לבבי בין שרי החוץ של טורקיה ויוון לאחר רעידת האדמה
Amazing!
— Nervana Mahmoud (@Nervana_1) February 12, 2023
Only a week ago, #Turkey was threatening #Greece with invasion.
Today, their foreign ministers hugged like brothers.
Can this tragic #earthquake brings peace in the #EastMed? https://t.co/IdxJoFKDmC
אז מה הסיפור? יוון שולטת על מאות רבות של איים בים האגאי, חלקם במרחק קילומטרים בודדים מהחוף הטורקי. השליטה הזו נקבעה בהסכם לוזאן ב-1923, שנחתם לאחר מלחמת העולם הראשונה בין טורקיה - יורשת האימפריה העות'מנית - לבין מעצמות ההסכמה, בהן יוון. ההסכם קבע את הגבול בין יוון לטורקיה, כאשר כל אי הממוקם שלושה מיילים, קילומטרים בודדים מהחוף, הוכרז כשטח יווני. היו סייגים מסוימים - יוון התחייבה לשמור על האיים מפורזים מנשק.
ב-1936 וב-1947 נחתמו הסכמים נוספים: הסכם מונטרה והסכם פריז. הסכמי לוזאן ופריז עסקו בשאלה לאיזו מדינה שייכים האיים, בעוד הסכם מונטרה נועד להחליף חלקית את הסכם לוזאן שקדם לו – הסכם שטורקיה מנסה מאז להיתלות בו בתביעותיה. טורקיה השתמשה במונטרה כהצדק לחימוש באזור הדרדנלים, וממשיכה לטעון שיוון צריכה לשמור על האיים מפוזרים מנשק. יוון, מנגד, ראתה את צעדיה של טורקיה כמי שמבטלים ההסכמים הלכה למעשה.
העימות שלא נגמר
בין יוון לטורקיה שוררת מתיחות רבת-שנים ורבת-דורות, שקצרה היריעה מלהכיל. די להזכיר כי יוון המודרנית נוסדה כמדינה עצמאית לפני כ-200 שנה, לאחר מרד בשלטון העות'מני. שתי המדינות חוו מעברי אוכלוסין עצומים אחרי מלחמת העולם הראשונה. קהילות שלמות נעקרו ממקומן, כאשר יוונים אתניים גורשו מהרפובליקה הטורקית החדשה ליוון, וטורקים אתניים עשו את הדרך ההפוכה.
אך היה מקום אחד בו המשיכו שתי הקהילות לחיות זו לצד זו – קפריסין. האי היה נתון בשליטה בריטית מאז 1878 בשל מיקומו האסטרטגי ביחס לתעלת סואץ, שחיברה בין האיים הבריטיים ליהלום שבכתר – הודו. לנו, בישראל, קפריסין זכורה במיוחד ממחנות העקורים שהקימו שם הבריטים לשיכון מעפילים שנעצרו בדרך לארץ אחרי השואה. אך במקביל, הרוחות הלאומיות באי להטו. בעוד האימפריה הבריטית התפרקה מנכסיה והעניקה עצמאות למושבותיה, כולל הודו, בקפריסין לא קראו לעצמאות אלא לאיחוד, עם יוון - "אנוסיס".
מערכת הבחירות: ארדואן על המטוס שולח מסר מאיים ליוון
Turkey: Erdoğan dresses as a pilot after his illness and sends a warning to Greece https://t.co/c5BIrUEuJf via @greekcitytimes
— Jimmy kerr (@Jk454559Kerr) May 2, 2023
לבסוף, קמה קפריסין העצמאית ב-1960, בחסות בריטית, שעד היום מחזיקה בסיסים צבאיים בריבונותה על האי. 77% מהתושבים היו קפריסאים-יווניים ו-18% קפריסאיים-טורקיים. אך בחוקה הובטח ייצוג למיעוט הטורקי, כולל תפקיד סגן הנשיא. לאחר כמה שנים סוערות, המבנה הזה קרס סופית ב-1974, כאשר לאומנים קפריסאים-יוונים, בתמיכת החונטה הצבאית היוונית, ניסו לבצע הפיכה צבאית, כדי לאפשר אנוסיס. טורקיה התערבה במה שראתה כפגיעה במיעוט הטורקי, פלשה לקפריסין ועד היום שולטת על חלקים מהאי, דרך יישות מדינתית המוכרת על ידה בלבד.
אך הכול הפך מורכב יותר בגלל ישראל. כן, בגללנו. או ליתר דיוק – הגז שהתגלה במזרח הים התיכון, כולל במימיה הטריטוריאליים והכלכליים של ישראל. פתאום פיסות הים היו "שוות משהו". חוץ מהמרכיב הלאומי והאתני, נכנס גם מרכיב כלכלי. טורקיה ויוון הן שתי מדינות שידעו בעבר, ויודעות גם היום, קשיים ואתגרים כלכליים. אזרחי טורקיה זוכרים היטב את האינפלציה המסחררת שחוותה הלירה הטורקית בעבר ומקבלים תזכורת כואבת לכך עכשיו. יוון נדרשה לצעדי צנע כואבים לאחר חבילות סיוע בצל משבר גוש האירו. מצבור גז הוא כמו צינור נשימה, בוודאי באקלים הנוכחי. תרתי משמע.
ישראל ולבנון? משחק ילדים
אנחנו מכירים בעצמנו סיפור של סכסוך גבולות ימי, זוכרים? רק שבמקרה של טורקיה-יוון זה מורכב הרבה יותר. סדרת הסכמים בין-לאומיים הסדירו את גבולות הים. ראשית, יש את המים-הטריטוריאליים – רצועת של 12 מייל ימי מהחוף, המהווים חלק אינטגרלי מהמדינה. מלבד זאת יש "אזור סמוך", עד 24 מייל ימי, בו למדינה יש שליטה מוגבלת לדברים כמו מניעת הגירה לא-חוקית. אחר כך יש "אזור כלכלי בלעדי", או "מים כלכליים" – רצועה של עד 200 מייל ימי שנותנת זכות בלעדית לפעילות ימית. לבסוף, ישנו מדף יבשתי, שהגדרתו מעט מורכבת ומשתנה, אך מעניקה בלעדיות על משאבים בקרקעית הים.
בהגדרה הבין-לאומית היבשה, יוון שולטת על רוב הים האגאי, וכמעט כל אוצרות הטבע באזור, לכשימצאו, יהיו שייכים לה. הרי בהינתן שרצף איים יווניים נמצאים בקרבת קילומטרים בודדים מהחוף הטורקי, לטורקיה כמעט ואין שליטה.
אך טורקיה מערערת על ההגדרה הזאת, מסיבות מובנות. לטענתה, איים לא יוצרים מעגלי ריבונות ימיים – רק יבשות. טענה זו עשויה לעניין במיוחד מדינות כמו בריטניה ויפן. לפי ההגדרה הטורקית, אזורים רבים בים האגאי ובמזרח הים התיכון שייכים לה, ישירות או בעקיפין, דרך היישות המדינתית הטורקית בצפון קפריסין. טורקיה גם פעלה לעגן את הגדרתה על חתימת הסכם גבולות ימיים עם המשטר השולט בבנגאזי, וזוכה לתמיכתה במלחמת האזרחים הלובית.
אותנו, כשכנים קרובים, ודאי שהדבר מעניין. אך למשבר הזה יש השלכות נרחבות יותר. משבר ההגירה מלפני כעשור קרה שם, והנשיא ארדואן לא בחל בשליטתו על השאלטר כדי לקבל את מבוקשו מאירופה. טורקיה אמנם חברת נאט"ו. אבל סר חינה בעיניים אמריקניות לאחר שרכשה בעבר מערכות הגנה אווירית רוסיות מתקדמות מדגם ה-S-400. מה שהוביל להדחת טורקיה מתוכנית מטוס העתיד של צבאות נאט"ו, ה-F35.
אלא שהפלישה הרוסית לאוקראינה טרפה את הקלפים ושמה את טורקיה בעמדת מתווך - הוגן או לא. היא זו שסללה הדרך להסכם לייצוא תבואה דרך הים השחור. היא גם זו שניתקה בין כלי השיט הרוסיים בים השחור ומחוצה לה. בנוסף, העיצומים על רוסיה הזניקו את חשבונות האנרגיה והפכו את הגז למוצר נצרך מתמיד. עכשיו נשאלת השאלה: מי יוציא את הגז מהאדמה?
טורקיה ויוון יוצאות שתיהן לבחירות החודש. מתחת לים האגאי הרגוע הרוחות מבעבעות. זהו עימות על כבוד, היסטוריה וכמו תמיד – כסף. ישראל, בטובתה או שלא, מוצאת עצמה ברשת קשרים סבוכה עם שתי חברות נאט"ו קרובות-רחוקות. איך תוצאות הבחירות ישפיעו? אין לדעת. אולי זה פשוט לא משנה. שלל ממשלות באתונה ובאנקרה היו מעורבות בקרב על מה שכל צד רואה כאינטרס לאומי. כדאי גם לירושלים לעקוב.
